הרב יגאל כהן – מה ההבדל בין אדם שמח לאדם עצוב?

אם ניכנס לחנות פלאפל, פעמים שנמצא שניים שאוכלים את אותה הפיתה בדיוק, האחד לא מפסיק להתפעל ולהודות לבעל החנות על הפלאפל הטעים שהכין, והשני מרגיש חוסר מזל, ומחכה כבר לגמור את המנה ולצאת משם.

הסיבה לכך פשוטה מאוד, הראשון יהודי פשוט, שאין הפרוטה מצויה בכיסו, ונתמזל מזלו והשיג מספיק כסף כדי לקנות מנת פלאפל, ובכל נגיסה מרגיש הוא בר מזל. ואילו השני, רגיל למסעדות יוקרה, ולאחר שחיפש ולא מצא, התפשר על מנת פלאפל, יוצא ששני אנשים אוכלים את אותה המנה, לזה ציפיותיו נמוכות, ולכן נהנה ושמח, ולשני- ציפיותיו גבוהות, ואוכל ועצב.

אמי עליה השלום, עבדה תקופה מסוימת כטבחית לארוחת ערב בישיבה, כשביחד איתה עבדה אישה נוספת, כשאמי היתה חוזרת מעבודתה, היתה מספרת לנו בהתרגשות על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקה להאכיל תלמידי חכמים, ושבזכות התבשילים שהיא מבשלת, יכולים להמשיך לעסוק בתורה הקדושה, וכשבאתי לבקר אותה במקום עבודתה, מצאתי שהגברת השנייה כל הזמן מתלוננת על הבחורים שמבקשים מנה נוספת, וכמה העבודה היא קשה ולא מתגמלת.

גם כאן המסקנה ברורה -  אותה עבודה ואותן שעות, לאחת יש סיפוק אדיר, ושמחה בכל רגע שעובדת, והשנייה, בגלל שחושבת שמגיעה לה עבודה טובה יותר, סובלת בכל שעות העבודה.

*  *  *

ניתן להביא דוגמאות רבות להבדלים בין האדם השמח והאדם העצב, ואשתדל להביא דוגמאות שכיחות.

אברך שרוצה להיות גדול הדור, וחושב לעצמו שהוא חייב ללמוד בכל יום עשרה דפי גמרא לפחות, שאם לאו, הרי לא יצא ממנו גדול הדור, אם חלילה קרא וסיים רק שמונה דפים, בוודאי ילך לישון בהרגשת חוסר, ויאמר לעצמו - "מה יצא ממני".

וחברו - שרוצה לעשות רק נחת רוח לבורא יתברך, ומשתדל ללמוד בכל כוחו, אם בסוף היום ימצא שלמד שמונה דפי גמרא, ילך לישון כשחיוך נסוך על פניו, ובליבו הרגשת תודה לקדוש ברוך הוא על הזכות שנפלה בחלקו ללמוד שמונה דפי גמרא.

אדם שחושב שהאושר שלו טמון בכסף, ואם לא ירוויח לפחות אלף שקלים ביום, לא יוכל להגיע לפסגת האושר, כיון שביום שלא ירוויח סכום כזה, ירגיש אכזבה גדולה, וכפי הנראה יפיל את האשמה על הפועלים, או כל מי שימצא לנכון, אבל באותו לילה, בוודאי שלא יהיה שמח.

ואילו האדם שמבין שכסף אינו מביא לאושר כלל, ואדרבא, לימדונו חז״ל : ״יש לו מנה רוצה מאתיים״, יוצא לפרנסתו כדי להביא אוכל לביתו, ואינו חושב שמגיע לו הרבה, כשיחזור לביתו עם שמונה מאות שקלים, באותו יום הרי שמיד יודיע לאשתו שתלך ותקנה אוכל משובח, לעשות מסיבת הודיה להשם יתברך!

רב שזכה להרביץ תורה ברבים, וחושב בליבו שהוא דרשן מהשורה הראשונה במלכות, והנה הוא מגיע להרצאה, ומוצא בסך הכל שלושים משתתפים, בוודאי ירגיש בליבו אכזבה, ולעומתו, רב שמרגיש שלא מגיע לו ללמד תורה אילו יהודי אחד, ובוודאי שלא מגיע לו כבוד מאף אחד, כשמגיע לשיעור ומוצא עשרה משתתפים, מרגיש שהוא בר מזל גדול שזיכהו בורא העולם ללמד עשרה יהודים תורת השם.

*  *  *

לאחר נישואי, החליט הבורא יתברך לתת לי ולרעייתי להבין את גודל המתנה לקבל ילדים, וחיכינו שבע שנים עד שנפקדנו ב״ה, ובאותן שנים חשבתי לעצמי, אולי לא מגיע לי ילדים. כמובן כשנתבשרתי שנפקדנו אני ורעייתי, פרצתי בבכי של אושר, על המתנה הגדולה, וכשנולדו התאומות הראשונות, הרגשתי המאושר ביותר עלי אדמות.

וכך לאחר כשנתיים, פקד אותנו השם יתברך בעוד זוג תאומות מקסימות, וחמש שנים לאחר מכן, זיכנו השם בעוד בת חמודה, התוצאה עד כאן היא חמש בנות בפ״י.

ומאז - ועד היום - מצפים אנו למתנות נוספות...

ופעמים שואלים אותי: "אתה לא עצוב שאין לך בן שימשיך אותך?"

"אין לך טענות על הקדוש ברוך הוא מדוע לא זיכה אותך בבן זכר?"

אתם כבר בוודאי יודעים כבר את תשובתי: "מה אני ומה חיי שמגיע לי להביא לעולם נשמה אחת מעם ישראל, וברוך השם זכינו אני ורעייתי להיות שותפים עם הבורא יתברך כבר חמש פעמים! ואני - אמור להיות עצוב?! הרי היו זמנים שלא דמיינתי לעצמי שמישהו יקרא לי אבא, והיום חמש בנות קוראות לי אבא, ועל זה עוד אבוא חלילה בטענות לבורא יתברך?!"

*  *  *

כך גם הדבר גם לגבי שידוכים, שתי בנות סמינר צנועות וחסודות, שזכו להקים את ביתן בשעה טובה ומוצלחת, שתיהן זכו בבחורים ממוצעים וטובים, האחת כל הזמן חשבה שתתחתן עם בן תורה בגובה מטר שמונים ומעלה, יפה תואר, ועם הרבה מזומנים, ושכל הזמן יתרוצץ סביבה כדי למלאות את בקשותיה, ולעומתה, הבחורה השנייה, שחיפשה בעל ממוצע, שתוכל להקים יחד איתו משפחה בקדושה ובטהורה, והגובה- לא כל כך חשוב, ובוודאי שהכסף אינו מעלה ואינו מוריד.

הנה שתיהן התחתנו עם בחורים טובים ורגילים. הראשונה תרגיש כל הזמן כמה השדכנית שיקרה אותה, והבעל אינו עומד בציפיותיה, עד שאפילו תחשוב בליבה שהייתה טעות במחשב למעלה, וזהו לא זיווגה האמיתי. ואילו השנייה, תרגיש ברת מזל על הזכות שנפלה בחלקה להתחתן עם בן תורה, ובכל יום נישואין תשלח מתנה לשדכנית שהכירה לה בעל מקסים שכזה.

אם ננסה לסכם את הדברים עד כאן, נמצא שגודל השמחה והאכזבה תלויה רק בנו - אם נחשוב בליבנו שמגיע לנו בריאות מושלמת, וחוכמה אין סופית, וכסף עד בלי די, וכבוד לרוב ובני זוג מושלמים, וילדים לפחות כמו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, אזי חיינו יהיו מלאים באכזבות ובעצב חלילה, מפני שאין לאף אדם בעולם בריאות מושלמת, ולא חוכמה בלי סוף, וכל שאר הדמיונות האחרים, וזו בעצם מידת הגאווה שטבועה באדם.

אבל אם נרגיש שלא מגיע לנו כלום, ובעצם כל מה שנקבל, הרי זה בגדר מתנת חינם, ולא מגיע לנו בריאות תמידית, ולא מגיע לנו חוכמה כלל, ולא מגיע לנו פרנסה בשפע, ולא מגיע לנו בני זוג, ולא ילדים, ובוודאי שלא מגיע לנו כבוד כלל. או אז אם נקבל אפילו מעט בריאות, נשמח מאוד בבריאותנו, ואם נזכה ואפילו נקבל פרנסה, לא נפסיק להודות ולהלל ולשבח לבורא יתברך על המתנה, ואם נוסיף ונקבל אפילו מעט חוכמה, אין מילים לתאר את גודל השמחה.

תארו לכם-

שבנוסף לכל המתנות חינם שקיבלנו עד עתה, זיכה אותנו השם גם בבני זוג, כמה נבכה בזמן החופה בדמעות של אושר, ואם נזכה ונהיה יותר ברי מזל, ויזכה אותנו השם יתברך בשותפות איתו בתינוק, שיבוא לעולם על ידינו, גם אם הוא יהיה ילד רגיל (ולא כמו מרן), בוודאי שנרוץ ברחובה של עיר ונצעק ״כמה טוב השם״ עד שיזמינו לנו משטרה.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס