אם מוכיחה רופא, 10 שנים אחרי שראה את העוברים בבטנה ואמר לה: ’אני מצטער’

כשמאט וג'ודי פארי מארה"ב גילו שהם בהריון עם תאומים - לא היה גבול לשמחתם. לבני הזוג כבר היה אז ילד אחד, אך הם בהחלט ציפו לשתי המתנות הנוספות שהגיעו אליהן. ג'ודי מספרת שההריון היה תקין עד לחודש השביעי, שבו התקשר אליה הרופא המטפל בחרדה, וביקש אותה להגיע למשרדו.

כשהגיעה אליו אמר לה הרופא בפנים חמורות סבר: 'אני מצטער'. "היינו בהלם כשהוא הודיע לנו שהתאומות שלנו צריכות להיוולד בטרם עת, וכי הן אובחנו עם תסמונת דאון", משחזרת ג'ודי. "הרופא הציג את העובדה הזו בצער ונתן נו להרגיש כאילו קיבלנו 'עונש לכל החיים'. אחרי הפגישה אתו איבדתי את כל השמחה והציפייה שהייתה לי בהריון הזה".

הגישה הפסימית של הרופא כלפי התאומות, הלכה עם ג'ודי מאז ולא עזבה אותה במשך שנים. "אני מבינה שהסיכויים ללדת תאומים ששניהם סובלים מתסמונת דאון הם נדירים וזה דבר שקורה אחד למיליון. אבל מאיך שהרופא הציג את זה, הבנו שלילדים שלנו אין מקום בעולם ה'רגיל'. זה מאוד ציער אותנו", אומר מאט. "לעומת זאת, אף אחד לא אמר לנו שלצד הקשיים, אנחנו יכולים להפוך למשפחה מאושרת ולחיות חיים מלאים בדיוק כמו כולם".

"ההתחלה הייתה מפחידה מאוד", משחזרת ג'ודי את החודשים הראשונים אחרי הלידה. "קיבלנו מעט מאוד הסברים והדרכה על איך להתנהג, ולא היה לנו מושג האם יום אחד גם הבנות שלנו יזכו ללכת, לדבר או ללמוד בבית ספר - כמו שאר הילדים. מצאנו את עצמנו במערכת שבעיקר מרחמת עלינו בגלל ש'זכינו' בילדות עם תסמונת דאון, אבל כאימא שלהן אני יודעת כמה אהבה אביגיל ואיזבל קיבלו מאיתנו ומכל אלו שהכירו אותן באמת.

"עד היום, 10 שנים אחרי הפגישה העצובה ההיא במשרדו של הרופא, אני לא מצליחה להבין על מה הוא הצטער כל כך. אם אוכל לפגוש אותו שוב, אני רוצה להראות לו את התאומות המדהימות שלי אביגיל ואיזבל, ולומר לו שהוא חייב לנו סליחה. לא היינו מחליפים את אביגיל ואיזבל בשום הון שבעולם. היום אני יודעת שהרופא הזה טעה ובגדול, כשלא נתן לנו לתאומות סיכוי לחיות".