בהרבה יצירתיות: כך מתמודדות אימהות עם השבוע האחרון לחופשה

שבעה שבועות תמימים חלפו מאז שהחל לו החופש הגדול (והנורא). ים, בריכות, קייטנות (מחזור א', מחזור ב' וגם מחזור ג') הם רק חלק ממה שהילדים שלנו הספיקו לחוות. היעדרויות מהעבודה, לילות לבנים בניסיונות להשלים שעות עבודה חסרות, והרבה בלגן ואי סדר – הם חלק ממה שאנחנו חווינו כהורים.

כעת נראית קרן האור בקצה המנהרה, בעוד שמונה ימים נשוב אל השגרה המבורכת. אך אם נראה לכם שהשבוע האחרון לחופש הוא עניין של מה בכך, אתם לגמרי טועים. כל אמא מתחילה יודעת לספר שהשבוע האחרון הוא המאתגר ביותר, שכן כמעט בשום מקום לא תמצאו מסגרות של קייטנות או שמרטפות. גם המעונות סגורים, האברכים חזרו כבר לכוללים, וכעת נותר לייגע את המוח כדי למצוא פתרונות יצירתיים.

אז מה באמת עושים? פנינו לשוחח עם ארבע אימהות אובדות עצות, שסיפרו לנו על ההתמודדות היצירתית שלהן בימים האחרונים של החופשה. 

זהבית רוזן, אמא לשלושה: "משכיבה את הילדים בשעה אחת"

"אני עובדת בתחום ההיי טק ובעלי אברך", פותחת ואומרת זהבית. "מאז שהתחיל החופש הגדול אפשרו לי בעבודה לקחת שני ימי חופשה בלבד, גם זה על חשבוני כמובן. בתחילת החופש עוד הסתדרנו איכשהו – בתי הבכורה בת ה-9 הייתה בקייטנת בית ספר, הבת השנייה בת 4, הייתה בקייטנה של הגן ובן השנתיים היה במעון. אמנם הילדים חזרו מוקדם מהרגיל, אבל בעלי השתדל לחזור ביחד איתם הביתה. כמו שאמרתי - הסתדרנו.

"בשלושת השבועות של בין הזמנים הפך בעלי למדריך ראשי בקייטנה בלתי רשמית שנפתחה בבית. בכל יום הייתי יוצאת לעבודה והוא נשאר עם הילדים והעסיק אותם. האמת היא שכואב לי הלב עליו, כי בין הזמנים נועד כדי לאפשר לו לנוח, אבל הדבר האחרון שהתאפשר לו באותו זמן הוא מנוחה. אבל הוא אמר לי כל הזמן שלא אדאג ושזו ההזדמנות שלו להיות עם הילדים... באמת כל הכבוד לו.

"הבעיה הגדולה באמת התחילה בשבוע האחרון. בעלי חזר ללמוד בכולל עד השעה אחת וחצי ושלושת הילדים נותרו לבדם בבית. כעת כבר אין קייטנות, אין שום מסגרת ואין לנו פתרון".

אז מה עושים?

בתחילת השבוע הייתי ממש אובדת עצות, חיפשתי כמו משוגעת קייטנות, התקשרתי לכל מי שהכרתי, אבל לא מצאתי. עד שהבריק במוחי פתרון מדהים ומהפכני – התחלנו להשכיב את הילדים לישון בשעה אחת בלילה. כן, כמה שזה נשמע הזוי. הילדים שלנו ישנים תמיד במשך שתים עשרה שעות, אז זה אומר שהם מתעוררים בערך באחת בצהריים. הבכורה שומרת עליהם עד אחת וחצי, ואז בעלי חוזר מהכולל..."

וזה הצליח?

"ביום הראשון הכל עבד מצוין, ביום השני בעלי חזר הביתה וגילה את הגדולה ישנה ואת הקטנים שופכים מים על רצפת הבית ומנסים לעשות ספונג'ה, כנראה רצו לחסוך לאמא עבודה... נראה מה יהיה בשבוע הבא, אולי פשוט נתחיל להשכיב אותם בשעה שתיים..."

ציפי בן שבת, אמא לחמישה: "בייביסיטר ב-120 שקלים"

"גם אני, כמו אלפי נשים בישראל, עובדת בהוראה", אומרת ציפי בן שבת. "כששואלים אותי אם אני מרוצה בעבודה אני נוהגת להשיב שאני אוהבת אותה מאוד בגלל שתי סיבות – יולי ואוגוסט... ובאמת, החופש הגדול עבר עלינו בצורה נפלאה ממש. מאז שהסתיימו הקייטנות הייתי עם הילדים בבית במשך כמעט כל הימים וכולנו נהנינו מאוד. לא גמרתי לברך על כך שאני עובדת כמורה.

"אבל בשבוע האחרון הודיעה  המנהלת על כך שיש לכל המורות ימי היערכות. זה אומר שאני נדרשת להגיע לבית הספר כמעט בכל יום, כדי להשתתף בישיבות צוות והכנה לקראת שנת הלימודים. ולא, ממש לא מאפשרים לי להביא איתי את הילדים. הלוואי ויכולתי".

אז איך את מתמודדת?

