הפרשה החסידית לפרשת עקב: רק לפקוח עיניים

'חופש'. 'בין הזמנים'. רבים יוצאים מחוץ למסגרת הרגילה, משנים מקום ומסגרת. זו הזדמנות נפלאה במיוחד לנו – שומרי תורה ומצוות - לראות ולהכיר את העולם, והכוונה כמובן להכיר את מי שאמר והיה העולם. הבריאה העצומה והיקום הנפלא אומנם קיימים ועומדים כל השנה, אבל אנו אצים רצים, אין לנו זמן לראות על מה אנו דורכים ומה אנו אוכלים. הדברים הפלאיים עוברים חולפים לידנו אבל איננו חיים אותם, זו כוחה ההרסנית של השגרה ומרוצת החיים.

כשאנו יוצאים עם המשפחה לטבע, מטפסים על ההרים הרמים, רואים גבעות ומעיינות ונתקלים מקרוב בפלאי הטבע. חבל מאד לחלוף על פניהם, ולא לעצור לרגע ולהביט פנימה, להראות לבני המשפחה וגם לעצמנו את היקום הנפלא בו אנו חיים ואת הבורא הנמצא בתוכו.

ידועים דברי הרמב"ם שכותב 'והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים, הגדולים, - ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול' (הלכות יסודי התורה פ"ב ה"ב).

האמת שאין צורך להרחיק נדוד, אם רק ניקח לעצמנו רגע של שקט ונתבונן בדשא הירוק שמסביב, בתהליכים הרבים שצריכים להתרחש כדי שהעשב יצמח מהאדמה וימשיך להתקיים אח"כ, נבין את דברי המדרש 'אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה אותו ואומר לו גדל'.

הרד"ק מבאר שזו הסיבה שהקב"ה קרא שם לכל כוכב, שהרי כך משורר דוד המלך בספר תהלים 'מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא'. כי כל כוכב יש לו כח וממשלה על נבראי מטה, כל אחד על מין צמח ידוע שנותן בו כל לעשות מלאכתו ותולדתו, ולפי הכח שיש לכוכב נקרא שמו לפי אותו ענין.

כך גם אם נתבונן בעץ סרק סטנדרטי, כמוהו ישנם מיליונים מסביבנו. העץ ניזון מהאדמה, הוא שותה ושואב ממנו לחות ועוד חומרים שונים ומגוונים. השורשים הם אלה ששואבים מהאדמה את החומרים ומובילים אותם לגזע העץ. משם הם מתחילים במסלול ארוך ומפותל, מתפזרים לענפים בכל רחבי העץ והענפים מובילים אותם עד לכל עלה ועלה. הפלא מתעצם בכפליים כאשר נעקוב ונגלה חלוקה שווה של החומרים בין כל העלים לאורך ורוחב העץ, ללא הבדל אם העלה נמצא בתחתית העץ, או אי שם למעלה בגובה חמש עשרה מטר, תמיד הוא יקבל את כל הדרוש לו למחייתו וגידולו.

גם עלה בודד אחד, מהווה הוכחה בלתי ניתנת לערעור על בורא שברא את הבריאה הנפלאה הזאת.  אם תרצו לרתק את הילדים (וגם את עצמכם), קחו עלה לידיים. התבוננו בו מול השמש, תוכלו להבחין במבנה הצלעות המפליא של העלה, כעין גידים, שהם בעצם תעלות המוליכות את הנוזל המכיל מגוון חומרים. הנוזל זורם דרך התעלות באלפי דרכים ראשיות וצדדיות, מספרם הרב של מעבדותיו הכימיות הזעירות, אך היעילות להפליא, מוכיחה חכמה נפלאה בלתי ניתנת להשגה.

פרופסור דורון אורבך הינו מדען בכיר בקנה מידה בינלאומי, בין שלל תפקידיו הוא מנהל קבוצת מחקר מהגדולות בארץ הכוללת כ- 25 מדענים, אנשי הקבוצה מצויים בקשר מתמיד עם מדענים ברחבי העולם ונהנים מתמיכת משרד המדע התעשייה והאנרגיה בארץ, קרנות מחקר בין לאומיות וחברות מסחריות בארץ ובעולם. הוא התקרב לאמונה ויהדות בדיוק מהסיבה הזאת.

באחת מתוכניות המדע בערוץ הידברות, הוא מספר שתוך כדי עבודתו הוא נתקל שוב ושוב בבריאה הנפלאה המעידה כאלף עדים על בוראה. כחוקר הוא גילה שבתוך עלה רגיל וסטנדרטי יש תכנון הנדסי מורכב יותר מתריסר גשרים בגודל 'גשר הזהב'. העלה מצויד גם במכשור כימי רב יותר מאשר כל מפעלי הכימיקלים המצויים בישראל גם יחד. החכמה הגנוזה בעלה בודד הינה תעלומה בלתי פתורה במבחן ההיגיון האנושי! כל עלה מכריז: ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ''.

מה שעושה פרופסור לכימיה מבריק - במעבדות משוכללות, עם כלי זכוכית רבים וצנרת מורכבת. עד שבסופו של תהליך הוא מקבל ''פרס נובל'' - בצדק רב. עושה עלה יחיד של עץ בגאונות רבה, ואף אחד אפילו לא שם לב לזה. כל עלה לוקח מהסביבה בדיוק מה שצריך בכמות של מ''ג, ואלפי תגובות בו זמניות מתבצעות בו תוך תגובות שרשרת. מדובר בתהליך שמתבצע יומם ולילה ביעילות נפלאה למרות שמדובר בעשרות ומאות שלבים. לשם המחשה - בתהליך מקביל ומורכב שמבצעות ידי אדם שמחוברות למוח האנושי הן מגיעות לניצולות כוללות של תת-אחוזים.

פרופסור אורבך קלע לדברי חז"ל במדרש 'מעשה שבא מין ואמר לרבי עקיבא: העולם הזה - מי בראו? אמר לו: הקדוש ברוך הוא. אמר לו: הראני דבר ברור. אמר לו ר' עקיבא: מה אתה לובש, אמר לו: בגד, אמר לו: מי עשאו, אמר לו: האורג, אמר לו ר' עקיבא: איני מאמינך, הראיני דבר ברור. אמר לו המין: ומה אראך, ואין אתה יודע שהאורג עשאו. א''ל ר' עקיבא: כשם שהבית מודיע על הבנאי, הבגד מודיע על האורג, והדלת על הנגר, כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו'.

אי אפשר לסיים יריעה זו מבלי להביא את לשונו הזהב של החזון איש: 'הכל פליאה הכל בריאה, מידת האמונה היא נטייה דקה מעדינות הנפש, אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאווני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם. כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים בלתי אל החידה כל מעיינו ומגמתו ודעת פתרונה כלתה נפשו. (אמונה ובטחון פרק א').

הכותב הינו מנהל רוחני ומרצה בארגון 'הידברות' וראש כולל אהבת תורה