האות פ' – פריצה החוצה וחיצוניות

האות פ' מבטאת יצירת פתח. ולכן גם פריצה החוצה, וחיצוניות.

משום כך, הפתח המרכזי והחשוב שבגוף, דרכו האדם מוציא ומביע את מחשבותיו באמצעות דיבור, ודרכו מקבל הוא את מזונו, נקרא בשם: "פה". על שם אות הפתיחה. שהרי השפתיים משמשות כשפת (מלשון שפת הים) חלקו הפנימי של הגוף, וכאשר הן נפרדות זו מזו, הן יוצרות פתח הנקרא "פה".

מכיון שבאות פ' טמונה יכולת הפתיחה, האות הראשונה במילים שמשמעותן 'פתיחה', היא האות פ'. כגון: פציעה, פיצוח, פיצוץ, פריצה, פענוח, פתרון, פדיון, פילוג, פרידה, פטר, פשיטה, ועוד.

מהות הדיבור בפה היא, הוצאת המחשבה הפנימית החוצה, דרך פתח הגוף – הפה, באמצעות תנועת אברי הדיבור. לכן, במשמעות האות פ' נכללת גם יכולת ההוצאה מהפנימיות אל החיצוניות.

לפיכך האות פ' מסמלת את החיצוניות ואת העולם הרחב, בניגוד לאות ב' המסמלת את הפנימיות ואת הביתיות (עיין לעיל בפרק האות ב'). נפלא הדבר שלפי אחת השיטות בכתב סת"ם, אופן כתיבת האות פ', יוצר צורת ב' לבנה בפנימיות ה-פ' השחורה (ראה עמ' ~). לא לחינם הכתב השחור החיצוני יוצר את צורת האות פ', ואילו הלבן הפנימי – את צורת האות ב'. שהרי פ' מבטאת חיצוניות, ואילו ב' מבטאת פנימיות. הצבע השחור, הוא הצבע המבטא את החומריות המהווה מעטפת לפנימיות הרוחנית הזכה, ואילו הלבן הוא הצבע המבטא את הרוחני, האציל והפנימי (כמבואר בנספח "עולם הצבעים" שבספרי "המפתח"). השחור בבחינת גוף, והלבן בבחינת נשמה. לפיכך, הצד החיצוני של האות, אשר כתוב בדיו חומרי, צבעו שחור, ואילו הפנימי הנעלם והרוחני, לבן.

האות פ' מופיעה בתורה לראשונה במילה "פני" שבפסוק: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". פני המים הם הצד החיצוני של המים. שהרי זוהי מהות האות פ'.

צורתה

צורת האות פ', כחדר מרובע, שקצה אחד מכתליו פתוח פנימה כדלת. וזוהי מהות האות: פתח. ואף על-פי שלכאורה לא רק האות פ' עשויה כחדר שבצידו פתח, אלא גם האות ט' נראית כך, שתי אותיות אלה שונות במהותן זו מזו. פתחה של האות ט' מלמעלה, והוא עשוי באופן שמאפשר כניסה ללא יציאה, משום שעיקר פעולתה של אות זו מתרכז במחזוריות הפנימית שבה, המשמרת את כל שבתוכה וגומלת טוב לטובים ורע לרעים (ראה בהרחבה בפרק העוסק באות ט'). ואילו פתחה של האות פ' ממוקם בתחתית האות, והוא פתוח לרווחה, באופן שמאפשר כניסה פנימה, ובעיקר יציאה מהירה של התכולה החוצה. שהרי מהותה של האות פ' היא פתיחת פתח לכניסה ויציאה.

האות פ' נראית גם כצורת פני אדם במבט מן הצד, כשבעיקר ניכר בו פיו הפתוח. להורות על ה"פה", על הפתח, הטמון במהות האות פ'.

אמנם הבחירה נתונה ביד האדם להשתמש ביכולת הפתיחה לחיוב; כגון לפתוח את כיסו לשם הענקה לזולת, וכן, לפתוח את פיו לדבר דברי תורה ודברי עידוד ועזרה. או לשלילה; כגון לפרוץ גדרים, ולפתוח את פיו לדיבורים אסורים או לאכילת מאכלים אסורים. שכן היצר הטמון ביכולותיה של האות "פה", דהיינו בכוח הדיבור בפרט, והפריצה בכלל, הוא אחד היצרים החזקים והמסוכנים ביותר האורבים לאדם. לפיכך האות פ' היא בין האותיות היחידות שהן מפותלות כנחש אשר ראשו מופנה לתוכו. והיא היחידה המורכבת מחמישה קוים, ומרמזת בפיתולה לנחש הקדמוני המסתתר באות "פה", הלא הוא היצר הרע הטמון ביכולת הדיבור שבפה.

צורת האות פ' על-פי הפרד"ס שברובד הרמז

כידוע, בכל עניין בתורה קיימים ארבעה רבדים. וסימנם: פרד"ס. פשט, רמז, דרש, סוד. וכל אחד מהם מתחלק אף הוא לרבדים של עומק בשבעים פנים, המתחלקים אף הם כפטיש יפוצץ סלע.

כדוגמה קטנה לרבדי העומק שבפרד"ס התורה, נתבונן ברמזי צורת האות פ', מלבד האמור לעיל. שם עמדנו על הטמון בצורתה הכללית של האות, ועתה נתבונן בסיבת היותה מורכבת מהאות כ' ובתוכה י' הפוכה. וזאת על-פי: א. הפשט שברמז. ב. הדרש שברמז. ג. הרמז שברמז. ד. הסוד שברמז.

א. הפשט שברמז: צורת האות כ' שבאות פ', מבטאת את כוח הכיפוף לשם יצירת צורה, ואילו האות י' שבתוכה מבטאת את העולם הרוחני. לפי שכוח הדיבור שבפה (פ') הגשמי, נותן צורה (כ') של מילים לנשיבת הרוח (י') היוצאת מן האדם. וכן מובא בתיקוני הזוהר: "י' הוא הדיבור שבפה". לכן האות י' הרוחנית היא הפנימית, בדומה לרוח היוצאת מפנימיות האדם, ואילו האות כ' החיצונית, נראית כצורת הפה הגשמי. שהרי אברי הפה הם המעצבים באמצעות תנועתם את הרוח היוצאת מפנימיות האדם, ונותנים לה צורת אות ומילה.

ב. הרמז שברמז: האות כ' הכפופה שבאות פ' הכפופה, מרמזת לאדם הכופף עצמו לפני בוראו בכריעה וביטול העצמיות לפני רצונו יתברך. ואילו האות י' שבתוכה מרמזת לשכינה הקדושה הנרמזת באות י' ומצמצמת עצמה כביכול כדי לשרות בתוך ה-כ', בתוך האדם המבטל את עצמו לפני בוראו, וזוכה על ידי כך שנעשה כסא (כ') ומרכבה לשכינה. ככתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ודרשו חז"ל: "ושכנתי בתוכו [בתוך המקדש] לא נאמר, אלא ושכנתי בתוכם [בתוך ישראל עצמם הנעשים מרכבה לשכינה]". ובכך מצטרפות שתי האותיות כ' ו-י', להיות כמראה פרצוף אדם.