"שני הילדים הגדולים שלי הם בנים, אז הם התחילו כבר את הלימודים בחיידר וחוזרים בשעות הצהריים. אחריהם יש לי עוד שלושה ילדים בגילי שנה וחצי עד שש. אין לי מי שישמור עליהם בשעות שבהן אני לא נמצאת בבית ולמרות שחיפשתי מסגרת של קייטנה בכל האזור, לא מצאתי שום מסגרת. אז לבסוף החלטתי להביא בייביסיטר הביתה. היא לוקחת אומנם 20 שקלים לשעה פלוס נסיעות, ובמצטבר זה יוצא לי בערך 120 שקלים ליום, למשך שישה ימים. כואב לי הלב על הסכום הגבוה הזה, אבל אני מתנחמת בכך שהשמטרפית לפחות תהיה מרוצה מהסכום הנאה שהיא אוגרת בזמן כה קצר ושהילדים באמת יהיו בידיים בטוחות". 

נחמי דוידוביץ, אמא לתינוק: "לוקחת אותו לעבודה"

השנה זו הייתה הפעם הראשונה בה נחמי דוידוביץ נדרשה להתמודד עם החופש הגדול. "אנחנו זוג צעיר יחסית והתינוק שלנו בן חצי שנה בלבד", היא מסבירה, "כחודש לפני החופש הגדול חזרתי מחופשת לידה והיה ברור שאני לא יכולה לבקש מהמעסיק ימי חופש נוספים. מצד שני, לא הייתה שום מסגרת שיכולתי לשלוח אליה את בני במשך ימי החופש, כי קייטנות לא מקבלות תינוק קטן כל כך, המטפלות כבר לא עובדות והמעונות סגורים".

ומה עושים?

"הבן המתוק שלנו נדד מסבתא לסבתא ומדודה לדודה. בכל יום מצאנו לו פתרון אחר, לפעמים זה היה כרוך בנסיעה של שעה וחצי לכל צד (באוטובוסים כמובן, אין לנו רכב). כעת, בשבוע האחרון של החופש כבר לא נותרה שום סבתא מתנדבת וגם הדודות עסוקות בהכנות לקראת הלימודים, אז אני פשוט לוקחת אותו איתי לעבודה".

נשמע פשוט? נחמי אומרת שזה לגמרי לא כך. "אני פקידה בבנק, זהו תפקיד רשמי ביותר, והדבר הכי פחות מתאים הוא לשמוע תינוק קטן שצורח ברקע. אני יודעת שזה לא מוצא חן בעיני ההנהלה וחוץ ממני אין אף עובדת שמעיזה לעשות זאת. אבל אין לי שום ברירה אחרת. אני סופרת את הימים עד הראשון בספטמבר, אז הוא יתחיל ללכת למשפחתון וסוף-סוף ישוב הסדר למעוננו".

רינת כהן, אמא לארבעה: "קייטנה של בנות שמונה"

"במשך כל החופש הגדול שלחתי את שלושת ילדיי הקטנים בגילי שנתיים עד שש לסבב של קייטנות", משתפת רינת כהן. "הם הספיקו להיות בקייטנות של הגנים, בקייטנת תשעה באב, בקייטנות בוקר ובקייטנות צהריים, אין מסגרת שהזמינה אותם להצטרף אליה ולא קיבלה. הם היו בקייטנות מכל הסוגים והמינים, שילמתי על כך אלפי שקלים. יותר מ-50% מהמשכורת שלי ירדו בחופש הזה על קייטנות".

בתה הבכורה של רינת היא בת שמונה, עולה לכיתה ג'. "היא לא הסכימה ללכת בשום פנים ואופן לקייטנה, אבל מצד שני לא יכולתי להשאיר אותה לבד בבית, אז היא בעיקר בילתה אצל חברות, אצל בנות דודות ואצל הסבתות".

אבל גם בבית משפחת כהן הגיע השבוע האחרון לחופש, ורינת אומרת שהיא מצאה את עצמה ללא שום פתרון, עם ארבעת הילדים ובלי שום יכולת לבקש יום חופשי מהמעסיק שכבר הודיע לה נחרצות שאם היא לא תתייצב מידי יום בזמן, היא תסתכן בפיטורין. ואז הגיע פתרון בלתי צפוי.

"חברה טובה של בתי הציעה לה לפתוח קייטנה בעצמן, הן אומנם בנות שמונה בסך הכל, אבל הן אחראיות ומלאות במרץ וברצון טוב. הרעיון הזה פשוט 'הדליק' את הבת שלי, אחרי שבמשך כל החופש היא לא הסכימה להירשם לקייטנות, פתאום היא הבינה שהיא בעצמה יכולה להיות המדריכה וזה הקסים אותה. הן מצאו עוד שתי חברות וכל אחת מהן הביאה את אחיה הקטנים. בסך הכל יש בקייטנה שהן מארגנות ארבע מדריכות ושמונה ילדים. הן עושות את הקייטנה באחד הבתים שבהם האמא עובדת מהבית, ובינתיים זה עובד מצוין. בשבוע הבא יהיה יום אחד שבו לא יוכלו לעשות את הקייטנה בבית של החברה, ואז תתקיים הקייטנה בביתנו. אני אחזור פעמיים במהלך הבוקר כדי לבקר בבית ולראות שהכל תקין".

ואת באמת סומכת על הילדות?

"אני לא יכולה להגיד שהלב שלי לא דופק כשאני הולכת לעבודה ומשאירה את הקטן שלי בן השנה עם ילדות בנות שמונה למשך שש שעות. אני יודעת שזה לא הכי אחראי בעולם, אבל דווקא כמי ששלחה במשך החופש לכל כך הרבה קייטנות, אני יכולה להעיד שהקייטנות שנוהלו על ידי בנות סמינר לא היו בהכרח יותר אחראיות מהקייטנה של הבת שלי. בינתיים אין לי ברירה אחרת, אז אני נצמדת לפתרון הזה ומתפללת שיהיה טוב".