הדרך אל השמחה – "לא מגיע לי כלום"

זאת נקודת המוצא שכל יהודי צריך להרגיש ולהבין וזוהי באמת עצת התנא באבות (פ"ד מ"א), "איזהו העשיר השמח בחלקו". כדי להבין זאת היטב נתאר בליבנו מה היה קורה אם היה עולה בידינו להגיע לבית הסוהר ולהצליח לשחרר משם אסיר עולם, ונביא אותו שישב לידנו ברגע זה, אין ספק שהוא יהיה שמח ומאושר עד אין קץ, וזאת משום שהוא כבר השלים אם המחשבה שלא מגיע לו חופש, וכשקיבל אותו, שמחתו מרקיע שחקים.

בדיוק על אותו משקל, אם נצא עתה לבית החולים ובעזרת השם המפורש נצליח לרפאות נכה בשתי רגליו ולהביאו לביתנו, אין ספק, שדמעות של שמחה יזלגו על פניו. גם זה בגלל שהשלים עם המציאות שלא ילך על רגליו וכשקיבל מתנה שלא העלה במחשבתו שתגיע לו ללכת על שתי רגליו, הסיפוק והאושר ממלאים אותו.

אם נשאל מה ההבדל בין האסיר והחולה שיושבים לידינו בדיוק באותו מצב בו אנו נמצאים כעת. הם שמחים ומאושרים ואילו אנחנו, שברוך השם כל הזמן חופשיים לעשות כרצוננו, והולכים מאז ילדותינו על שתי רגליים, אין אנחנו שמחים במיוחד במתנות גדולות אלו.

שתי סיבות לדבר: 

סיבה ראשונה - שכבר התרגלנו למתנות האלו וכבר פסקה ההתרגשות מאיתנו ואילו לשני הנ"ל, המתנה חדשה עבורם ולכן התרגשותם מרובה. 

סיבה שנייה - שאנחנו מרגישים שמגיע לנו חופש לעשות כרצוננו, וגם שתי רגליים מתפקדות מגיע לנו, ולכן בשבילנו הדבר מובן מאליו, ואין זה משמח אותנו במיוחד.

כך גם הפועל שמקבל את משכורתו בסוף החודש, אינו מרגיש צורך להודות על המשכורת, מפני שעבד חודש שלם עבורה, ומגיע לו אותה וכשחוזר לביתו אינו שמח במיוחד. ולעומת העני שנכנס אחריו לבעל הבית לבקש צדקה וקיבל את אותו הסכום שקיבל הפועל אבל בתורת צדקה, כמובן שלא יפסיק להודות לנותן הצדקה מכל ליבו, ויחזור לביתו שמח וטוב לב.

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמגיע לנו -

בריאות - מגיע לנו... פרנסה - מגיע לנו... בן או בת זוג - מגיע לנו... ילדים - מגיע לנו... דירה, רכב מתאים ועוד... בוודאי מגיע לנו...

וניתן להמשיך עוד הרבה ברשימת ה- "מגיע לנו".

אבל -

השמח בחלקו

אם נעצור ונתבונן באמת, מה כבר עשינו שמגיע לנו את כל זה, ובנוסף, כמה טעינו במעשינו בכל שנות קיומנו, רק בזכות אהבתו הגדולה של השם יתברך וברחמיו המרובים, הוא נותן לנו לפנים משורת הדין, ממש כמו אותו עני שקיבל סכום הגון, וגם אותו חולה שנתרפא בדרך נס, והאסיר שהשתחרר מבית הסוהר. כך בדיוק אנחנו מקבלים במתנה חיים, בריאות, פרנסה, ילדים, זיווגים, דירה וכו'. ואם באמת כך נרגיש שכל מה שיש לנו זו מתנה, בוודאי שנהיה מאושרים.

המחשבה הרעה הזאת "מגיע לי" נובעת ממידת הגאווה, ולכן הקדמתי את פרקי הענווה לפרק השמחה, מפני שכל עוד שתהיה בליבנו מידת הגאווה ונחשוב כל הזמן שמגיע לנו כבוד, כסף ושאר דברים, קשה יהיה לנו עד מאוד להגיע לסיפוק ולשמחה המיוחלים.

הגאון מוילנא ממשיל את העולם הזה ותאוותיו לאדם צמא ששותה מים מלוחים, וככל שישתה יותר, כך ירגיש צמא גדולה יתר, ככל שתרבה תאוותינו לממון, כוח, כבוד ותענוגים, כך תגבר הרגשת החוסר בתוכנו. וכמו שאמרו חז"ל "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבה פרשה ג' אות י').

הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק שלישי פרק י"ב) מביא שאלה שהרבה מאיתנו שואלים, הרי רוב החיים של האדם רצופים במכשולים וקשיים, והטוב הוא מעט ובטל בשישים. וכוונתנו לומר, הרי רוב שעות היממה האדם עובד, כדי שיהיה לו מזון משקה וקורת גג, ובמעט זמן שנותר לו הוא עייף מכדי ליהנות, וגם בזמן החופש, טרוד הוא במחשבות שונות.

אם כן - מהו סוד האושר? 