ג. הדרש שברמז: האות י' שבתוך האות כ', נראית כשוכבת בתוכה כמו לשון בתוך פה. אלא שפני האות י' כלפי מעלה, לרמז שתכלית הלשון לדבר בענייני מעלה, בדברים רוחניים, טובים ומועילים. וכשמגיע נסיון של פיתוי לשוחח בדברים האסורים או לאכול דברים האסורים, עליה להסתגר בפה ולהינעל בו. וכל העומד בנסיון שמירת הלשון והפה, זוכה לגדולה. לפיכך, האות פ' הכפופה נראית (באופן יחסי לפשוטה) כפני אדם שפיו סגור. ומבטאת את סגירת הפה וחסימתו. ואילו ה-פ' הפשוטה (ף') מבטאת את פתיחת הפה והתפשטותו. לומר שכל הכופף וסוגר את פיו, מלהכניס לגופו או להוציא ממנו דבר איסור, כלומר, מלאכול את הטמא ומלהוציא דבורי לשון הרע וניוול פה ופגיעה בזולת, הקדוש ברוך הוא זוקפו לעתיד לבוא. וזוכה פיו הכפוף וסגור עתה, להיפתח בדברי חכמה ושירה בעולם-הבא.

ועוד על-פי הדרש: האות פ' הכפופה נראית כאדם ששפתיו סמוכות זו לזו בשתיקה ואילו ה-פ' סופית (ף') נראית כלאחר שהלסת התחתונה נעה כלפי מטה לשם דיבור. ללמדנו כי "עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר". כלומר, יש זמנים שבהם על האדם לסגור פיו ולשמור על שתיקה, ויש זמנים שעליו לפתוח פיו ולדבר. שהרי "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן". בכוח הפה לחרוץ הן את גורלו של המדבר, והן את גורל סביבתו. וכלשון מדרש "אותיות דר' עקיבא":

"פה מפני מה אחד מהם יושב (פ') ואחד מהם עומד (ף')?

מפני שהפה אוסר [קושר וסוגר. זוהי האות פ' הכפופה כסוגרת את שבתוכה], והפה מתיר. הפה חותם, והפה פותח. ואין בשבעים אומות אומה ולשון שיש להם פתחון פה בשני עולמות, בעולם-הזה ובעולם-הבא וכו' אלא ישראל".

ועוד: האות כ' שב-פ', כצורת כלי כפוף שבתוכו כלואה ה-י' הרוחנית, מרמזת בכך לגוף החיצוני המשמש ככלי לנשמה הכלואה בו. אולם כליאה זו היא רק בזמן המיועד להתמודדות עם תאוות הגוף, בתקופה שבה חומריות הגוף כפופה ונמוכה בדרגתה, ולכן היא חוצצת וחוסמת בפני הארת הנשמה הרוחנית שבתוכה. אבל לבסוף, בימות המשיח, כאשר הגוף שיקום לתחיה יהיה טהור מלכלוך החטא הקדמוני, לא יהווה עוד אותו גוף מחסום הסוגר בפני הנשמה, והיא תאיר דרכו במלוא תפארתה. וזוהי משמעות ה-פ' סופית הפשוטה (ף'), שכפיפותה נפתחה כלפי מטה, ומרמזת לשחרור הרוחני שיהיה לבסוף, בימות המשיח, מהעכירות שבגוף ומיצריו השליליים.

ד. הסוד שברמז: צורת האות י' שבתוך האות פ', דומה למזון המוכנס אל הפה. לרמז שכשם שקיום חומר הגוף בעולם-הזה תלוי במזון, כך על-פי הסוד קיום הבריאה החומרית תלוי בהארת האות י' הרוחנית. וכשם שהאדם דואג לחיבור מזונו לגופו דרך פיו, כך על האדם לחבר את הבריאה להארת האות י', באמצעות פיו, דהיינו בלימוד תורה ובתפילה. ועל ידי כך לפתוח (פ') את מקור השפע העליון ולהורידו לעולם. דבר הנרמז על דרך הסוד בפסוק"פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן". "פותח את יוד"ך", היא האות י' העליונה, "ומשביע [משם] לכל חי רצון". וזאת על ידי תפילתו ותורתו של האדם, הפועלות לחבר את כל הבריאה אל העולם העליון, ולהמשיך שפע משם לכאן וכפי שגזרה חכמתו יתברך. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.