כיצד לאזן את הרוחניות והגשמיות? עצה מופלאה מפרשת השבוע

בפרשת השבוע (דברים פרק כ' י"א ולהלן) 'כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום והיה אם שלום תענך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה ונתנה ה' אלקיך בידך והכיתה את כל זכורה לפי חרב.   פסוקים אלו, אומר האור החיים הקדוש אינם עוסקים רק בחוקי המלחמה לפי התורה אלא גם ברמז למלחמת האדם עם יצרו וכוחות גופו. יש כאן כללים וטקטיקות מעניינות בדרכי האדם בעיצוב אישיותו ופרקי הדרכה להתמודדות נכונה עם החומריות ושאר הנטיות הטבעיות המסוכנות.

ישנן גישות שונות בעבודת ה' ובמלחמת האדם עם הנטיות הללו. ישנן אסכולות שדגלו בשיטה קיצונית של 'מלחמת ראש בראש' עם החומריות, לא לתת דריסת רגל לתאוות ולהדוף אותן בחוזקה. יתכן שלפעמים זה מצליח ובלית ברירה יש פעמים שדרך זו נכונה כפי שנראה להלן, אבל לדעת האור החיים התורה לא ממליצה על שיטה זו כצעד ראשון ואידיאלי.

פעמים רבות דרך זו מביאה לריאקציה – בנפש האדם מתעוררת התנגדות שלאחר זמן מורידה את האדם לשפל חמור יותר. בעלי מוסר ידועים המשילו זאת למתיחת קפיץ לכיוון הנגדי שבשחרורו הוא פועל בעוצמה רבה לכיוון ההפוך. וזהו ההסבר לתופעות לא רצויות ואף מכוערות שניתן לראות לפעמים אצל אנשים שהקצינו בבת אחת - ללא הדרכה והכוונה נכונה.

האור החיים מגלה כאן ברמז הפסוק כי אדרבה כאשר תקרב למלחמה הרוחנית הזו - וכפי שהוא מצטט מדברי הזוהר (ז"ח רות צ"ז)  'עיר קטנה זה הגוף' ובמלחמה על איזונו הנכון אנו עוסקים - במלחמה עם הנטיות הגופניות החומריות נסה תחילה בדרכי שלום "פירוש שלא תבא אליה בפסיעותיך להטותו לדרך הטוב מן הקצה אל הקצה אלא - בתחילה בקרבך תקרא אליה לשלום שעשה יעשה גם לעולם העליון ויהנה בזה ובבא ויתן חלק לגופניות וחלק לרוחניות"

דרוש אלוף פיקוד

האור החיים מאריך שם עוד בגישה חדשנית זו שגם עם היצר הרע צריך לנסות ללכת בדרכי שלום ולתת לו תחושה שניתן להנות מן העולם הזה בלא להפסיד את העולם הבא. (אין הכונה כמובן במעשים שהם נגד ההלכה אלא במלחמה על המידות והזיכוך מן החומריות. ועל כך ממשיך הפסוק לומר 'והיה' שזה בדרך כלל בתנ"ך לשון שמחה -  אם שלום תענך' אם יש נכונות לגוף להכנע ולהשתעבד לרוח ו'להיות לה למס – אז הגישה הזו נכונה ומוצלחת, אולם אם הגוף מתמרד ואין לו נכונות לדו קיום או אז יש ללחום בכל הכח (עיין שם בהסברת הרמז בהרחבה בהמשך הפסוקים).

יש להדגיש שאת המלחמה בדרך זו צריך לנהל בפיקודו של בעל נסיון, אלוף עתיר קרבות המכיר את השטח הוה אומר - את כוחות הנפש כמו גם את האסטרטגיות והטקטיקות ואת התגובות של נפש האדם. וגם לא פחות חשוב - מכיר אישית את האובייקט. אינו דומה ניהול מלחמה קלאסי לניהול מלחמה בשטח עירוני, כאשר כוחות גרילה תוקפים בין הסימטאות... ונראה שזו הדוגמה הנכונה למלחמת היצר.

הכוחות המורכבים המודעים והלא מודעים עלולים לתקוף בחזרה ולהפיל את הלוחם תוך אבידות כבדות. לכן יש להקדים 'מצור על העיר' לא להיכנס מידית לתוך הסמטאות, אולי גם לפתוח במתקפה אווירית כפי שנהוג כיום לכתוש את האויב תחילה מלמעלה...

אולי בנמשל זה יתייחס לשימוש בכוחות רוחניים כמו תפילה לבורא לסייעתא דשמיא – שהוא יעשה עבורנו חלק מהמלחמה... דוד המלך הנקרא 'מקים עולה של תשובה' מרבה בתהילים לבקש על התשובה ועל הסיוע העליון לזכות לה בשלמות. הוא מבקש מאת הבורא לב טהור ורוח נכון... מצד אחד הוא מזכך את עצמו בכל דרך אבל אינו פוסק מלבקש תגבורת וגיבוי מלמעלה...

הנשק האולטימטיבי נגד היצר הרע בכלל ונגד הנטיות החומריות בפרט הוא לימוד התורה. זהו נשק 'שובר שויון' במלחמה הזו, וכפי שאומרים חכמינו בשם בורא עולם - בורא האדם המכיר את המערכת יותר טוב מכולם: 'בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין'. התורה לא שוברת את היצר ולא את האדם המכיל אותו, אבל היא שוברת את השויון ביניהם, היא מתבלת את היצר ועושה ממנו תבלין טוב המשתלב בצורה בריאה במערכת הנפשית. מי שלומד תורה יכול לזכות למנוחת הנפש ולאיזון פנימי – תקוות כל אדם...

'קביעות עיתים לתורה' - טוב או רע?

זכינו אמש לביקורו הנכבד של הראשון לציון שליט"א במושב חמד ולהשתתפותו בשמחת הכנסת ספר תורה לזכרו של העלם היקר דן לנאל אסרף זכרונו לברכה. יהיו הדברים המופצים בזאת תוספת לעילוי נשמתו. הגאון הראשל"צ רבי יצחק יוסף שליט"א נשא דברים במעמד, וחיזק את הציבור לקביעת שיעורי תורה נוספים... לקביעת שיעורי הלכה לגברים ונשים... נצטט מדבריו רעיון נפלא בשם השל"ה הקדוש. כולנו יודעים את דברי הגמרא בשבת דף ל"א כי כשאדם בא לדין בעולם העליון שואלים אותו 'קבעת עיתים לתורה'? ללא מזון רוחני אין לו באמת שום סיכוי... זו שאלת פתיחה!

עם זאת מצינו בתלמוד ירושלמי כי יתכן מצב עליו נאמר 'עת לעשות להשם – הפרו תורתך' הקביעות של עת ללימוד היא הפרת התורה!  ולכאורה הלא זה פלא, מה טוב מקביעת עת ללימוד?

אולם מפרש השל"ה, כשקביעת העת היא גם שלילה של כל פתיחת ספר קודש בזמן אחר, גם כשעיתותיך בידיך, זו הפרת התורה! אדם חייב לקבוע לו זמן מינימום אבל חלילה בל יקבע זמן מקסימום, אם יש לך שעה פנויה, כבר ישבת לשעת איכות עם בני ביתך, נחת מעט מעמל יומך - חטוף לימוד נוסף, אל תתן לקביעת השיעור להיות קו גבול, המשך והוסף עוד ועוד, למד והוסף ידע, ותרכוש מזון רוחני לך ולביתך!