על זה עונה הרמב״ם, שיש שלושה סוגי רעות בעולם. האחת, הם דברים התלויים בהנהגת הבורא בטבע, כגון רעידת אדמה, ברקים, סופות וכדומה, שהם קורים מעט מאוד. השנייה, הם הרעות שיעשו בני אדם אחד לשני, כגון גניבה, גזילה, הרג ומלחמות, וגם רעה זו היא מועטת. והשלישית, והיא הרוב, ועליו יצעקו בני האדם כולם, הם הרעות שבני אדם עושים ומזיקים בידם לעצמם, וזה נמשך בגלל המידות המגונות.

דהיינו, התאווה לכל סוגיה - תאוות האכילה, תאוות נשים, תאוות כבוד, תאוות הממון. וככל שתגדל תאוותם, תשתוקק נפשם ליותר ויותר, וכך ירגישו חוסר לעולם.

הפתרונות לשלושת הרעות שבאות על האדם הן:

על הראשונה, שפוגעת באדם ע״י דרכי העולם כגון, רעידות אדמה, ברקים, סופות והדומים להם, יבטח בבוראו שישמור עליו מהם, והבוטח בה׳ חסד יסובבנו. 

כך גם לגבי הרעה השנייה, היזקם של בני אדם, ישליך יהבו על הבורא יתברך ויסיר דאגה מליבו, ואם חלילה תבוא עליו רעה שכזו, כגון שגזלו אותו או שפגעו בכבודו, ידע, שאין אדם יכול להזיקו בעולם אלא בגזירת הבורא יתברך, כמו שאמר דוד המלך לאחר שקיללו שמעי בן גירא קללה נמרצת (שמואל ב' ט"ז, י') ״ה׳ אמר לו קלל״, ואם יבין זאת, ויקבל באהבה את גזירת השם יתברך, אזי יחזיר לו הקדוש ברוך הוא את כספו ואת כבודו בכפל כפליים.

ועל הרעה השלישית כותב הרמב״ם, שהחכמים שמו תכליתם רק להשיג את ההכרחי לצורך מחייתם, כדי לעבוד את בוראם, וכמו שאמר יעקב אבינו ע״ה בתפילתו (בראשית כ"ח, כ') "ונתת לי לחם לאכול ובגד ללבוש", ללא מותרות, ואת זה ניתן להשיג בלא טורח גדול, ואם כך נעשה, הרי שנהיה מאושרים בעולם הזה ובעולם הבא.

בוודאי תשאלו איך אפשר לבטל את התאווה לממון, כבוד, ושאר הדברים? הרי נראה שזה חזק יותר מאיתנו!

התשובה לזה היא: "הכל תלוי במחשבתנו ושאיפותינו".

ניתן דוגמא לדבר, אם מידי פעם אתם מדמיינים לעצמכם את חייכם לאחר זכייה בלוטו, ומפליגים בדמיונכם לבית פרטי ומרווח, ובתוכו בריכת שחייה, עם מדשאות מוריקות סביבה, ועל הרכב היוקרתי שיחכה לכם בחנייה הפרטית, ועל האוכל המשובח שיוגש על שולחנכם, וכך תמשיכו בדמיונכם לעבר חנויות בגדי היוקרה שבהם תגשימו את חלומכם להיות לבושים ביוקרה...

דעו לכם, מדמיינים יקרים, שכל עוד לא תגשימו את כל הדמיון שדמיינתם, לא תהיו מאושרים! וזאת בגלל החוסר שתרגישו בדירת שלושת החדרים שתתעוררו בה בסיום החלום. וכך תרגישו חוסר סיפוק כשתכנסו לרכב הישן שלכם,  וכן בכל מה שסובב אתכם בחיים, הכל יראה בעינכם לא מעניין.

אם רק נתבונן בדמיונות אלו, נמצא שאותם מדמיינים הביאו על עצמם את הרגשת חוסר הסיפוק, ואם ישכילו להפסיק לדמיין דמיונות מיותרים, ויחפשו בדירתם כמה מעלות טובות שיש בה, וכן אם יחפשו מעלות טובות שיש בבני זוגם או בילדיהם, וכשיכנסו לרכבם יחפשו רוכב אופניים בכביש, וישוו את הרכב שלהם לאופניים, פתאום יבינו כמה טוב להם שזיכה אותם הבורא יתברך ברכב שלא צריך לדחוף אותו כדי לנסוע.

אדם שחולם להתפרסם כדי לקבל כבוד, או שחושב שמגיע לו כבוד עבור מעשיו הטובים, או חוכמתו הרבה. גם לו מצפה אכזבה, ולמה? מפני שבוודאי שיהיו זמנים שבהם לא יקבל כבוד כמו שציפה לו, וכפי הנראה, פעמים יקבל אפילו ביזיונות. יוצא מזה - "חלומותיו של אדם הם הגורמים לאכזבתו".

״אוהב כסף, לא ישבע כסף״ (קהלת ה', ט'), כך לגבי כל תאוות העולם, ולכן הפתרון הוא לחזור ולשנן שלא צריך כבוד, הכבוד הוא כמו סם, יש בו הנאה, אבל כשהוא חסר - כואב מאוד. לשנן שוב ושוב שאין צורך בכסף מיותר, אלא רק מה שצריך כדי לחיות בנחת, והכסף הוא רק אמצעי כדי שנוכל לעבוד את בוראנו. כן הוא גם לגבי מחמאות, כיף לשמוע אותם, אבל אסור לצפות להם, ואם נתמכר אליהם, יחסר לנו מאוד כשלא נקבלם.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס