הרב יגאל כהן – לראות את חצי הכוס המלאה

שלמה המלך ע"ה כבר חרץ את גורלו של האדם שתאב לכסף ואמר (קהלת ה', ט') ״אוהב כסף לא ישבע כסף״, אפילו אם יתנו לו את כל הכסף שבעולם, עדיין ירגיש רעב לכסף, ואת זה אומר שלמה המלך, שהיה עשיר גדול.

רבותי הקוראים היקרים!

מי שיעצור ויתבונן בפסוק זה, יבין שאין סוף לתאוות הממון, ואם לא נתגבר על התאווה הזאת, אין סיכוי בעולם שנרגיש מתי שהוא מסופקים ושבעים מהממון שחנן אותנו הקדוש ברוך הוא.

וכן כתבו חז״ל (קהלת רבה פרשה א' אות ל"ב) ״אין אדם מת וחצי תאוותו בידו״. וכוונת דבריהם, אם אדם נפטר מהעולם, ויש לו בחשבון הבנק מיליון דולר, כנראה שתאוותו היתה ליותר משני מיליון והוא השיג פחות מחצי. יוצא מזה, שככל שתגדל תאוותו, כך יגדל החוסר שירגיש, כיון שכמות החצי החסר תגדל. 

וכן הוסיפו חז״ל ואמרו ״יש לו מנה רוצה מאתיים״, ככל שאדם עשיר יותר, כך החוסר שלו גדול יותר, שלפי דבריהם הקדושים יוצא שאדם שיש לו מאה אלף שח, רוצה מאתיים אלף, אם כן החוסר שלו הוא מאה אלף, ואילו אדם שיש לו רק חמישים, הרי שהוא רוצה עוד חמישים, ואצלו החוסר הוא רק חמישים.

אדם שיש לו תאוות נשים, וכל הזמן חומד ורוצה עוד ועוד, כל בר דעת מבין שבעל התאווה ירגיש חוסר כל ימיו, וגם אם יקבל היתר מרב להתחתן עם ארבע נשים כמו בזמן הגמרא, לא יגיע בזה לידי שמחה, מפני שלאחר מספר חודשים תתגבר שוב תאוותו, ויתאווה לעוד עד אין סוף, ואין ספק שהשמחה לא תשרה בביתו. ולעומתו, המסתפק במועט ואינו חומד דבר שאינו שלו, ושמח בחלקו, הרי שבזמן שמתחתן עם אשתו, ירגיש שמקבל הרבה מעבר למה שמגיע לו, וירגיש סיפוק אדיר מהאישה שבביתו.

תאוות הכבוד משביתה כל שמחה מלב האדם, הרצון לקבל כבוד, הוא אבי אבות הגורמים לעצבות, מפני שאין סוף לכבוד שירצה, ולעולם לא יקבל את הכבוד שחושב שמגיע לו, וכך כל ימיו ירגיש שאינו מוערך מספיק על ידי כל הסובבים אותו, בין אצל אשתו, שלעולם לא ירגיש שמכבדת אותו כראוי לו, ואף בילדיו ירגיש כך, וכן במקום עבודתו, ירדוף אחר הכבוד. 

וכבר חרצו חז״ל את גורלו של רודף אחר הכבוד, ״הכבוד בורח ממנו״ (ערובין י"ג), ולעולם לא ישיג אותו.

חצי כוס ה...

תחשבו לעצמכם קוראים יקרים, אדם ששוכב לישון בלילה על מיטתו, ומהרהר במה שעבר עליו במהלך היום, ונזכר שבבית הכנסת לא פינו מקום של כבוד עבורו, ובמכולת המוכר לא התרגש למראהו המכובד, וכשהגיע לעבודתו, או לכולל שבו הוא לומד, אף אחד לא הרים את ראשו בהתפעלות מעצם הגעתו, כך המשיכו הדברים כשהגיע לביתו, עד ששכב על מיטתו, כמה עצב יהיה בליבו של המסכן שתאב לכבוד.

כך גם תהיה הרגשתו של אדם שתאב לראות את העולם הגדול, ורוב היום חושב בליבו "כמה יפה ניו יורק, וכמה נחמד יהיה לראות את תאילנד, ואיזה כיף יהיה לעשות קניות באנגליה...׳׳. אבל בינתיים, עד שישיג את הכסף לטיול החלומות, נאלץ הוא לגור בשכונה צפופה (וחמימה) - בבני ברק, אין ספק שירגיש חוסר סיפוק מעיר מגוריו, ובכל פעם שיראה פח אשפה ברחוב, ירגיש כמה הוא מסכן, שצריך לסבול ולראות דברים שכאלו.

ולעומתו, יהודי שנולד במעברה באחת מערי הספר, וכל ימיו התרגל לכבישים משובשים, ולתחבורה לקויה, וצריפים מטים לנפול, והחנות היחידה שזכה להכיר היא המכולת השכונתית, ואת האשפה היו רגילים אצלם להשליך על גגות השכנים, בזמן שירחיב השם את גבולו, ויעבור לעיר הקודש בני ברק, יסתובב בה בהתפעלות ויאמר - "כמה בתי מדרש יש כאן, כמה תלמידי חכמים, כמה חנויות מעניינות, והכבישים פשוט מושלמים, ופחי האשפה יפים ונוחים". שפתיו לא יפסיקו להלל ולשבח את השם יתברך על המתנה הגדולה שקיבל - לגור בבני ברק.

אברך שמרגיש חוסר סיפוק בלימודו, ואינו שמח בלימוד הגמרא והשלחן ערוך, כשזוכה לקיים מצוות הבורא יתברך, אינו מרגיש שמחה מיוחדת, יבדוק היטב בעצמו, כנראה שהוא רוצה להיות גדול הדור בידיעת התורה ובקיום המצוות, ורוצה הוא להיות מושלם בהכל, וכמובן שכל העולם ידע מזה שהוא גדול הדור, ואולי הדבר כך בגלל שקרא הרבה סיפורי צדיקים, וחשב בליבו שגם הוא יכול להגיע למעלותיהם, וכך משבית כל שמחה מליבו.

בכל דף גמרא שסיים ללמוד, ירגיש: "כמה כבר למדתי לעומת החפץ חיים עליו השלום?"

ואם זכה להבין סעיף בשלחן ערוך, יאמר בליבו "הרב עובדיה זצ״ל ידע את כל הסימנים בשלחן ערוך?"

וגם אם יזכה במצווה נדירה כגון פדיון שבויים, או שילוח הקן, ירגיש בליבו "עדיין לא הגעתי לכמות המצוות שעשה הבבא סאלי עליו השלום!"

וכך הוא בידיו שלו מוציא מליבו את השמחה, ומכניס במקומה חלילה עצבות.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס