האות ס' - סמיכה וסגירה סביב

האות ס' מבטאת את סמיכת הנופל. ולכן מייצגת גם את הסובב סביב כחומה לשמירה והגנה. ברמה הגבוהה יותר היא מסמלת את הסומך הגדול, הקדוש ברוך הוא. כמבואר במדרש "אותיות דרבי עקיבא":

"סמ"ך, אל תקרא סמ"ך אלא סומך מך. זה הקדוש ברוך-הוא שהוא סומך מכים נופלים. שנאמר 'סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים'. סומך עליונים, סומך תחתונים. סומך עולם-הזה, סומך עולם-הבא".

הקשר שבין אות ס' העגולה לבין סמיכת ה' יתברך את העולמות העליונים הרוחניים ואת העולם הגשמי, יובן על-פי סוד הצמצום המבואר בספר "עץ חיים"; שבתחילה אור האין-סוף מילא את הכל. וצמצם את אורו (מעין הפחית את עוצמת אורו, כביכול) במקום מסויים בצורת עיגול ככדור, כדי לאפשר מציאות של נבראים במעין חלל שנוצר. והטעם שהצמצום היה בעיגול הוא "לפי שכיון שאור האין-סוף שוה בהשוואה גמורה [כלומר בשוויון מוחלט]", כך הכרחי שיהיה הצמצום באופן שווה מכל הצדדים, "ולא שיצמצם עצמו מצד אחד יותר משאר הצדדים" כמרובע או משולש בעלי זויות. וזוהי הסיבה הפנימית לעובדה שבעולם הטבע אין דבר הנולד או צומח בצורת משולש או ריבוע בלבד. אלא תמיד, בכל דומם או צומח או חי, תימצא בחינת העיגול, אשר הוא מבנה היסוד הרוחני של כל הבריאה. כגון: צורת ההרים, הסלעים והאבנים, צורת הפירות והירקות, היקף גזעי העצים, הגבעולים, העלים והפרחים, צורת הראש ומבנהו הגלילי של כל גוף, וכן יד ורגל ושאר איברים.

נמצא שאור האין-סוף מקיף את הכל וממלא את הכל, ככתוב: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו". אלא שמילויוֹ בעולמות הנבראים הוא בצמצום כדי לאפשר את מציאותם. ניתן להמשיל זאת בדרך משל (הרחוק מהנמשל ואינו אלא לסבר את האוזן) לספוג זעיר באוקיינוס מים אין-סופי. המים מקיפים אותו וממלאים אותו ואינו נחשב למאומה ביחס לאוקיינוס האדיר. מעין זה הוא כל היקום הרוחני והגשמי הנברא ביחס לאור האין-סוף. וזהו ביאור הכינוי "מקום" לקדוש ברוך-הוא במקומות רבים בדברי חז"ל. לפי שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו.  

אש שחורה על גבי אש לבנה

וזה סוד לובן קלף ספר התורה, המקיף את האותיות השחורות וחודר לתוכן והוא מקומן. אותיות התורה הן "צופן ההתהוות והקיום" של היקום, בבחינת התוכנית האדריכלית של כל הבריאה. וכשם שכל פרט הנבנה בבנין רשום בתוכנית האדריכלית, ורישום זה הוא הגורם להימצאותו בבנין, כך כל פרט ביקום טמון באותיות הרשומות בתורה, ורישום זה הוא הגורם להימצאותו ביקום. וכשם שבתורה הלובן מקיף את האותיות השחורות וחודר לתוכן והוא מקומן, כך בבריאה אור האין-סוף מקיף את כל הקיים, וחודר לתוכו להחיותו ולקיימו, והוא מקומו. וזה סוד היות התורה כתובה לפני בריאת העולם אש שחורה על גבי אש לבנה.

