אז אתה מבין את עוצמת הרוח שלך, את הכיוונים שלה

כמה מילים לליבי... שיהיו מכוונות גם אליך.

יום שמתחיל מהחשיכה.                                                                            
לא לחינם,
יום שמסתיר בתוכו הרבה צער,
אי ודאות, ייסורים, שמתחילים מהחורבן הפנימי,
מהחורבן העצמי, מהכאב החד שמתחיל בתוכי ומדמם,
לב שלא מעז לבכות ולהתייסר,
כי כל הזמן, הוא מנסה להתנחם בכך שהכל לטובה, במציאת הנקודה המאירה.
אבל עכשיו הלב מעז לתת מקום,
לחומות שנוצרו במשך כל הזמן הזה, לריחוק מאיתו יתברך.
אתה מנסה לשבר את החומות, לשבר את חומות הלב שמותר,
כתיקון לחומות שהצרו על בית המקדש, ללוחות שנשתברו.
ואתה מנסה לתת לקב"ה להיכנס, ולפלס לו דרך מבין כל הקליפות,
להבין שבלעדיו שום דבר לא יכול לקרות,
שאתה לבד בזה העולם, ובלעדיו אתה באמת כעלה נידף, רדוף, ונהדף,
עלה תלוש שחושב שהוא כל יכול, שהוא ינתב את מסלול חייו.
אבל אז אתה מבין את עוצמת הרוח, את הכיוונים שלה,
ומבין שבסך הכל, אתה מובל, אתה מכוון, ולא הכל בידיים שלך.
למעשה, שום דבר לא בידיים שלך, רק השתדלותך.
וכעומק ההבנה, כך נפער עומק של אי ודאות,
אי ידיעה,
ושאלות של איכה.
איך ככה.
איך כל הכאב, כל החיסרון בחיי, כל התקוות שלא מומשו, כל הישועות שעדיין בגדר ציפייה?
כל החורבן האישי בחיי, הקרבה שהחרבתי ביני לבינך, הריחוק שנוצר, המציאות העגומה, הלא מתוקנת, בחיי, בחברה, בעולם?
ואתה מקונן ובוכה על חורבן החיים, ולא מבין עד כמה הבכי הזה, הוא החורבן הכללי עליו אתה בוכה, עד כמה זה השורש של החורבן האישי שלך, ואז עם הבכי הזה אתה מתאבל.
לא על חורבן חייך,
על בית המקדש,
תתכונן לבנייה.
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (בבלי, תענית ל', ע"ב).

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.