צבעי הבריאה: חשיבות הצבעים בהלכה

הצטווינו בתורה: “לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". כלומר, איסור בשר בחלב אינו חל רק על אכילתם יחד, אלא אפילו על בישולם יחד. אחד מסודות סיבת האיסור טמון בנושא בו אנו עוסקים.

ביסוד העניין הוא הכלל, שכל פרט בעולם הגשמי מושרש במקבילו בממד הרוחני. ובפרט נזר הבריאה, האדם, שהוא כסולם המוצב ארצה אך ראשו מגיע השמימה, וכל פעולה חיובית או שלילית שפועל כאן פועלת גם בעולמות הרוחניים העליונים. לפיכך, המבשל בשר [ששורשו בקו ספירות הגבורה, ולכן צבעו אדום], בחלב [ששורשו בקו ספירות החסד, ולכן צבעו לבן], יוצר הוא בכך על דרך המשל מעין ‘קצר חשמלי' בעולמות העליונים וגורם לנזקים ולהרס רוחני המקרינים על כל הבריאה. לעומת זאת, לפני שמקדשים על היין [שגם הוא שורשו בגבורה, אך ברובד עדין ונמוך יותר, משום שמקורו בצומח] רצוי למוזגו במים [ששורשם בחסד, אך ברובד עדין ונמוך מהחלב, הבא מן החי] כדי למתק גבורות בחסדים.

וזאת לפי שקיים דירוג בסולם הגבורה, ובהתגלותו בהתאם, ברובד החומרי: דרגת איסור לחלוטין, דרגת איסור רק במצבים מיוחדים, ודרגת מותר. הדם האדום אסור באכילה לחלוטין. ומשום כך לא די שאין לאכול אלא רק בשר שנשחט בשיטת השחיטה היהודית, המסלקת את הדם מהבשר יותר מכל שיטות אומות העולם, אלא שבנוסף יש למלוח או לצלות את הבשר עד שיצא כל דמו (וזאת בניגוד גמור לחלב הלבן, שגם הוא תוצר היוצא מגוף הבהמה, ומותר באכילה). הבשר שאף הוא אדום, מותר באכילה רק לבדו ללא חלב, ואילו היין האדום שמקורו בצומח מותר בשתייה. ואדרבה, טוב למוזגו במים (השקופים) ששורשם בספירת חסד, כדי למתק את הגבורות בחסדים.

השלכותיה המועילות של ההקפדה על כללי ההלכה, שנקבעה על ידי בורא העולם על פי השורשים הרוחניים של הבריאה שברא, נראות בבירור גם בעולם החומר. מחקרים מוכיחים כי הדם שבבשר ממהר להזדהם ולקלקל את הבשר, בגלל חיידקים המתרבים בו במהירות.

משום כך, בשר בהמה שנשחטה ונמלחה כדין, שומר על טריותו יותר מכל בשר אחר, והסיכוי לנזק בריאותי העלול להיגרם ממנו, בפרק זמן סביר ביחס לבשר אחר, רחוק ביותר.

משמעות הצבעים השונים בגוף האדם

עיקר גוף האדם מורכב משלד עצמות לבנות, ומבשר אדום החופה אותן. נמצא שהאדם מורכב מ'חסד' פנימי וממעטפת ‘גבורה'. אולם נפלא הדבר שהדם האדום נוצר דווקא בעצמות הלבנות. מההיבט הרוחני - להורות שגם הגבורה באה מתוך חסד. כלומר שהנהגת הגבורה הגורמת לסבל בעולם, באה מתוך הטבה, בדומה להנהגת החסד. לפי שעל ידי הדין והקושי מתנקה האדם מכתמי חטאיו, וגם מתרומם להתבוננות נכונה על תכלית חייו. בבחינת הכתוב: “הוי"ה [שם רחמים] הוּא הָאלקים [שם דין]" - שהדין עצמו הוא רחמים.

מאידך, הדם האדום מכיל כדוריות לבנות שתפקידן להגן על הגוף מחיידקים מזיקים. הכדוריות האדומות שבדם מספקות חמצן ומזון לכל תאי הגוף להחיותם ולקיימם, וזהו בבחינת ספירת הגבורה שהיא מידת הדין. לפי שהבורא אשר ברא את הנבראים אמור לפרנסם, מצד הדין (כביכול). אך הכדוריות הלבנות המשמידות את החיידקים תפקידן חסד. שלא רק שהבורא מפרנס את ברואיו, אלא גם דואג להגן עליהם ולהשמיד את האויבים החיצוניים הבאים עליהם משום מעשיהם.

משמעות הצבעים בעולם הצומח

גם בעולם הצמחים, הולך ומתגלה בזמנינו הקשר שבין צבעם של הפרטים השונים, לבין תכונותיהם ותועלתם, במקביל למערכת הרוחנית של כל אחד מהצבעים.

מחקרים חדשים מגלים כי קבוצות פירות וירקות בצבע זהה, מכילה מרכיבים דומים של חומרי תזונה, הנדרשים לאדם מאד לשמירת בריאותו ולהתגוננות בפני מחלות. למשל: ירקות ופירות אדומים, כגון עגבנייה, פלפל אדום, אבטיח, אשכולית אדומה, תות שדה, רימון, וענבים שחורים, הינם בריאים ללב ומועילים למערכת הדם כיון שהם מכילים כמות גדולה של נוגדי-חמצון. ואילו הירקות הלבנים כגון בצל, צנון, לפת ושום מועילים לחיסון הגוף ולהשמדת חיידקים; בפרט השום, המכונה ברפואה האלטרנטיבית ‘אנטיביוטיקה טבעית'. הרי לנו שפעולות האדום והלבן בעולם הצומח, מקבילות לפעולות האדום והלבן שבכדוריות הדם, והכל במקביל לשורשיהם הרוחניים.

המתבונן בעולם הטבע, יוכל למצוא רמז מעניין לקשר שבין צבעם של הירקות והפירות השונים, לבין תועלתם לחלקים מסוימים בגוף האדם:

הירקות הצהובים, כגון תירס, שעועית צהובה, ופלפל צהוב, מועילים לבריאות העיניים, וצבעם הצהוב דומה לצבע האור אשר באמצעותו העיניים רואות.

הירקות בעלי הצבע הירוק, כגון כרוב, חסה, ופטרוזיליה, מעוררים בגוף אדם אנזימים הלוחמים במחלות ממאירות, ככל הירוק שבטבע, המסלק רעלים ומטהר את האוויר באמצעות תהליך הפוטוסינתזה ושומר על איכות הסביבה.

הירקות והפירות הכתומים, כגון גזר, דלעת, משמש, ומנגו, מועילים לבריאות העור, שצבעו קרוב לכתום.

נפלא הדבר שאפילו צורת הפירות, מרמזת על תועלתם לאיבר המסוים בגוף האדם, בהיותם דומים במראם לאותו איבר. כמובא בהרחבה בצמד העמודים הבא. דבר המצביע כבדרך אגב, על הבורא האחד עקב ריבוי פרטי עולם הטבע הנפלא שסביבנו, עלול העולם להצטייר בעיני האדם הטרוד בשגרת חייו, כמורכב מפרטים שאין כל קשר ביניהם. אולם העוצר ממרוצת ההרגל ומתבונן בעולם בעיון, יכול הוא לראות את טביעת החותם של הבורא האחד, בהקבלה הנפלאה הקיימת בין פרטי הדומם, הצומח, החי, והאדם. דבר המסביר גם את פשר דמיונם של יצורים רבים במבנה ה'די אן אי' שלהם, מבלי להזדקק להסבריהם התמוהים של מאמיני האבולוציה.

חז"ל עמדו בדבריהם בכמה מקומות על ההקבלה הקיימת בבריאה בין פרטים שונים. בתלמוד מובאת רשימת תקופת הריונותיהם של בעלי חיים שונים ושל מקבילם בעולם הצומח: "תרנגולת - לעשרים ואחד יום, וכנגדה באילן - לוז. כלב - לחמישים יום, וכנגדו באילן - תאנה. חתול - לחמישים ושנים יום, וכנגדו באילן - תות. חזיר - לששים יום, כנגדו באילן - תפוח. שועל - שישה חדשים, וכנגדם באילן [כלומר, בעולם הצומח] - תבואה. בהמה דקה טהורה - לחמישה חדשים, וכנגדן באילן - גפן. בהמה גסה טמאה - לשנים עשר חודש, וכנגדו באילן - דקל. טהורה - לתשעה חדשים, וכנגדה באילן - זית". בנוסף, ישנם צמחים רבים המקבילים בצורתם לבעלי חיים שונים ויש שאף נקראו בשמם של אותם בעלי חיים.

ובמסכת חולין אומרים חז"ל: "תנו רבנן: כל שיש ביבשה יש בים, חוץ מן החולדה". כלומר, יש סוס יבשה וכנגדו יש סוס החי בים. יש כלב ביבשה ויש כלב בים. יש נחש ביבשה ויש נחש בים. יש צב ביבשה ויש צב בים. יש פרה ביבשה ויש פרה בים. יש פיל ביבשה ויש פיל בים. אריה ביבשה ויש אריה בים. וכן הלאה, מלבד חולדה שישנה ביבשה ואינה בים [יתכן שהסיבה לכך נעוצה במובא בתלמוד ירושלמי שלפי שלחולדה ישנו דחף פנימי ליטול מזון ממקום אחד ולהניחו במקום אחר, גם אם לבסוף אינה חוזרת לשם לאוכלו, לפיכך בספר התהלים נמשלו בני האדם יושבי היבשה לחולדה, להפיק לקחים ממנה. הנה לשון התלמוד ירושלמי על הפסוק "שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד": "למה הוא מושל [ממשיל] כל באי העולם בחולדה? אלא מה החולדה הזאת גוררת ומנחת, ואינה יודעת למי היא מנחת, כך הן כל באי העולם גוררין ומניחין, גוררין ומניחין [צוברים רכוש], ואינן יודעין למי הן מניחין. 'יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם'. " בעל חיים זה, אשר משום חשיבות הלקח שבא ללמד את בני האדם החיים ביבשה, הם נקראים על שמו "יושבי חלד", אינו קיים בים. וראה עוד בספר "הצופן" אודות משמעות שמותיהם של בעלי חיים שונים. השמות מלמדים על מהותו של כל בעל חיים ויש בהם מסר לאדם. אולם הלקח המרכזי נלמד מהחולדה, משום שזוהי טעותו המרכזית של האדם בהיותו בעולם הזה. הוא מתמקד בחומר ושוכח שעליו לצבור בעיקר תורה ומצוות לחיי הנצח].

ובזוהר הקדוש מובא עוד בשם רבי שמעון בר יוחאי שישנן בחינות רוחניות המקבילות לכל פרט הקיים בעולם הזה. הנה לשון הזוהר: "אמר רבי שמעון: אוי להם לבריות שאינם משגיחים [שאינם שמים לב] ואינם יודעים. בשעה שעלה במחשבה לפני הקדוש ברוך הוא לברוא עולמו, כל העולמות עלו במחשבה אחת. ובמחשבה זו נבראו כולם... ועשה העולם הזה כנגד העולם של מעלה וכל מה שיש למעלה כדוגמתו למטה, וכל מה שיש למטה כדוגמתו בים והכל אחד. ברא בעליונים - המלאכים. ברא בעולם הזה - בני אדם. ברא בים - לוויתן". וכדרך אגב למדנו מדברי הזוהר, שהמקביל לאדם בים, הוא הלוויתן. שברא את כל הפרטים הקיימים בעולם והטמין בהם רמזים נפלאים הנחשפים בפני המתבונן בהם.

אכן, בריאה נפלאה והרמונית, שכל מרכיביה מכריזים כאחד על הבורא האחד: “מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'! כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ".

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס