דרך החינוך – כללים להצבת גדרים וגבולות

יסוד החינוך לגדרים וגבולות: לא כל שמתחשק עושים או רוכשים, ולא כל שנקלט באוזן מדברים, ובמה שטוב וראוי להיעשות לא מתעצלים.

ומכיוון שהילד אינו יכול להבחין מעצמו בגדרים ובגבולות הראויים, וגם אינו מסוגל מצד חולשת כוחותיו הנפשיים ליישם לבדו את אשר ראוי או אינו ראוי לעשות, על ההורים להציב את הגבולות והגדרים ולעמוד על יישומן.

את הכללים הבסיסיים שיש לנקוט בהם בעת הדרישה, הסירוב והצבת הגדרים בפני הילד, כותב הרש"ר הירש ז"ל בלשונו הנפלאה בספרו “יסודות החינוך" (עמ' נד):

“אל תתן לילדך להשיג דבר על ידי תוקפנות עקשנית, לאחר שהדבר לא ניתן לו משום שאינו מתאים לגילו או עלול להזיקו.

אל תתן לו מתוך אהבת עצמך, כדי שלא להפריע את מנוחתך, מה שלא היית נותן לו מתוך אהבתך אליו.

עם זאת, עליך לנהוג זהירות ולחסוך ככל האפשר בסירובים ובמתן פקודות.

לעולם אל תגזור עליו דבר מיותר וחסר חשיבות. וכן אל תסרב לדרישה בלתי מזיקה וחסרת חשיבות. ואולם, אם ציווית, עליך לעמוד על מילוי מצוותך בכל תוקף, ואם סירבת עליך לעמוד על סירובך למרות כל ההפצרות והלחץ מצד הילד. ויתור אחד של מה-בכך טומן בחובו סכנה לעתידו של הילד. בזה אתה קובע את ערכו של דיבור בעיני הילד. ולכן עליך להזהר מאד במילה: לא!

תן לילדך והרשה לו כל מה שבידך לתת ולהרשות לו, ובתנאי שהדבר לא יסכן את טובתו הגופנית והמוסרית.

לעולם אל תצווה עליו, וכן אל תסרב לו, מתוך מצב רוח אישי שלך שאין לו כל קשר עם הילד.

אל תרשה דבר שאחר-כך יהיה עליך לאוסרו, ואל תאסור דבר שאחר-כך יהיה עליך להתירו."

יש הורים שדווקא משום היותם מבקשים את טובת ילדיהם אינם מציבים בפניהם גדרים וגבולות. כגון, שינה בזמן, ריבוי רכישת ואכילת ממתקים, סידור חפצים שפוזרו על ידם וכדו'. הורים אלה נוהגים כן מתוך הנחה שילד שמותר לו יותר, גדל מאושר יותר. ולא היא! עשיר מופלג אשר אינו רואה אתגר ברכישת וילונות חדשים לחלונות ביתו, הנאתו מרכישתם פגומה ואינה מתקרבת כלל להנאתו ואושרו של המתפרנס מיגיע כפיו אשר סוף סוף הגיעו חסכונותיו לסכום המאפשר לממש את חלומו: רכישת וילונות חדשים לחלונות הבית. ילד אשר יודע כי כל משאלותיו יתמלאו, וכל ממתק וכל משחק שהוא חפץ בו יקבלו בוודאי, ניזוק בכפליים.

א. חסר הוא את הציפייה המהווה תנאי הכרחי לאושר וסיפוק.

ב. הוא סבור שהרגלו זה יימשך כל ימי חייו. אך כשיגדל ולא יקבל את כל שיחפוץ, יחיה בתסכול, במרירות ובכעס.

 * * *

פעולת החינוך

במקביל לעבודה החינוכית הכללית לשם הכשרת הילד לחינוך, כמבואר לעיל, יש לפעול לזריעת זרעי החינוך בכל תחום אשר הילד בשל עבורו. שכן ילד אשר גדל בגישת השילוב הנכון בין השמאל הדוחה לבין הימין המקרבת, נעשה ילד כשיר ביותר לקליטת זרעי החינוך בתחומים המתאימים לגילו.

