לעצור. סטופ. רגע לפני שזה מתחיל

לעצור. סטופ. רגע. לפני שזה מתחיל. לפני שנכנסים ללופ ענק שהיציאה ממנו לא ברורה.
בניגוד לפעמים אחרות ואפלות, לפנות אליך. כי אתה היחיד. והמציאות שלך היא היחידה. לא לתכנן. לא לחשוב שיהיה, שאהיה. לא לשלוט על מחשבות. לא להגיד לא.
לא יודעת אם זה פתח לרכבת הרים משוגעת, או שסתם מצב רוח של לילה. אבל מה שזה לא יהיה – זה מפחיד, כי זה מוכר, וזה מהיר, ולא כ"כ נשלט. כי אני זוכרת שכשזה מגיע, אז זה מגיע בלילה כשאני לבד. שאין מי שיקלוט שזה קורה. ממש כמו היצר הרע שמחכה לרגע הנכון, לנקודת התורפה שלך, שלכאורה אין מי שרואה. אבל יש. תמיד. לא רק מעשים, או פעולות או דיבורים. רואה מחשבות. והוא רואה אותן. גם כשהן רצות מהר יותר ממה שאת מצליחה לתפוס. הוא שם. ולא רק שהוא שם, הוא כנראה גם שולח את זה. אבל יחד עם זה הוא שולח חבל, שנמצא ממש מולך. מול פנייך המבוהלות. מתנדנד מצד לצד, מחכה שתאחזי בו.
ואת לוקחת נשימה...
וחושבת לנסות להבין מהו הטריגר. וחושבת אם בכלל חשוב מהו הטריגר. ונבהלת. ונרגעת.
אז אולי כי תשומת הלב הייתה עליך, נתנה לך בטחון, והביטחון פרש כנפיים. וזו כבר לא את שמדברת. זה "הביטחון".
ואלה מחשבות שסוגרות עליך, לא נותנות מנוחה. להוכיח הן אומרות. להראות שאת טובה. שאת מוצלחת. אבל, אבל...
לעצור. סטופ. רגע. לפני שזה מתחיל...

דופק מהיר. החשיבה פשוט כבר רצה, ואת רודפת אחריה, לנסות. להבין מה מסתתר. מה זה אומר. יש בזה כבר הגיון? אולי זה סוג של שיגעון?
את חושבת קצת אחורה, ורואה איך שהכל לפי הספר. כשזה מתחיל זה עוד בסדר. וזה הולך ומתגלגל ומתגלגל. כמו כדור שלג. כמעט נופל.
היצירה, הדמיון, השתלטו על ההיגיון. אף על פי שהוא שם, והוא פועל. נכון, אולי קצת משתולל... אבל זה בסדר, תירגעי, את לא לבד. זה הקב"ה שאוחז לך את היד.
והוא מקשיב ומחבק. לא נותן להתרסק.
ואולי כל היופי בימים האחרונים, אותם עיניים בורקות, זה לא אני, אלא רק אותם "כוחות".
כי מה זה בעצם אומר? הכל גדול, הכל חשוב, שום דבר כבר לא עצוב. הכל בוער וממהר, והעתיד נראה זוהר.
ומאחורי כל אותם התיאורים, עומדת את, עם הפחדים.
מה קורה לי? למה? רק שלא אגיע עד לשם. לאותו מקום חסר שליטה, בו כבר אין שום החלטה. אני לא שם, גם לא השכל הישר. אין שום מעצור שמפחד מהמחר.
אבל הוא שם. האחד והיחיד. ואותו, כל זה כלל אינו מפחיד. לא הקצב לא הטון, והוא יתן את הפתרון. הוא ישלח לך את החבל, והפעם גם סירה. הוא לא יתן לשום דבר נורא לקרות.
כי הוא משגיח. מנהל. מבקר. העולם אינו הפקר. הוא נתן והוא יקח... ושמו היה ויהיה לעד מבורך.
אז תודה לך, אבא יקר, על היום ועל מחר.
על נשמה שנתת בי, כי טהורה היא. אתה בראתה. אתה יצרתה ואתה נפחתה בי. ואתה משמרה בקרבי. גם... ברגעים האלה.
שבקרבי מתחוללת סערה. אתה משמרה.
עוטף אותה באהבה אינסופית. אהבה של אבא. שיודע מה יצר. שעשני כרצונו.
שרואה אותי כואבת. שרואה אותי בוכה. שרואה אותי צוחקת ורואה אותי שמחה.
שנותן בי את הכוח להמשיך להתמודד. שנותן בי אמונה לזכור ששום דבר אינו אובד.
שמחייה אותי בכל רגע, ומאמין בי עד בלי די.
שנותן בי עוצמות לחיות כך את חיי.
קצת סוערים וקצת שקטים, אבל העיקר – מאושרים.
שמחפשים את האמת, ולא מתפשרים על בערך. כי מה שרק כמעט נכון, מאבד את כל הערך.
אז אסכם בנשימה...
במקום יותר רגוע ומודה. מקום שמתוודה.
את לא מושלמת. אין אף אחד, חוץ מאותו אחד, שמסתכל על ילדיו במבט קצת מעורב: לעיתים של נחת ולעיתים של "אכזבה", אבל תמיד הוא מלא באהבה. באור גדול ואינסופי. אור עצום ואמיתי.
אור של טוהר וקדושה. אור שמחזיק את העולם. שמספיק בשביל כולם. שיוצר גם את הטבע, את מה שנדמה לנו רגיל. אבל זהו רק תרגיל. מאחורי אותה בריאה מופלאה עומד מלך נאמן. ממנו יונק גם העלה, ומבריא אף החולה. אז שמעו נא ישראל, אין עוד מלבדו. תאחזו גם בידו, כי הוא יחיד ומיוחד. השם הוא מלך. השם אחד...

חושבת על כך שאני אדם שמתמודד. אבל, התאפשר לי אחרת? החיים לימדו אותי שאם לא אתמודד – אתרסק... עברתי הרבה, ואני גאה במי שאני עכשיו ובמי שאהיה מחר, כי אדם נמדד לא על פי איפה שהוא נמצא, אלא על פי המגמה שלו. וב"ה, הקב"ה נתן בי את הכח להיות במגמת עלייה. לפעמים הקב"ה מעמיד אותך בניסיונות כי הוא מכיר אותך עד כדי כך טוב, כדי לדעת שרק כך תוכל באמת להתקדם. לא רק שהוא מכיר אותך – הוא ברא אותך. ואם הוא ברא אותך כך, עם הקשיים האלו, האופי הזה, היכולות האלו – זה הדבר הכי, אבל הכי טוב שהוא יכל לעשות עבורך.
אז תודה, בורא עולם, על אתמול, היום ומחר, ועל כל יום שעובר שבו אתה נוטע בי רצון להיות טובה יותר מקודם, להיות צדיקה באמת. תודה על הקשיים, כי הם הדבר הטוב ביותר עבורי. תודה על ההצלחות – זה הדלק שנותן בי כוח להמשיך. תודה על פתחו של אולם שפתחת עבורי, והכנסת לשם עוד כמה אנשים טובים, כדי שלא אהיה לבד. תודה.

אביגיל

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.