אבא, קשה לי להעביר עוד יום בחלום הזה

אוי, אבא! בדמעות רותחות אני כותבת לך.

אני, ביתך הקטנה מבין אין ספור בניך האהובים, ובכל זאת, מרגישה כביתך היחידה.

אוי, כמה אני מתרפקת עליך מאהבה, אבא'לה האהוב שלי!

בכל 21 שנותי – הרמת אותי על כתפיך, חיבקת אותי חזק בין ידיך, שמרת עלי מכל משמר, פן יאונה לי כל רע.

גם בזמנים שהיה לי קשה לשחות, הרמת אותי מעל הגלים, שלא אטבע. לא יכולתי לחיות ולנשום שניה אחת בלעדיך... הייתי כל עולמי. היית--- עד היום!

ומהיום, אתה יותר מתמיד! זו רק אני שלא מרגישה את זה...

אני לא באה אליך, חס ושלום, בטענות וטרוניות. חלילה! אתה מלך רם ונישא, אין רחמן כמוך, מלכי ואלקי!

אל נא תשפני על מילותי, רק הבן אותי! חבקני חזק יותר מכל פעם אחרת, וחזק בקרבי את האמונה שגם השלב הזה – הוא ממך אלי, באהבה גמורה.

אבא'לה----

הנה אני חותמת 21 שנים, ונפתח בפני חלון לשנה חדשה. עוד מעט אהיה בת 22...

כולם מצביעים עלי ואומרים – "כל כך מוצלחת וכשרונית", "מגיע לך את הטוב מכולם!", "איזה עילוי תקבלי", וכו'.

אבל במבט קטן לאחור, אני לא מרגישה שמשהו מאלה עומד לקרות.

אבי! בוראי! עד מתי?

כל כך קשה לי להעביר יום ועוד יום בחלום מתוק על בית של תורה!

אבא, נפשי זועקת בקרבי! שלח לי במהרה את זיווגי!

דמעות רותחות שוטפות את פני, מציפות את ליבי כמו צונמי גועש. אבא, לא קיבלתי אפילו הצעת שידוכים אחת!

למה? למה הקיר החוסם הזה ניצב למולי, ואף אחד לא מבחין בי? איזה פסול קיים בי, שמונע ממני להקים את ביתי? איזה פסול קיים בי, ולא נותן לי לחפש את החצי השני שלי? אפילו לא פעם אחת?

נאמר "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף", אבל אצלי זה מעבר לכך, עשרת מונים!

ריבונו של עולם, שמע את קולי אשר זועק אליך מקירות ליבי: גם אני רוצה לזכות לבית של תורה! גם אני רוצה לזכות להיות עזר כנגדו! גם אני רוצה לזכות להביא לעולם דור ישרים מבורך! גם אני!

אנא, מלך רם ונישא, אב אהוב ורחמן שלי. למה תסתיר את פניך ממני? אתה בראתני, אתה יצרתני, נא מצא לי את אשר אבד... היכן הוא החצי השני, שעוד בטרם יוצרתי בבטן אימי, יצאה בת קול והכריזה שהוא שייך לי?

אבא'לה האהוב לי יותר מכל,

אני יודעת שאינני עושה תמיד את רצונך כרצונך. רבו חטאי מנשוא. "אנוכי תולעת ולא איש", ואינני אומרת זאת כלשון מליצה. אני יודעת עד כמה בתוכי אני לא מספיק מה שאתה דורש ממני! אני לא תמיד פונה אליך בתפילה. רק כשקשה לי וכואב לי.... אבל גם אם אינני מספיק כדאית לבקש, ושערי תפילה, חלילה, סגורים בפני, הרי ששערי דמעה לעולם, אבל לעולם לא ננעלו!

אבא'לה, במרומי הרקיע ניצב לו כסא מלכותך, ואתה יושב וצופה מלמעלה על כל ברואיך. שם זוהר לו באור יקרות ובגודל אין סופי – כתר מלכותך, משובץ במיליוני אבני חן זוהרות.

אבא, נכון שגם אני יהלום מתוך הכתר שלך? גם אם היהלום שלי קטן, ולא מאוד זוהר, גם אם הוא קצת מלוכלך, ולא מספיק מלוטש – אני עדיין היהלום שלך! אני שייכת לך! אני מחוברת אליך!

אז אבא!!!!! קח אותי בשתי ידיך, חבק אותי חזק יותר מתמיד!!! תן לי להרגיש שאני רצויה בעיניך, כי נשמתי דבוקה בך חזק. תן בי כוחות! אל תשליכני מלפניך!

אני רוצה לזכות לשבת על הכיסא הלבן, והוא יצעד לפני, יכסה את פני וילחש לי שעוד מעט אהיה שלו. אני רוצה לזכות לעמוד 2 דקות אחר כך מתחת לחופה, לימינו. אני רוצה להרגיש את הטבעת נענדת על אצבעי, ולשמוע אותו קורא בקול גדול "הרי את מקודשת--- לי"! לראות במוחש שכל זה הופך להיות – שלי.

אני אוחזת חזק בחבל, אוחזת ולא מרפה. אנא, אחוז גם אתה בקצהו השני, אחוז ואל תרפה.

חזק את הקשר הזה, שלא ינתק לעולם!

אוהבת אותך יותר מתמיד,

היהלום הקטן שלך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.