פנימיות עניין זה הוא אחת מסיבות קיומה של השי"ן בעלת ארבעה הראשים שבתפילין של ראש. בכל שי"ן שחורה בעלת שלוש ראשים, ישנה שי"ן הפוכה לבנה בעלת ארבעה ראשים, שהיא בסוד אור האין-סוף, ובכוחה לקלוט מאור האין-סוף ולהאיר אל תוככי נשמת האדם המניח את התפילין על ראשו. שהרי תפילין של ראש הם בסוד קוצו של יו"ד שבשם הוי"ה, אשר קוץ זה שב-י' הוא המחבר את כל הבריאה לאור האין-סוף. וכך באדם: ראשו עם צוארו, בצורת האות י', חמש אצבעות יד ימינו כנגד האות ה', גופו כנגד האות ו', וחמש אצבעות יד שמאלו כנגד אות ה' האחרונה שבשם הוי"ה. וכשמניח תפילין של ראש מקבל את בחינת קוצו של יו"ד המחברו לאור האין-סוף ברוך-הוא.

אכן, "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם".

הרי לנו שבסוד האות ס' נסמכים ומתקיימים כל העולמות והיצורים, הן הרוחניים והן הגשמיים. וכלשון מדרש "אותיות דרבי עקיבא" המובא לעיל: "זה הקדוש ברוך-הוא שהוא וכו' סומך עליונים, סומך תחתונים. סומך עולם-הזה, סומך עולם-הבא".

וברובד הפשוט יותר נרמזה בזה ההוראה לאדם לסמוך את העני ולסייעו בכל צרכיו. כמבואר בתלמוד: "ס' ע' – סמוך עניים".

האות ס' מופיעה לראשונה בתורה בראש מילה, בפסוק: "שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה". לפי שזוהי מהות אות הסמיכה והשמירה: לסובב – להקיף כחומה בצורה ולשמור.

צורתה ואופן הגייתה

לפיכך, אופן הגיית האות ס': סמ"ך. מלשון סומך. גם צורת האות ס' היא כעיגול שאין לו התחלה ואין לו סוף, ומרמזת על הסומך העליון, הקדוש ברוך-הוא, שאין שייכים בו מושגי התחלה וסוף או ראשית ואחרית, וכל שאר המושגים השייכים לעולמם של הנבראים. אלא הוא היה הוה ויהיה ככתוב: "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן", ונאמר: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו".

וברובד הפשוט יותר, צורתה כצורת חומה הסובבת וסוגרת מכל צד, לשמירה והגנה, לרמז על תכונת האות. אולם גם מבחינה זו מרמזת על השומר הגדול, ככתוב: "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ". התנאי לשמירה זו מבואר במדרש "אותיות דר' עקיבא":

"סמ"ך, מפני מה הוא סתום ואינו פתוח?

מפני שבשעה שישראל עושין רצון הקדוש ברוך הוא, שכינה סביב להם כחומה לארבע רוחותיהם. הם אינם מתחלפים בזרע אחר [כלומר, הוא אינו מחליפם באומה אחרת], וזרעם אינו מתערב בזרע אחר [והם אינם מתחתנים בגויים]. שנאמר 'כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתו'. ואומר: 'כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ'."

לפיכך, מילים המבטאות סגירה ושמירה או סיבוב והיקף, פותחות באות ס'. כגון: סגור, סתום, סוד, סוף, סתר, סככה (סוגרת מלמעלה, להגנה), סִיכָה (עטיפת העור בשמן), סוהר (בית הסוהר, מקום כליאה וסגירה).

בכתב המכונה בפי החוקרים "כתב עברי קדום" (והוא מאוחר מהכתב העברי המקורי המרובע, שהוא כתב אותיות הקודש, כמבואר לעיל בפרק "מקור שפת וכתב לשון-הקודש") נכתבה האות ס' כצורת שדרה של דג. וזאת משום שבשפות שמיות מאוחרות שבאו לאחר לשון-הקודש שדרת הדג נקראה "סאמך" (בערבית "סאמק" הוא דג). וכשנשכחה או הועלמה בכוונה צורת האות ס' המקורית שהיא מלשון 'סמיכה' בלשון-הקודש, וצורתה כחומה סגורה הסובבת סביב, ציירוה כצורת שדרת דג משום משמעותה בשפתם באותה תקופה עתיקה.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.