מטבעות בר כוכבא ומגילות ים המלח

חלוקה זו בין הכתב המרובע המקודש שנשמר משום מעלתו לבין הכתב העברי הירוד שאין בו כל קדושה, שופך אור על העובדה התמוהה שבמטבעות שנמצאו מתקופת החשמונאים טבוע הכתב העברי הקדום ולא הכתב המרובע אשר לכל הדעות כבר היה ידוע ומפורסם בתקופה זו. שכן לצרכי חולין נהגו בדרך כלל להשתמש בכתב חולין דוקא, בעוד שבכתב המרובע הקדוש הקפידו לכתוב רק את כתבי הקודש. יתירה מזאת, אפילו במגילות ים המלח שמוצאן מלפני כאלפיים שנה, נכתב גוף המגילה בכתב מרובע, ואילו שמות הקודש בלבד נכתבו בכתב עברי. היה זה כשם שנהוג היום לכתוב "אלוקים" בהחלפת האות ה' באות ק', כדי לא לחלל את שם הקודש, וכך גם הם נהגו לכתוב את שמות הקודש בספרים שנועדו ללימוד בחיי היום יום, בכתב החולין העברי. גילויים אלה מוכיחים את גישת היהודים בתקופה הקדומה לכתב המרובע של אותיות הקודש.

זוהי הסיבה שפעמים רבות כאשר רצו חז"ל לציין צורה מסויימת, הדגימו זאת באותיות יווניות – כמו למשל האות "גאם" היוונית שצורתה כצורת האות ד' – ולא השתמשו באות העברית. וכמו שכתב רבנו מנוח בפירושו לרמב"ם: "ומה שאמרו רבותינו כמין גאם ולא אמרו כמין דל"ת שלנו, [לפי] שלא רצו לתאר לאותיות הקודש שום דיבור של חול. וזה מהפלגת הגדולים קדושת התורה וכבודה."

זהירות זו של אבותינו בקדושת האותיות מבוארת בדברי הרמב"ם בתשובה, הנה לשונו: "וממה שחייבים אתם לדעתו, שזה הכתב, רוצה לומר כתב אשורי, הואיל ובו ניתנה תורה כמו שנתברר ובו נכתבו לוחות הברית, מגונה להשתמש בו, חוץ מאשר כתבי הקודש. ולא פסקו ישראל להישמר בזה, והיו אגרותיהם וחיבור חוכמותיהם וכתבי החול שלהם בכתב עברי בלבד [ולא בכתב אשורי]. ולכן תמצא חרות תמיד על שקלי הקודש דברים של חול – בכתב עברי, ולא תמצא כלל אות אחת מזה בכתב אשורי, לא בחריתת אבן ולא בחריתת מטבע. ובגלל זה שינו הספרדים כתבם, ונתנו לאותיות צורות אחרות עד שנעשה כאילו כתב אחר – כדי שיהיה מותר להשתמש בו לדברי חול".

וראה בשו"ת "רב פעלים" לרבי יוסף חיים מבבל, שאסר להדפיס הזמנות לשמחות באותיות אשוריות, מכיוון שמשליכים אותן לאשפה.

ממקום אחר בתלמוד אף עולה שנביא אשר עלה עם כל העם מגלות בבל, הוא היה זה שהורה לכתוב את התורה באשורית. הנה לשון התלמוד במסכת זבחים: "תנא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: שלשה נביאים עלו עימהן מן הגולה. אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על-פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית". לכאורה לא מובן מדוע היה צורך להעיד על ההלכה לכתוב את התורה באשורית. הרי היו להם ספרי תורה כתובים, שמהם העתיקו וכתבו את הספרים האחרים. ומדוע לא ימשיכו במנהגם לכתוב את התורה בכתב בו היו רגילים לכותבה עד כה - יהיה הכתב אשר יהיה. מדוע הוצרכו לשנות?

לאור האמור, הצורך בשינוי מובן – כדי להפריש את ישראל משיבושי הספרים המקומיים של הכותים והשומרונים. אך כדי לפרסם בקרב המון העם את הכתב הקדוש והנשגב שסודות הבריאה גנוזים בו, בניגוד לזהירות שנזהרו חכמי כל הדורות שלא לפרסמו ברבים, נדרשת הוראה נבואית.

* * *

ביאור הסוגיה בדרך זו מיישב את דברי התלמוד עצמו, וגם מחבר את דעת חכמי הפשט עם דעת חכמי הקבלה.

אולם גם אם אמנם דעת מר זוטרא (או מר עוקבא) שהתורה ניתנה במקורה בכתב אחר, הרי דיעה זו נדחתה ולא התקבלה אצל חכמי התלמוד, כמבואר בהמשך הסוגיה במסכת סנהדרין:

"תניא, רבי [יהודה הנשיא] אומר: בתחילה, בכתב זה [כתב אשורית] ניתנה תורה לישראל. כיון שחטאו, נהפך להן לרועץ. וכיון שחזרו בהן, החזירו להם.

למה נקרא שמה אשורית? שמאושרת בכתב.

רבי שמעון בן אלעזר אומר משום ר' אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי: כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר 'וָוֵי הָעַמֻּדִים'. מה עמודים לא נשתנו, אף ווים לא נשתנו. ואומר: 'וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם' [המיוחדים להם], מה לשונם לא נשתנה [בעת כתיבת פסוק זה על ידי מרדכי ואסתר שקדמו לעליה לארץ בזמן עזרא] אף כתבם לא נשתנה".

הרי לנו ברייתא מפורשת שלדעת התנאים רבי יהודה הנשיא ורבי אלעזר המודעי, התורה ניתנה בכתב המרובע הנקרא אשורית. אלא שלדעת רבי אלעזר המודעי ספרי התורה נכתבו תמיד בכתב אשורית, ולדעת רבי יהודה הנשיא בעקבות חטאם של ישראל וירידתם הרוחנית, החלה התורה להיכתב בכתב רועץ בהוראת חכמי ישראל, אשר שימרו בסתר את ספרי התורה הכתובים בכתב המרובע המקורי. ורק כאשר תיקנו ישראל את מעשיהם לאחר שעלו לארץ, החזירו להם חכמי ישראל את הכתב המרובע המקורי, שנשכח מהמון העם של הדור החדש.

לפי אחד הפירושים בתלמוד, רק מעתה, לאחר עלייתם לארץ, קיבל הכתב המרובע את השם כתב אשורי, משום היותו הכתב הסודי שעלה עימהם מאשור (בבל היתה חלק מממלכת אשור ששלטה בה סמוך לאותה תקופה, ואף השפיעה על תרבותה בעת מלכות נבוכדנאצר, שבנה ופיאר אותה. לכן המונח "אשור" כולל את בבל, אליה הוגלו היהודים) והמון העם לא הכירוהו קודם לכן. כמובא בתלמוד לפני דברי רבי יהודה הנשיא: "למה נקרא אשורית? שעלה עימהם מאשור". אבל באמת כתב זה ניתן בפרהסיה לישראל בזמן מתן תורה, אלא שהוסתר למשך זמן. ולדברי רבי יהודה הנשיא נקרא כתב הקודש בשם כתב אשורית מאז ומעולם, ללא שום קשר לארץ אשור, משום יפי אותיותיו – "שמאושרת בכתב" כמבואר להלן.

נמצא שלדעת התנאים שהוזכרו, בכתב המרובע ניתנה התורה. והרי כלל גדול הוא בידנו, שדעת אמורא העומדת בניגוד לדעת תנא, נדחית היא מפניה.

* * *

אכן, חוקרי הכתבים תמהו על דברי התלמוד, שנקרא כתב אשורית משום שעלה עימהם מאשור: והלא הכתב שהשתמשו בו בבבל ובאשור בתקופת הגלות שלאחר חורבן בית ראשון היה עדיין כתב היתדות העתיק, וכפי שנודע מהממצאים הארכיאולוגיים מאותה תקופה, והוא שונה לחלוטין מהכתב המרובע הנקרא כתב אשורית?! (כתב היתדות נוצר על ידי השומרים ושימש לכתיבת השפה האכדית, שאשורית היא אחת מניביה. השומרים והאכדים חיו באיזור מסופוטמיה – ארם נהריים – בו התפתחו גם תרבויות אשור ובבל. כתב היתדות רווח באיזור זה במשך כשלשת אלפי שנים מאז שומר העתיקה, עד שהוחלף בהדרגה לפני כאלפיים שנה בכתב הארמי, והמסמך האחרון הידוע בכתב יתדות הוא טקסט אסטרונומי משנת 75 לסה"נ. גלות בבל התרחשה לפני כאלפיים ושש מאות שנה. נמצא שבזמן גלות בבל הכתב שרווח באשור ובבבל היה עדיין כתב היתדות ולא הכתב המרובע הנקרא כתב אשורית).

אולם תמיהתם הוכחה ברורה היא לאמור לעיל, שסיבת השם "כתב אשורית", אינו משום שהוא כתב אשורי, אלא כתב הקודש שהיה באשור בסתר, ומשעלה עימהם פורסם בארץ ישראל. 

הוכחה נוספת, פשוטה אך נפלאה, לביאור כוונת דברי התלמוד שאותו כתב שירד עימהם בסתר הוא "שעלה עימהם מאשור", מובאת בספר "ערוגת הבושם": שאם הכוונה היא שנקרא על שם מקום מקורו של הכתב, מה פשר השאלה למה נקרא שמו אשורית ומהי התשובה. הרי ברור שאשורית – על שם אשור. אלא ודאי שהשאלה היא מדוע נקרא כתב הקודש בשם אשורית, והרי ברור הוא שקדם לירידתם לאשור? ועל כך באה התשובה שאין זה אלא רק משום שעלה עימהם מאשור ופורסם, לאחר שהוסתר מן העם בזמן הגלות.

ונראה שבודאי לא לחינם זכתה האומה האשורית שכתב הקודש יקרא על שמה, על אף רשעותה ואכזריותה כלפי ישראל. לפי שאבי אומה זו, הלא הוא אשור בן ארפכשד (בן שם בן נח) היה נאמן לבוראו עד כדי שפרש מנמרוד מלך בבל אשר הנהיג את המרד בבורא העולם, ויצא אשור והלך לבנות לו ולצאצאיו ערים אחרות כמסופר בתורה. לפיכך אף על-פי שלבסוף חלק מצאצאיו הרשיעו, זכה שכתב הקודש יקרא על שמו.

* * *

כאמור, בתלמוד שם מבואר טעם נוסף לשם "כתב אשורית": "למה נקרא שמה אשורית? שמאושרת בכתב". כלומר, לא על שם המקור הגיאוגרפי, שהעלוהו מארץ אשור, אלא על שם יופי אותיות הכתב וריבוי הסודות הטמונים בהן, המציפים באושר את האדם הלומדם. ובמילים אחרות: לא אשור, אלא אושר. "כתב אשורית" מלשון "הכתב המאשר", המביא לאושר.

גם הריטב"א מבאר בדרך קרובה לזו האמורה לעיל אך שונה במעט, ומסיק בבירור שהכתב האשורי הוא: "הכתב המאושר, שיש בו על כל קוץ וקוץ, תלי תלים של הלכות יסודות התורה". וכתב עוד שם: "אין ספק שזה הכתב הנקרא אשורי הוא כתב הקודש שבלוחות. מתוך תומת וקדושת הכתב, באותם הימים לא היו כותבין אותו אפילו בספרים שכותב המלך, אלא היו כותבין אותם בכתב עברי. וכשגלו לאשור, ונודע לבני אשור כתב זה, נטלוהו להם, מלבד הכתב שלהם. ובני ישראל הורגלו בו עמהם משם ואילך [כלומר, גם המון העם נסחפו אחריהם להשתמש בו לשימוש חולין, שלא כדרכם בארץ ישראל להשתמש בו בקדושה]. וזהו שעלה עמהם מאשור [לפי ששם נפוץ השימוש הרחב בו בקרב העם]". עד כאן תקציר דבריו.

ואכן, מלבד בעל "העיקרים" מסכימים כל הראשונים שגם לדעת חכמי התלמוד, האותיות של כתבי הקודש, הן הן האותיות הקדושות שבהן ניתנה התורה למשה בסיני. וכאמור, על-פי הקבלה אין להעלות שום פקפוק בנושא זה.

הנה דברי חלק מהראשונים:

הרמב"ם כותב: "והכתב אשר נכתוב בו אנחנו התורה, הוא כתב אשורי. והכתב אשר כתב ה' יתברך התורה נקראת אשורי, מן הגדולה והתפארת, כמו "באשרי כי אשרוני בנות". והוא אומרם: 'אשורי, שהוא מאושר שבכתב'."

וכן כתב רבי עובדיה מברטנורה: "אבל הכתב שאנו כותבין בו ספרים [ספרי תורה] היום, כתב אשורי הוא נקרא. והוא הכתב שהיה בלוחות, ונקרא אשור, שהוא המאושר שבכתיבות".

גם בתשובות הגאונים נידון נושא זה בהרחבה, ומסקנתם היא שבכתב האשורי ניתנה התורה וכך היא הועברה מדור לדור ברצף עד עצם היום הזה. וכן כתב רבי אברהם אבן עזרא.

* * *

אכן, אותיות ספר-התורה מאשרות ומפעימות כל לב המתבונן ולו במעט בהן ובסודן. יש בצורתן קסם מיוחד שאינו קיים בכתבים האחרים, עד שגם מי שלא טעם את לימוד סודן, אלא רק בוחן אותן בעיון היטב ברגעי שלוה, אם בעל הרגש רוחני הוא, רטט של כבוד ומורא עולה בקרבו כלפי השרטוט המיוחד והמחושב, המפליא והאלוקי, של אותיות הקודש.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס