הרב יגאל כהן – מיהו האויב הגדול ביותר של השמחה?

כשהייתי רווק, וגרתי בפנימייה של הישיבה, בתנאים לא כל כך נוחים, אמרתי לעצמי: "בוודאי אחרי שאתחתן ואגור בדירה משלי - אהיה מאושר".

והנה עברו כמה חודשים מהחתונה עד שהתרגלתי למצב החדש, ההתרגשות חלפה, ולא הרגשתי מסופק במיוחד, ואמרתי לעצמי: "אם השם יזכה אותי בילדים, בוודאי שהאושר הזה יישאר איתי לעד".

והנה זה פלא! - גם ההתרגשות הזאת חלפה הלכה לה.

ואז, חשבתי לעצמי: ׳אם יהיה לי רכב משלי, שאיתו אוכל להגיע לכל מקום שאחפוץ, אז בוודאי אהיה מאושר".

עד שגיליתי שגם הרכב לא הצליח להפוך אותי למאושר.

וכך, לאחר שהרכב נתקע לי בכל מיני מקומות בארצנו הקדושה, חשבתי בליבי שאם יהיה לי רכב חדיש ונח יותר, בוודאי שארגיש סיפוק מיוחד.

והנה זה פלא! - גם זה לא עזר.

חשבתי - שאם אסיים את מבחני הרבנות בהצלחה, בוודאי שלא יהיה מאושר ממני.

וגם התרגשות זו, לאחר חודש ימים חלפה לה.

טוב, אמרתי לעצמי, כנראה שהמבחנים לדיינות יעשו את עבודתם ויהפכו אותי למאושר.

אלא שגם לאחריהם, בדיוק כחודשיים, נעלמה ממני ההתרגשות.

אז אמרתי בליבי: "זה בטח בגלל שאנחנו גרים בדירה קטנה ובשכירות, ואם רק יתן לנו הבורא יתברך את האפשרות לקנות דירה מרווחת משלנו, בוודאי שבזה תסתיים הרדיפה אחר האושר".

והנה למרבה הפלא - גם לזה התרגלתי מהר מאוד. 

וכך המשכתי בחיפושי אחר האושר - - -

עד שהיום זכיתי להבין, שהאושר נמצא אצלי בלב, ואם רק אעצור ואתבונן על אין סוף מתנות של חינם שקיבלתי מאת בורא העולם, ואבין שמה שיש לי כעת זה הטוב ביותר עבורי בעולם.

הבריאות שנתן לי הבורא יתברך עד היום, אמורה למלאות אותי באושר, כך גם היכולת לקרוא ולכתוב, גם זה אינו מובן מאליו והרי זה בגדר מתנת חינם. העיניים שלי שיכולות לראות, ולעזור לי לכתוב ספר זה, מתנה גדולה הם מאת השם יתברך, וכך הבנתי שאם אעבור על כל פרט, ואפילו הקטן ביותר שיש לי עכשיו, אזי האושר המיוחל יכנס סוף סוף בליבי.

*  *  *

בחובות הלבבות (שער הבחינה) מסביר על דרך משל מדוע אנו לא מעריכים את אלפי המתנות שיש לנו בכל זמן.

משל לתינוק שמצא אותו איש חסיד במדבר, וריחם עליו והביאו אל תוך ביתו, וגידלו כבנו ממש, והאכילו והלבישו ונתן לו קורת גג עד אשר גדל והיה לאיש, ושוב שמע הצדיק בעל החסד על אסיר ששבוי בבית האסורים, וסובל מעינויים קשים, והתמלא ברחמים עליו, והלך ופדה אותו מבית האסורים, והכניסו לביתו, והלבישו והאכילו, ושילם לרופא על מנת שירפא אותו מכל תחלואיו.

אם נבדוק, נמצא שהאסיר המשוחרר יכיר טובה ולא יפסיק להודות לאיש החסד על הטובה הגדולה שעשה עמו, ולעומתו, הילד שגדל בביתו כבר הורגל לחסד הרב שעושה עמו, וכבר אינו מתרגש מהחסדים שעושה עמו הצדיק, וזאת מפני שתחילת הצלתו היתה כשלא היתה לו החוכמה להבין את גודל ההצלה, וכשכבר השיג חכמה זאת, ההרגל כבר עשה את שלו ושוב אינו מעריך את גודל החסדים שעשה איתו החסיד, אבל האסיר שקיבל את הצלתו בזמן שהחוכמה כבר היתה בקרבו, יודע הוא להתרגש מהחסד הרב שעשה עמו, והנמשל ברור מאוד.

התאווה

אחד מהאויבים הגדולים של השמחה והאושר הוא תאוות האדם.

התנא באבות (פ"ד מ"א), מלמד אותנו ״איזהו עשיר השמח בחלקו״. מאמר זה, אם יהיה חרוט בליבנו כל הזמן, בוודאי שנהפוך להיות מאושרים ללא הפסקה, ואלי כדאי ליהודי שמרגיש עצבות בליבו, לתלות שלטים בכל מקום שפונה, כגון על דלת דירתו, על המקרר הישן שלו, על המראה במכוניתו, וגם על הכיפה שעל ראש ילדיו, ואולי אפשר גם על הכיסוי ראש של אשתו ״איזהו עשיר השמח בחלקו״.

ואז בכל פעם שיכנס לדירתו, ייזכר שישנם אנשים ללא קורת גג, או שגרים בדירות גרועות הרבה יותר, וירגיש מאושר ושמח מהדירה שזיכהו השם יתברך.

כך גם כשיראה את השלט על המקרר, ייזכר שלסבא של סבא שלו, היה מקרר שמתקרר על ידי בלוק קרח שצריך לחדשו כל כמה ימים, וירגיש בר מזל על המקרר המודרני שזכה בו.

וכן כשיסתכל על עצמו במראה, וימצא שגדל לו פצע גדול במרכז מצחו, כשיראה את השלט יודה להשם יתברך שזכה רק בפצע אחד ולא יותר.

וכך גם כשיכנס לרכבו ויראה את השלט, ייזכר שוב בסבו הצדיק שהיה נוסע לעבודתו בחורף ובקיץ על אופניו הישנות, ומיד יתן נשיקה כלפי מעלה ויודה לבורא העולם על הנוחות הרבה שזיכה אותו.

וכשיכנס לביתו וימצא את בניו משתוללים, ויראה את הכיפה, יגיד תודה רבה על שיש לו בכלל ילדים.

ולבסוף, וכשיפגוש את אשתו, וימצא אותה עייפה ולחוצה, ומלאה בטענות, יראה את הכיתוב על הכיסוי שלראשה, וירגיש בר מזל שישנה אישה שמוכנה לחיות איתו, ולגדל את ילדיו, ואפילו אוהבת אותו, ואם היא רוצה לספר לו את מה שעבר עליה במהלך היום, כנראה שהוא חשוב בעיניה.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס