אבא, אין לי זיווג... אבל יש לי הכל

אבא, אני עוצרת הכל כי אנחנו חייבים לדבר. נכון, כל יום אני מדברת איתך ומשתפת אותך במה שאני עוברת, אבל היום, יותר מתמיד, אני חייבת להגיד לך משהו ממש חשוב. משהו שאתה כבר יודע, משהו שדיברנו עליו כבר לא מעט פעמים קודם, אבל היום... היום אני חייבת.

אבא, אני רוצה להתחתן. אמרת ש"לא טוב היות האדם לבדו", וגם נתת לנו את המצווה לפיה עלינו להקים בית בישראל בקדושה ובטהרה, ולהביא ילדים לעולם. ציווית עלינו, ואני לבד. כבר התחתנתי פעם אחת, ואחרי שנה וילד אחד – זה נגמר. כ"כ רציתי להקים בית בישראל, ולא הספקתי אפילו להרגיש משפחה משלי. ועכשיו, אני עדיין רוצה. עדיין כמהה ומתאווה לבעל משלי, לאהבה גדולה, למשפחה. רוצה לקיים את המצוות שלך! רוצה להתחתן כדי לזכות לקיים את המצווה היקרה הזאת, שזכיתי להרגיש את אור האינסוף שהיא הבעירה בקרבי כשהייתי נשואה – מצוות טהרת המשפחה. רוצה להתחתן כדי לחנך את ילדי לחיים של תורה וקדושה, שילכו רק בדרך שלך, הדרך המפוארת והשמחה ביותר שהכרתי. רוצה שיהיה לי בעל שאוכל לפנק אותו, לטרוח למענו, להתייפות בשבילו, מישהו להעניק לו אהבה. ואתה, שרואה ללבב, יודע היטב כמה אהבה יש בתוכי לתת.

אבא, אתה אמרת שאני חייבת לעשות את זה. אתה בראת אותי ככה שארגיש צורך בגבר שיהיה לצידי, יאהב אותי, יעטוף אותי, גבר שאוכל לבנות איתו בית לפי החוקים והכללים שאתה נתת. בית בו כל מה שנשים למול עינינו זה את הזכות לעבוד אותך, לשמח אותך! שהרי אם אנחנו משמחים אותך, באופן אוטומטי אנחנו שמחים שמחה שאין לה קץ. איך אפשר לרצות אחרת? אבא, אני רוצה להתחתן. אתה נטעת את זה בי עוד מימי בראשית. "אל אישך תשוקתך" – אנחנו מתאוות לגבר שירצה אותנו, שיאהב אותנו, שיעניק לנו תחושת חום וביטחון, גבר שיהיה לי למשענת ברגעים הקשים, וגם כשסתם בא לי להניח עליו את הראש, ולו רק כדי להעריך לרגע קט את זה שהוא שלי, גם בימים שהזוגיות לא קלה. רוצה להתחתן כדי לתקן את עצמי, כי אני יודעת שבן הזוג הוא המראה שלנו. אני יודעת שחתונה זה לא פיקניק, חתונה זאת עבודה. חתונה זה להתמודד עם החלק הבעייתי באופי שלך, שהשתדלת מאוד להסתיר במשך שנים ארוכות, ואז אתה מתחתן ומבין שאין לך ברירה אלא לעבוד על זה, אחרת הנישואין שלך לא יצלחו. אני יודעת שלגדל ילדים זאת העבודה התובענית והקשה ביותר שיש, אבל גם הכי משתלמת! אני רוצה לזכות לקרב את המשיח, שהרי יש בשמיים היכל שנקרא "היכל הנשמות" ובו נמצאות כל הנשמות שצריכות לרדת לעולם הזה כדי לקיים את התיקון שלהן, וברגע שההיכל הזה יתרוקן וכל הנשמות יגיעו לעולם הזה – מיד יבוא משיח. אז אני רוצה להיות חלק מאלו שמקרבים את הגאולה! להביא את הנשמות האלה לעולם.

אבא, הלבד לא קל, אבל למזלי זכיתי לראות את האור ולעשות תשובה שלמה מאהבה. מאז שזה קרה, לא הרגשתי יותר בדידות, כי אתה עמדי. אבל אתה יודע שאני רק חצי... שיש חצי ממני שמסתובב לו אי שם בעולם, ואנחנו אמורים מתישהו להיפגש. כ"כ רוצה לפגוש אותו. אבל עם כל הרצון שלי, עם כל החתונות שמתקיימות סביבי, אני עוצרת, אני נושמת, אני אומרת... תודה. אבא, אתה החלטת שברגע זה ממש לא יהיה לי זיווג, שלא אפגוש בו עדיין. את הסיבה לכך איני יודעת, שהרי לא אני בראתי את העולם, ואיני יודעת מהי הסיבה בגינה ירדה נשמתי לזה העולם, רק אתה יודע. ומאחר שאני יודעת בוודאות גמורה שאתה יודע הכל והכל גלוי מלפניך, שאתה רואה את כל מה שאני לא רואה – אני יודעת שמה שקורה איתי זה הכי טוב בשבילי. שזה שהזיווג שלי טרם הגיע – זאת המציאות הכי טובה שיכלתי לחיות בה, כי אתה בחרת אותה בשבילי, אתה, האבא הכי טוב בעולם, שאוהב אותי יותר משאי פעם אוכל לאהוב את עצמי או מישהו אחר יוכל לאהוב אותי. אם אתה אמרת, אתה יודע. אני הולכת איתך עד הסוף, אבא.

אבא שלי, יקר שלי, פעם בכיתי המון על מר גורלי. שקעתי ברחמים עצמיים על זה שכולם מסביבי מתחתנים ורק לי לא הולך. אפילו התגנבו למוחי לא פעם המחשבות שאולי עשו לי עין הרע, אולי יש לי איזשהו עיכוב בזיווג, אולי מישהו עשה עלי איזה כישוף. עד היום בו הכרתי אותך, והבנתי שאף בשר ודם בעולם לא יכול לפגוע בי אם אני בוטחת בך. שאם אני מכירה אותך ואת הגדולה שלך, את האהבה שלך אלי – אני לא חוששת משום דבר ומאף אחד שבעולם. שזה שלכאורה חסר לי משהו בחיים, זאת עובדה שאתה החלטת שתתקיים. אבל אם לסבול ולהתייסר מזה או לא, זאת כבר הבחירה שלי. ואני בוחרת לשמוח בזה! אני בוחרת לשמוח בזה שאין לי! אני בוחרת לנצל את הזמן הזה כדי להתכונן, כדי להשתפר, כדי ללמוד כיצד לבנות את הבית כמו שאתה מצפה שאבנה, כיצד להיות אישה טובה לבעל שעתיד להיות לי. אני עובדת על עצמי, אבא. יש לי הרבה עבודה, אני יודעת. ואני גם יודעת שאתה נותן לי את הכוח לעשות אותה! שאתה מתווה לי את הדרך ומאיר לי אותה באורך המיוחד, מנווט אותי למקום הכי טוב בעבורי. גם אם לעיתים הדרך נראית לי קשה או כואבת, אני יודעת שזאת הדרך הטובה ביותר, כי היא נרקמה במיוחד בשבילי ע"י מלך מלכי המלכים, אבא שלי שאוהב אותי, והוא טוב גמור, וחוק הטוב להטיב.

אז אבא, סליחה אם היה נשמע ולו לרגע שאני מתלוננת. סליחה אם לרגע היה נדמה שאני חושבת שהמציאות שלי צריכה להיות אחרת. אין מציאות טובה יותר מאשר המציאות שבחרת בשבילי! תודה שברגע זה אין לי זיווג עדיין! תודה שברגע זה ממש אין לי בעל ומשפחה משלי. אני יודעת שנכון לעכשיו, נכון לרגע הזה ממש, יש לי כל מה שאני זקוקה לו כדי להיות מאושרת, נתת לי הכל. פעם היה לי נורא קשה להירדם בלילה. המחשבות על החיסרון ועל הקושי היו מכרסמים בתוכי ללא הפסקה, חששתי ממה שיהיה אם זה לא יגיע, מה יקרה אם תמיד יחסר... היום, כשאני חיה אותך בכל רגע, אני מניחה את הראש על הכר ונרדמת עם חיוך. אתה מעניק לי עד בלי די, אורך העצום עוטף אותי וגורם לי לרחף באוויר, אז למה לי להתעסק בחוסר כשיש כ"כ הרבה דברים אחרים? למה לי לחשוב שאני, הקטנטונת, חכמה יותר או יודעת טוב יותר מה טוב לי? אתה יצרת אותי, אתה מכיר אותי, אתה יודע. אני רוצה להתחתן, אבל הרצון שלך הוא שאתחתן בזמן אחר, אז אני מבטלת את הרצון שלי ומכניעה את עצמי למול הרצון שלך, אותו רצון שתמיד יעשה אותי מאושרת.

אז אבא, תודה. על מה שיש וגם על מה שאין, כי אני יודעת שזה הכי טוב בשבילי. מחבקת את המציאות שלי באהבה! תודה שאתה דואג לי ומתכנן לי תכניות גדולות. כי זה ידוע שלדברים טובים באמת, הכי שווה לחכות. אני ישנה נהדר בלילה, ואני שמחה כל היום, כי יש לי אבא גדול. כי זכיתי להכיר אותך באמת, כי אני מקבלת ממך כ"כ הרבה מתנות שאני לא שוכחת להביט עליהן ולהעריך אותן בכל רגע נתון, מתנות שגורמות לחוסר להפוך לתקווה. שהרי עם כל הדברים הטובים שאתה מעניק לי, עם הטוב העצום שאתה, עם האהבה שלך אלי – אין ספק שיגיע אלי רק טוב. אני שמחה בך, אני שמחה במציאות שלי, שמחה כמו שמעולם לא הייתי, כי יש לי אותך בחיים שלי, אז יש לי הכל.