ראיון עם אריאלה סביר: "אט אט הבנו שאלוקים נתן לנו את חגי כמתנה ולא כעונש"

"אומרים שאני כוכבת ילדים, אבל זה לא נכון" – במילים אלו פותחת אריאלה סביר את הראיון שהעניקה לאתר 'בית חב"ד'. "הרי המילה 'כוכב' בהקשר של אדם מפורסם, כפי שהיא נפוצה כיום, חוטאת לאמת ומנסה להציג אותו כמישהו עתיר תהילה והצלחה שמסנוורת את כולם. אני אולי כוכבת אבל מסוג אחר, כוכבת של פעם. הכוכבים נועדו להאיר את העולם ואני רואה בעצמי כוכבת כזו – של מישהי שנועדה להאיר את סביבתה, לרומם, לחזק, להעביר ערכים ומסרים. אני לא כוכבת במובן של זוהר ועולם שקרי. יתירה מכך: הכוכב בא להאיר את החושך. אם לוקחים את המילה חושך והופכים את סדר האותיות מקבלים את המילה שוכח. מי נמצא בחושך? מי ששוכח מאין הוא בא ולאן הוא הולך. מי ששוכח שיש בורא לעולם, מי ששוכח שאנחנו כאן, בעולם הזה, רק בפרוזדור שלפני הטרקלין. מי שחושב שכוחו ועוצם ידו הביאו את ההצלחה שלו".

אחרי ההקדמה החזקה הזו, פותחת סביר בסיפורה האישי.

העיוורון

סביר (61), נשואה, אם ל-8 וסבתא ל-12, נולדה למשפחת מצליח שעלתה מעיראק והתיישבה בכפר אורה. בת קטנה אחרי שני ילדים שקדמו לה. בגיל 8, אחרי פעמים רבות שבהם התלוננה על בעיות ראיה, כמו העובדה שהיא לא מצליחה לתפוס כדורים שנזרקים אליה או מצליחה לשחק 'תופסת' כראוי, אובחנה אצלה מחלה נדירה בשם RP. זו מחלה קשה שלמרבה הצער עד היום לא נמצאה לה תרופה ולמרות שברוב המקרים מדובר במחלה תורשתית, במקרה הזה היה מדובר במחלה ללא סימן מקדים שיכל להזהיר על הופעתה.

לאחר שהמחלה התגלתה וכושר הראיה שלה אבד לגמרי, הוצע להוריה לשים אותה במוסד מיוחד, אבל הם סירבו ורצו לאפשר לה מסלול חיים רגיל. "היה בזה משהו טוב ומשהו פחות טוב. מצד אחד, העובדה שנשארתי במסגרת רגילה היטיבה איתי ועזרה לי להתמודד, אבל מאידך בגלל זה לא למדתי לקרוא בכתב ברייל, עד לאחר שהחלטתי לעשות זאת בכוחות עצמי לאחר לידת בני הבכור. כך או כך אין בי שום מרמור על כך, כיוון שכיום השלמתי את הפער ואני בולעת ספרים. ואגב, במסגרת הלימודית שלי לא קיבלתי הנחות ועשיתי את כל הבגרויות בתיכון אבל הלימודים, כמו גם המבחנים נערכו בעל פה".

החזרה בתשובה

בשלב כלשהו אחרי חתונתם עבר הזוג סביר להתגורר בצפת. אבל אז, זמן קצר לאחר לידת בנם הרביעי, קובי החל לחזור בתשובה. אריאלה עצמה לא ממש התחברה לזה אבל כשאחד מילדיהם חלה בכבד והיה אמור לעבור ניתוח מסובך חלה תפנית מפתיעה. "זה היה בשנת 91'. הייתי עם הילד במרכז הרפואי בבדיקות לפני ניתוח וחסיד חב"ד שעבר במקום הביא לי ספר תהילים והציע לי להתפלל. הוא לא שם לב שאני עיוורת, כי אני כאמור לא נראית כזו, והאירוע הזה גרם לי לטמון את ראשי בתוך ספר התהילים ולפרוץ בבכי, בתפילה לה' שיעזור לבן שלנו, שיעזור לי... ואז קרה הבלתי יאומן, משהו שאין לו הסבר רפואי. כשהספר מונח ממש צמוד מול עיני, הצלחתי פתאום לראות את האותיות בצורה מטושטשת והתחלתי לקרוא לראשונה בחיי את הפרק הראשון של ספר התהילים 'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד'...

יותר מאוחר, חב"דניקים אחרים שעברו שם שאלו אם נרצה להעביר את שמו של הבן שלנו לברכה אצל הרבי מליובאוויטש. מובן שהסכמנו והרבי נתן את ברכתו לרפואה שלימה תוך זמן קצר ובדרך נס התברר שחשש הרופאים היה מושלל כל יסוד, המחלה לא הייתה קיימת ולא היה כל צורך בניתוח. זה היה רגע מכונן עבורנו. הבנתי אז שיש יש מכוונת שמשגיחה עלינו מלמעלה".

אריאלה החליטה לחזור בתשובה מתוך חישוב הגיוני פשוט. היא חששה שאם היא תשוב לאורח חייה קודם לכן, היא תקבל עונש משמיים והבן שלה יחלה שוב, ולא ידעה עד כמה אלוקים אוהב אותה ורוצה שתשוב אליו מתוך אהבה. "החב"דניקים היקרים שוב באו והצילו אותנו. הם עודדו אותנו והבהירו לנו בצורה הכי ברורה שה' אוהב אותנו, ושצריך לחזור בתשובה מתוך אהבת ה' על כל הטוב שהוא נותן לנו ולא מתוך חששות ופחדים תמידיים... אני חייבת לציין שאותו ילד שהתברך על ידי הרבי הקים היום משפחה, אב לשני ילדים וממלא אותנו בהרבה נחת", אומרת אריאלה.

"הקשר שלי עם ילדים החל עם הילדים שלי. העובדה שאני אמא לילדים אינה עובדה מובנת בכלל. כילדה, לאחר שהתעוורתי, אני זוכרת את האנשים סביבי שואלים אחד את השני 'היא תתחתן? יהיו לה ילדים?'. השאלות האלו גרמו לי להבין שלא מדובר בדבר פשוט עבורי ודרבנו אותי מאוד להתאמץ להקים משפחה ולהוליד ילדים, ובשל כך מובן שהקשר העמוק שלי איתם חזק מאוד. בפועל, ב"ה בסופו של דבר התחתנתי עוד לפני חברותי, אבל הרצון שלי לילדים משלי נשאר חזק".

את בעלה קובי, כיום הרב יעקב ואז חייל בצנחנים מכפר הס, היא הכירה בשירותה הצבאי כאשר שירתה בחיל האוויר כמש"קית חינוך. היא הייתה האדם העיוור הראשון שהתקבל לחייל והדבר הזה הגיע לאחר מלחמה עיקשת שניהלה. לקובי מצדו, לא הייתה בעיה גדולה עם עובדת היותה עיוורת. "הוא אמר לי פעמים רבות שהצדדים האחרים שלי מסתירים על העובדה הזו. והוא אכן אמר ועשה, ונישאנו לאחר תקופה לא ארוכה בה יצאנו יחד".

המשפחה והתקליטים

סביר התחילה את הקרירה המרשימה שלה דווקא עם ילדיה. זה התחיל עם בנה הבכור שנולד בשנת 84' והמשיך עם שאר ילדיה. היא שרה להם, צחקה ושיחקה, כתבה דקלומים ומשחקי ילדים והשאר היסטוריה.

"כשבננו הבכור היה בן שנה וחצי 'גילו' אותי ותוך תקופה קצרה כולם רצו שאעבוד עבורם ומצאתי את עצמי עובדת בלא פחות מ-25 גני ילדים מידי שבוע. הסוד היה פשוט: מה שהצלחתי בבית עם ילדי שכתבתי לגנים. גם אם היו חומרים שבעיני היו טובים, כשראיתי שהילדים לא מתלהבים מהם, גנזתי אותם והמשכתי הלאה".

משם זה המשיך להתגלגל, ולצד עבודתה בגנים החלו לצאת בקצב מהיר קלטות, דיסקים (של פעם) וסרטים. כשכל אלו, חובה להדגיש, לא היו מיועדים לציבור הדתי או החרדי כיוון שעוד לא חזרה בתשובה. עד שנת 2008 פרסמה 5 ספרים, 66 קלטות, ו-7 סרטי וידאו לילדים. סביר כתבה למעלה מ-1,500 שירים, ורבים מתקליטיה היו לרבי מכר והוכתרו תקליטי זהב.

אריאלה עצמה משתתפת בסרטים שלה באופן פעיל ומי שלא מכיר את סיפורה, יתקשה להאמין שמדובר בעיוורת. ילדים שמגיעים להשתתף בפעילות שלה לא מאמינים שהיא עיוורת והיא ממחישה להם את העובדה הזו באמצעות שימוש מושכל בכלב נחיה ובמקל. "אני מסבירה להם שהעיניים שלי הן כמו מצלמה מקולקלת... מבחוץ היא נראית תקינה אבל בפועל היא לא. כמובן שאני מספרת להם את זה כדי שיבינו שאין מגבלה בחיים שלא ניתן לעבור".

הניסיון הנוסף: חגי, הילד האוטיסט

אריאלה ממשיכה בסיפור חייה המרתק שלא הפסיק להציב בפניה אתגרים. בנם השישי של קובי ואריאלה, חגי, התגלה כאוטיסט.

"בהתחלה לקחנו את זה קשה, זה היה שוק עבורנו, אבל אט אט הבנו שאלוקים נתן לנו את חגי כמתנה ולא כעונש. מתנה של נשמה מיוחדת שיורדת לעולם הזה ומאירה את העולם בדרכה. בפועל, חגי רק חיזק את התא המשפחתי. בגלל הסיפור של חגי כתבתי את אחד משירי המוכרים יותר מכל – 'רק ביחד נוכל לפצח את כל אגוזי המלך הקשים. רק ביחד נוכל לנצח ואת כל חלומותינו להגשים'. בזכות חגי קיבלנו שיעור מבורא העולם איך להפוך את הדמעות לשיר. חגי הוא ילד מדהים!", אומרת אריאלה באהבה.

בנקודה הזו חשוב לציין שהלידה של חגי לא עצרה את הזוג סביר והם החליטו להביא לעולם עוד ילדים כדי להכניס שמחה הביתה.

לשאלת המראיין: "וזה לא קשה?", משיבה אריאלה בכנות: "האמת שלאחרונה נהיה לי קשה עוד יותר, כי בעלי היקר לא נמצא כל כך בקו הבריאות, ואני שתמיד הייתי תלויה בו הפכתי להיות משענת עבורו. גידול של ילד אוטיסט הוא בהחלט חוויה לא קלה בלשון המעטה, ובפרט שהיא מגיעה נוסף לניסיון האישי שלי. לפעמים אני מוצאת את עצמי יושבת ובוכה, אבל האהבה שלי לאלוקיי גדולה יותר מכל. גם שקשה לי אני מרגישה שהוא עוטף ומחבק אותי. אני מקבלת מתנות ו'מתנות', אבל יודעת שהכול ממנו וטוב לי שאני יודעת שבורא העולם שומר אותי ומלווה את כל צעדיי.

"אגב, לבכות זה אותיות לכתוב – אז אני מעדיפה לכתוב ולעשות משהו במקום לבכות. לבכות זה גם אותיות לכבות – הבכי מנסה לכבות אותנו ולהרחיק אותנו מעצמנו ומהשליחות שלנו בעולם".

אריאלה מסיימת את השיחה בשני מסרים שהם נר לרגליה: "המסרים הם: קודם כל לא לבכות על 'אבל' ו'חבל' – תמיד לעשות ולהתקדם גם אם נראה לנו שפספסנו משהו, ושנית, כוכב שלא מאיר הוא כוכב שהולך ליפול - כל אחד צריך לשאול את עצמו מידי בוקר ומידי לילה האם הוא מאיר".