יסודות החינוך – מדבריהם של חכמי ישראל בנושא החינוך (חלק ה’)

"אווירת הבית והלכי הרוח השוררים בו, מחנכים ביותר באין אומר ואין דברים, והם גורם חינוכי ראשון במעלה. וכמו שמצינו רעיון זה מרומז במה שאמרו חז"ל על בת בילגה שהמירה דתה וכו' והיתה מבעטת על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל, וכששמעו חכמים קנסו את כל המשמר. דאמרי אינשי, שותא דינוקא בשוקא, דאבוה או דאימיה [פתגם רווח בין האנשים: "סגנון ודברי שיחת הילד בשוק, מקורם באביו או באמו"]. והביאור בזה מפני שאם במשפחה ובחוג שהיא נמצאת היתה קדושת המזבח גדולה, והיו מדברים ברטט ובאימה של קדושה, לא היתה הבת מגיעה לשפלות כזאת לומר על מזבח לשון גנאי וזה סימן שכל המשפחה והחוג פגומים והיו מדברים בקלות בנוגע למזבח, ועל ידי זה הגיעה שאמרה כך. ואותו דבר במידה טובה מרובה בכל ענין שבקדושה, אווירת ורוח הבית נותנים לילדים את היסוד ואת קנה המידה, איך להתייחס להם".

(האדמו"ר מסלונים ב"נתיבי החינוך" עמ' כ)

* * *

"וכשם שכל יחיד נצטווינו לחנך אותו בדרך המתאימה לו באופן אישי מיוחד כמ"ש "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּו", ולכן המחנך חייב ללמוד ולהכיר היטב את תכונות הנפש של כל אחד מחניכיו ולחפש את הצורה המתאימה לטפל בו, כמו כן עלינו לקיים בנפשנו "חנוך לדור על פי דרכו". שהחינוך התורני יהיה מתאים ומיוחד לתקופתנו, חינוך של בעלי השגה גבוהה בבחינת “וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי השם", בדור שכזה שכל כך מתגברים כוחות הסטרא-אחרא בענייני כפירה וזוהמה בממדים מבהילים, יעודנו ותפקידנו להגביר לעומתם את הכח הכביר של קדושה ואמונה".

(האדמו"ר מסלונים ב"נתיבי החינוך" עמ' ח)

* * *

משה רבינו אומר ליהושע "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק".

אמרו במכילתא:

"ילמד כל אדם דרך ארץ ממשה, שלא אמר ליהושע בחר לי אנשים אלא בחר לנו אנשים, מכאן שהיה עושה אותו כמותו. מכאן שיהיה תלמיד חביב לפני רבו כמותו".

* * *

"וכל [מהות וסיבת] העונשים הוא: להיות [היות ו] חכמת חכמים מוגבלת מאד ובלתי מספקת ליתן לפתאום ערמה [אין בידה מספיק אפשרות להחכים את הפתאים], ההכרח [קיים הכרח] להשתמש בעונשים להרים גדרי עולם, שלא יהיה העולם טרף לשיני בריאי הגוף וחלושי השכל. אבל העונש צריך להיעשות מתוך יגון עמוק [על שנאלץ להשתמש באמצעי זה]".

(חזון איש או"ח סי' נו אות ד)

* * *

"ואם יכבד על הנער לשקוד על הלימוד תמיד יפייסנו בדברים שהקטנים אוהבים ומתאווים להם, כגון דבש וקליות ואגוזים וכיוצא בהם. ואומר לו: הנה לך, על מנת שתלך לבית הספר ותלמוד. וכשיגדל וכו'".

("ראשית חכמה" פרק גידול בנים)

* * *

"לא יאמר לילד אתן לך דבר מה, ולבסוף לא ייתן. משום שבכך מלמדו לשקר". וזאת מלבד נזקים נוספים שיש בכך. והגמרא נקטה את הנזק והקלקול העיקרי.

* * *

"כמה רעות נולדות כאשר מרבים ומפריזים בענישה יתר על המידה. הן משום שהעונש חדל מלהרתיע את החניך מרוב ההרגל, והן מצד שמוליד בו את מדת האכזריות, כי בעיניו מצטייר שההורים או המחנכים הכוהו רק מצד עליונותם ובגלל שמנצלים את חוסר האונים שלו להתגונן מפניהם, וממילא גם הוא יעשה כמותם וירביץ למי שחלש ממנו, לאחיו ואחותו הקטנים ממנו ולחבריו וכו'. במיוחד רע הדבר כשהמחנך מכהו מתוך כעס, והלא כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה וכל מיני גיהינום שולטין בו, ונשמתו מסתלקת ממנו, ואיך אפשר לקוות שמהכעס הזה יצמח חינוך לה' ולתורתו. על פי דרך התורה ברור שאם מוכרחים אי פעם להעניש בהכאה, הרי זה דבר שצריך לעשותו בישוב דעת גדול, ורק ללא כעס וחימה".

(האדמו"ר מסלונים ב"נתיבי החינוך" עמ' לד)

* * *

"הרבה פעמים רואים כי דווקא מאלו הילדים הבעייתיים צמחו גדולי ישראל, כי למעשה הבעייתיות שלהם נבעה בגלל גדלותם, שהיו ילדים בלתי רגילים".

(האדמו"ר מסלונים ב"נתיבי החינוך" עמ' ל)

* * *

"יש שנקרא מחנך טוב כיון שמצליח לחנך את הילד שיהיה בעל סדר ומשמעת, אף על פי שלאמיתו של דבר אינו מחנך כלל, אלא שממלא תפקיד של שוטר טוב. ומי שהוא שוטר טוב, אינו בהכרח גם מחנך טוב. כי חינוך אמיתי אינו להכריח את החניך בכח להתנהגות טובה, אלא להביא אותו לידי כך שירצה בזה. אלא שבתחילת הדרך צריך כל מחנך להיות מבחינה מסוימת גם שוטר שמאלץ ומכריח, אבל חלק זה אינו החינוך עצמו, אלא כהקדמה ומבוא לחינוך".

(האדמו"ר מסלונים ב"נתיבי החינוך" עמ' יד)

* * *

לא יאמר לילד: 'צא מהחדר' אלא 'הכנס לחדר השני'. וכן בכל בקשה והערה יש לתת את הדעת על נוסח הדברים.

(האדמו"ר מסלונים "בנתיבי החינוך" שם)

* * *

"ואל יכביד עליהם, כי אם בנחת, כי הלימוד אינו נקבע באדם כי אם בישוב ובנחת, ותפזר להם פרוטות וכיוצא".

(אגרת הגר"א)

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס