יסודות החינוך – מדבריהם של חכמי ישראל בנושא החינוך (חלק ב’)

"מהות החינוך היא הקניית הדעת החסרה לקטן. אין לו את ההכרה של גדלות, באחריות ובחיובים המוטלים על האדם. ולפיכך, לא ההרגלים לבדם חשובים בחינוך, המטרה היא לרומם את רוחו של הילד. לתפיסה ולצורת החשיבה של המחנך.

הקטן קולט את דעתו של המחנך, ומסוגל לחיות ולפעול על פיה. אלא שלזה ישנו תנאי הכרחי והוא הקשר עם הגדול. חינוך שאינו מבוסס על קשר, קרוב יותר לאילוף. המבוגר בעל הכוח והשלטון מאלץ את הקטן לסדרת הרגלים ולשגרת חיים, אולם אין בזה שיפור פנימי.

אבל הקשר עם המחנך הוא מקום העלייה האמיתית של הילד. הילד מתעלה כ"שגדול עומד על גביו" ומדריך את מעשיו. הקשר מקנה לו את אור הדעת של המבוגר. המחנך נותן לילד תפיסה בטוב ורע, שאיפות לגדול במעלות, וחרדה ממכשול מעשיו".

("אהל יעקב ולאה")

* * *

“הילדים היקרים חנן אותם ה' בחושים עילאיים מפותחים מאוד, וראשית כל מרגישים מי אוהבם, שאותו יאהבו וירצו לקבל מפיו תורה וחינוך. ולכן רק כאשר המחנך אוהב את חניכיו אהבת נפש יכול להצליח. ורגיל אני לשאול מחנכים אם אוהבים את תלמידיהם ועל ידי זה יודע אני מידת הצלחתם. והוא על דרך מאמר הבעש"ט זי"ע, בביאור מאמר חז"ל "מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה", חמה היא המשפיעה ולבנה היא המקבלת אסור לרב המשפיע לראות פגם בתלמידו המקבל, שאז אין לו סיכוי להצלחה".

(האדמו"ר מסלונים ב"נתיבי החינוך" עמ' כ"ז)

* * *

"...בני הקטן מסתכל בי, ותנועותי והבעת פני בעת עשיית המצווה – הכל נחרת עמוק בלבו ובמוחו הרכים! וחלילה וחלילה שבנינו יראו אותנו מתרשלים פעם בקיום מצוה, או ניגשים אל מצוה בקלות ראש, ויהא מן הדין חיוב מוטל עליהם להוכיח אותנו. ואוי לנו אם יוכיחו, ואוי לנו אם לא יוכיחו! וההרס של הדוגמא הרעה ח"ו לא יתוקן, וישפיע ביתר שאת אחרי שנים, ולא יועילו גם דברים יפים ורבים שנדבר עמהם על קיום מצוות השם!"

(עלי שור עמ' רנט)

* * *

"העצה היעוצה למשפחה שבנה סטה מן הדרך, ואינו מקבל עוד השפעה מהוריו. למרות המצב הקשה של ההידרדרות, ישמרו ההורים את הקשר הטבעי של אב ואם לבנם. יש לתת מקום בחיי המשפחה גם לבן הסורר [במידה ואין הדבר מזיק לשאר הילדים]. הקשר הזה משיב לבן את הדעת שאבדה לו. חז"ל לימדו דרך זאת במשל:

"רבי פנחס בשם רבי לוי אמר: משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למד לאכול נבלות וטריפות. אמר המלך: זה יהיה תדיר על שולחני ומאליו הוא גדור".

המלך נתקל במצב חמור, הבן כבר התרגל לאכול נבלות וטריפות, אין טעם להסביר לו וגם לא ללחוץ עליו. הדרך היחידה היא ליצור אתו קשר, מתוך כך יתרומם הבן למעלת האב".

("אהל יעקב ולאה")

* * *

"וכך מספר שלמה המלך על דרך גידולו:

"כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי. וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי: יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ, שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה".

שלמה מקדים את תחושת החום והאהבה שחש מהוריו. והוא מציין כי אביו לא פקד עליו ציווים זרים לו, אלא אמר לבנו הרך: "יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה", החיים הטובים יהיו לך על ידי שלבך יתמוך ויקבל את דברי מתוך שתסמוך עלי כאוהב, וממילא בפעולותיך תשמור מצוותי.

* * *

"ותמיד תהיה תפילה שגורה בפי אב ואם להתפלל על זרעם, שיהיו לומדי תורה, וצדיקים ובעלי מידות טובות. ויכוון במאוד על זה בברכת התורה, 'ונהיה אנחנו וצאצאנו וכו'. וכן בברכת אהבה רבה 'אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בליבנו', יחשוב תמיד על זרעו וזרע זרעו עד עולם. וכן כשאומר ‘למען לא נגע לריק ולא נלד לבהלה'. בכל מקומות כאלה יעשה תפילת קבע בכל לבבו ובכל נפשו". "מעשה... ובכל יום היה מתפלל ומשתטח ומלחך עפר בלשונו כדי שלא אחד מהם יבוא לידי עבירה ולידי דבר מכוער".

(של"ה שער האותיות 'דרך ארץ')

* * *

"והנה לרוב גדולתו וחשיבותו של החינוך, הרי הוא בבחינת דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בו. כל אחד בעיני עצמו מחנך גדול, אך בסופו של דבר, ה"מחונכים" מכחישים את מומחיותו. השיטות החדישות בחינוך ופדגוגיה אינם אלא מה שחידשו כל אחד מהרהורי לבו ועל פי תכונות נפשו בהשפעת תנאי המקום והאנשים ששרוי בסביבתם".

(האדמו"ר מסלונים ב"נתיבי החינוך" עמ' י"ב)

* * *

"לא די ללמד את הנער שחובה עליו לשמוע בקול המחנך ותו לא. כי לא יועיל זה לשינוי בלב, ולבסוף יראה את רבו כמתנגד ועריץ הזר אליו. אלא העיקר הוא להכניס בלב הנער שידע, שהוא הנער עצמו, הוא עיקר המחנך של עצמו. לא קטן ונער הוא, אלא נצר מטע ה' בכרם ישראל הוא, ועליו הטיל ה' חוב זה לגדל ולחנך נצר זה - את עצמו, לעץ גדול עץ החיים. וכל כמה שיכול, יכפיל האב והמלמד להבין ולהשכיל את הנער בזה בדעת ושכל, את החובה שהוא נושא על עצמו לגדל ולחנך איש ישראל, עץ בגן עדן ה'. והוא האב והמלמד רק המורה אשר יורהו, איך יחנך את עצמו ומה דיבר ה'. כמו מי שבא לשאול שאלה בענייני איסור והתר, שהדיין הוא רק המורה אשר יורהו מה כשר, אבל עיקר העושה הוא בעל הבית בביתו, ורק עליו האחריות שיהיה כשר וישליך האסור והטריפה".

(חובת התלמידים)

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס