מה היה קורה אילו נבראנו ללא ידיים? 5 נקודות למחשבה

מהי כמות האבקה שתינוק זקוק לה?

חלב-אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק. אך ישנם מצבים בהם האם בוחרת שלא להיניק, או שהיא לא מסוגלת לכך. הפתרון הוא בתרכובות מזון לתינוקות כדוגמת מטרנה, סימילאק ועוד.

כל הורה מתחיל יודע כי הכנה לא נכונה של תרכובת מזון לתינוקות עלולה לגרום לבעיות במערכת העיכול של התינוק. על כן מתעוררות בנושא זה שאלות רבות, שעלולות ליצור בלבול רב אצל הורים:

כמה התינוק אמור לאכול? איך יודעים אם הוא רעב? איך יודעים שהוא אכל מספיק? האם צריך להשתמש במים מינרליים להכנה? האם חייבים לחמם את הבקבוק? כמה פעמים ביום תינוק אמור לאכול, וכמה מ"ל בכל פעם? כיצד מנקים את הבקבוק? איך יודעים אם הפורמולה מתאימה לתינוק? ועוד שאלות רבות...

דוגמא לסוגיה מורכבת היא השאלה – כמה אבקה לשים בבקבוק? זאת, מכיוון שיש פרמטרים רבים שצריך לקחת בחשבון: כמות תחליף החלב לה זקוק התינוק תלויה בגילו ובמשקלו. הצרכים והתיאבון משתנים מתינוק לתינוק, ורוב התינוקות משתנים מיום ליום ומחודש לחודש.

כמויות האבקה הרצויות לפי גיל ולפי משקל התינוק מצוינות בגב האריזה של תחליף החלב: למשל בחודשים הראשונים, בחודש הראשון נותנים 60 מ"ל, בחודש השני-120 מ"ל. וכיצד מודדים את כמות האבקה ששמים בבקבוק? יש כפית מדידה באריזה, כפית שבלעדיה כל הורה אבוד!

אנו רואים כי קיימות שאלות מהותיות ולוגיסטיקה רבה הנוגעת להאכלת התינוק.

אם כך, במשך אותם 9 חודשים שהתינוק היה ברחם אמו, מי דאג לחמם לו שם את האוכל? מי ניגש לעובר והאכיל אותו בכל פעם שהיה רעב? מי נתן לו את כמות האוכל המתאימה לו כל פעם? מי מדד לו 60 מ"ל בכפית ובאיזה כפית מדידה הוא השתמש? מי "עשה לו גרפס" אחרי האוכל?

"רמש וציפור כנף... יהללו את שם ה'"

מהסתכלות שטחית נדמה כי לכל הציפורים יש אותו מבנה כנפיים, אבל שימו לב, במיני ציפורים המסוגלים לעוף, צורת הכנף וגודלה משתנים בין מינים שונים בהתאם לצורת התעופה שלהם:

מינים הזקוקים ליכולת תמרון אווירית למרחקים קצרים יחסית, כגון לכידת טרף או התחמקות מטורף, הם בעלי כנף מעוגלת ורחבה. כנף מסוג זה מאפשרת יכולת היגוי טובה וגם מהירות גבוהה, ונפוצה בעיקר אצל מינים החיים באזורים מיוערים יחסית, כמו העורבני, הנקר והנץ. לעומתם, אצל מינים המבלים זמן רב באוויר, כמו הסנונית והאלבטרוס, הכנף צרה, ארוכה ומחודדת בקצה. כנף מסוג זה מאפשרת תעופה מהירה ללא יצירת כוח גרר, המאט את המהירות וגורם להשקעת אנרגיה גדולה יותר בתעופה.

מינים גדולים, כגון הנשר והשקנאי, עפים בצורה פסיבית, הנקראת דאייה, בעקבות מעמס כנף (שטח כנף לחלק למשקל גוף) גבוה מאוד. מינים אלו זקוקים לכנף ארוכה ורחבה אשר תאפשר להם לשהות באוויר זמן רב יחסית.

(צילום: shutterstock)

בניסיון להבין כיצד ציפורים עפות, יש להכיר עקרונות פיזיקאליים רבים (מהירות, לחץ, צפיפות וטמפרטורה של האוויר בכל נקודה בסביבת הגוף ובכל זמן, מד-מהירות ועוד), ואת האנטומיה המדהימה של גוף הציפור המאפשרת זאת (עצמות חלולות קלות, הכנפיים המנוצות, המבנה המיוחד שלהן "החותך" את האוויר ועוד).

ככל שמרבים להתעמק בחכמה הנפלאה, המוטבעת בבריאה, וביכולות המדהימות שנִיטעו בבעלי החיים ביצירתם, מבינים עוד יותר, שיש מישהו אדיר, שיצר את בעלי החיים, וטָבַע בהם את החוקים האלו...

מקלות בצדי הגוף

תינוק נולד – יש לו ידיים. מי שיתבונן יגלה פלא, שלצערי, התרגלנו אליו:

אתה רואה גוף, שמשני צדדיו יוצאים שני "מקלות" מוזרים... כל "מקל" מפוצל לחמשה "מקלונים" נוספים בקצהו, כשכל אחד מהחמישה מחולק לפרקים משלו, המקנים אפשרויות רבות לתנועה.

זה ממש לא מובן מאליו! תחשבו, מה היה קורה אילו נברא האדם ללא ידיים? היה קשה מאוד לתפקד, נכון? איך היה האדם מגיש את המזון לפיו? איך הוא היה מארגן את מה שצריך סביבו? באמצעות מה?

ומה קורה לולא היה לנו מרפק? כלומר, לו הייתה לנו עצם אחת ארוכה ורציפה, בלי יכולת לכופף אותה. גופנו היה נראה מוזר: גוף ש"מזלגות" גדולים כאלה תלויים לו מצדדיו... האם היינו מצליחים להגיש את האוכל לפה? לשתות מכוס? להתקלח, להתלבש ועוד הרבה פעולות חיוניות?

הרי לנו התכנון הנפלא שבגוף האדם. ועדיין לא דברנו על הסימטריה המופלאה, על החיבור של היד לכתף, שהוא בעל יכולת תנועה נרחבת שמאפשרת מרחב תמרון גדול לידיים, על תנועות הידיים המשמשות אמצעי חשוב בתקשורת בין-אישית ועוד.

רק בעל תבונה עליונה, שהוא בעל יכולת בלתי מוגבלת, רק הוא יכול להיות הבורא של משהו כה מתוחכם!

ממה מייצרים גבינה?

גיבון הוא התהליך אשר באמצעותו יוצרים גבינה מחלב. מתברר שתהליך גיבון החלב הוא סימן המבחין בין בהמות וחיות טהורות לטמאות; לפי קריטריון זה, רק חלב של בעלי חיים טהורים מתגבן ואילו של טמאים אינו מתגבן. אסביר:

הגמרא במסכת עבודה זרה (ל"ה) אומרת כך: "חלב טהור, עומד (מתקשה ונעשה גבינה). חלב טמא, אינו עומד". במילים אלו התורה חושפת בפנינו חוק טבע, שהוא תקף לכל בעלי החיים שקיימים בעולם: רק מחלב של בעל חיים טהור וכשר (המעלה גרה ומפריס פרסה) ניתן לייצר גבינה באופן טבעי. אבל חלבו של בעל חיים טמא – החסר אפילו אחד מסימני הטהרה, כלומר, שאינו מעלה גרה או שאינו מפריס פרסה – אינו מתגבן!

(צילום: shutterstock)

חברים, התחייבות זו עומדת למבחן! שהרי אם יימצא בעולם מצב, שחלב חיה טהורה אינו מתגבן, או שחלב טמאה מתגבן – זוהי טעות פטאלית, שתפריך לכאורה את אמיתות התורה, שהרי אנו יודעים שאלוקים לא טועה! "כותב התורה", שהתחייב על עובדה זו, חייב להכיר את כל סוגי החיות והבהמות שבעולם, לדעת את המבנה האנטומי של החיות והבהמות כולן, ולהתחייב באמירה שכזו לדורי דורות!

מיותר לציין שעד היום, כל מי שבדק וחקר את נושא החלב אצל בהמות וחיות, טהורות ושאינן טהורות, נוכח באמיתות הכלל שקיבלנו בתורה שבעל פה. תוצאות הבדיקות הראו יצירת גבן בחלב של פרה, עז, כבשה, ג'אמוס – תאו, יעל, יחמור אירופאי, ואייל אדום. כל אלה הם בעלי חיים טהורים. לעומת זאת, לא נוצר גבן מחלב היונקים שהם בעלי חיים טמאים: סוסה, חזירה, אלפקה, ארנבון, קוף, כלבה, נאקה (נקבת הגמל) ואף לא מחלב אם (אדם).

תוצאות המחקר הוכיחו פעם נוספת, למי שעדיין היה שרוי בספק, את אמינותו המוחלטת של המידע המדעי אשר בידי חז"ל כפי שקיבלו בתורת הבורא. האם יש מי אשר יכול היה לדעת זאת בבטחה, מלבד בורא העולם? כנראה שמי שהתחייב באמירה שכזו - הוא זה שברא את כל החיות והבהמות... הרי כל יוצר מכיר את יצירתו, לא?

סיפור הבל בדיוני

כל בר-דעת המפעיל את השכל הישר, מבין היטב שכל דיבור על "התפתחות מקרית", גם אם מדובר במרוצת אינסוף שנים, וגם אם עטוף הוא באריזת מילה נאה, בעלת צליל אקדמי כמו "אבולוציה", אינו נשמע למתבונן הנבון אלא כסיפור הבל בדיוני.

ההסברים המלומדים כביכול, הנאמרים בסבר פנים רציני וסמכותי, אודות "הישרדות המתאים" ו"היכחדות הבלתי-מתאים", אינם מסוגלים להסביר לא את תחילת היווצרות החיים ולא את פשר ההתפתחות המופלאה של כל אחת ממערכות הגוף המדהימות, ובוודאי לא את שילובן יחדיו באופן מתוחכם בגוף קטן כל כך.

ברור, אם כן, כי קיים כוח עליון בעל תבונה ובעל יכולת אדירה ועל-אנושית, אשר תכנן ויצר את כל זאת. הוא בוודאי אינו אדם, שהרי האדם אינו בעל חכמה וכוחות כאלה. מיהו, אם כן?