החינוך המעשי מתבצע באמצעות הדרכה נכונה ופיקוח נבון, עד ליישום הנדרש בכל תחומי החיים. כגון, מתן כבוד לזולת, להורים ולמורים; התגברות על רגשות שליליים ומידות רעות כמו כעס, גאוה, קנאה ושנאה; זהירות בממון הזולת שלא לקחת או להשתמש במה שאינו שלו; דחיית סיפוקים והימנעות מביצוע פעולות אסורות; ביצוע מצוות מעשיות המתאימות לגילו וכל הנהגה נכונה.

בהזדמנות זו יש לציין את התוצאה החינוכית הנפלאה, אליה מגיע בייתר קלות ילד המתחנך על פי כללי החינוך התורני. ילד זה מתרגל משחר נעוריו לגדרים וגבולות בכל תחום.

מלאכה: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת".

לבוש: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ". "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז".

אכילה: "זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ וכו' אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ".

שמיעה: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא".

דיבור: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אלוקיך לַשָּׁוְא" וכו'.

רגשות: "לֹא תִטֹּר". "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ".

לעומת זאת, החינוך הכללי המושפע מהתרבות המערבית, מרגיל ומחנך את הילד מבלי משים, עוד משחר ילדותו(!) לנצל את העולם הזה עד תום. כאשר מצוי שרק המשטרה היא הסיבה לגבול. גם הגבולות שכן מנסים לחנך אליהם, יסודם בשרש זה. אם תגנוב ותיתפס, תיאסר. ונמצאת מפסיד מהנאות העולם ומצטער. אל תכה כדי שלא תוכה. וכו'. [המתבונן יגלה כי גם המשכילים שבהם המבינים שאין לגנוב ואין להכות לא רק כדי שלא תיאסר ושלא תוכה, אלא מפני שכן ראוי לחברה מתוקנת לנהוג, יסודם אותו יסוד הוא: חברה מתוקנת שאין לה גבולות, מזיקה לחבריה, והרי הם מפסידים את חיי העולם הזה]. וכאשר אין חינוך לריסון תאווני שאין הפסד גשמי בצידו, התוצאות הרות אסון. וזוהי הסיבה העיקרית לדכדוך הפנימי והעצבות הנפשית הנפוצים כל-כך בקרב צעירים חניכי ובוגרי בתי הספר שאינם מחנכים על פי דרכה של תורה, וחוסר היכולת של רבים מאחינו אלה, קרבנות התרבות המערבית, להתמודד עם קשיים בחיים לעיתים עד כדי התאבדות בעת קושי עמוק. אדם שהורגל וחונך להתייחס לנהנתנות החומרית כאל תכלית החיים, ייאבד מיד את שמחת החיים ואף את הסיבה לחיות(!) כאשר יחסרו לו מילויי התאווה, הכסף, והנאות העולם.

אולם בדרך התורה הקדושה, ההורים והמורים משמשים דוגמא חיה לחיים בעלי תכלית רוחנית נצחית, ולעמידה בגדרים וגבולות גם כאשר אין ריווח או הפסד גשמי בצידם, אלא רק מפני שאלה הן מצוות התורה וערכי היהדות. הם יוותרו לעיני ילדיהם גם לצורך עצמם על שלגון קר ביום קיץ חם, רק משום שאין לו הכשר כראוי. הם יעצרו את שטף הדבור באמצע משפט כדי שלא להיכשל באיסור לשון-הרע. והם אף ישאילו חפץ לשכן אף על פי שהוא לא עשה כן כשהתבקש אתמול, משום שהתורה אוסרת להתנקם. ואשרי ההורים אשר השכילו והצליחו להביא את ילדיהם בעבודה רבת שנים להכרה ברורה כי הטוב האמיתי נעוץ בחיים הנכונים על פי הגדרים והגבולות אשר לימדנו הבורא יתברך לחיות במסגרתם לטוב לנו. למן שבת, תפילין, צדקה, חסד, לימוד תורה וכו', ועד אכילת הטוב והראוי, שמירת הגוף מסכנה, נתינה ונטילה בזמן, איכות הסביבה וסדר בכל ענין.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס