ניגודים מקצרים – מול הרמוניה זוגית

יש התמהים על הוראת התורה במקומות אחדים, שלא לחבר שני פריטים מסוימים יחדיו. למשל, לא לבשל בשר עם חלב ובוודאי שלא לאוכלם יחדיו; לא ללבוש בגד שיש בו צמר ופשתן; לא לצרף שור וחמור לעגלה או למחרשה אחת; לא לקיים יחסי אישות בין מי שאינם נשואים כהלכה; ואף אם הם נשואים כהלכה עליהם לפרוש מקרבה האסורה בימי הנדה ועד הטבילה במקווה. ועוד הלכות דומות. ואינם יודעים כי במצוות אלה גילה לנו בורא היקום, לטובתנו, חוק טבע נסתר הקיים בבריאה שברא, אשר בזכות ידיעתו ניתן להינצל ממפגעים ומנזקים רבים, הן בעולם החומרי בו אנו חיים והן בממד הרוחני וכפי שנבאר.

כידוע, עולם הטבע מורכב משני סוגי ניגודים. ישנם ניגודים המשלימים זה את זה, כגון חיובי ושלילי בחשמל - אשר חיבורם יחדיו מאיר את הבית ומניע מערכות מועילות. וישנם ניגודים שחיבורם יחדיו יכול לגרום לנזק ואפילו לפיצוץ הרסני, כגון ערבוב חומרים כימיים מסוימים. והדוגמאות לכך רבות.

בתורת הקבלה מבואר, שגם בממד הרוחני, המקביל לעולם החומרי, ישנם סוגים שונים של ניגודים. ישנם כאלה שחיבורם יחדיו יוצר איזון והשלמה הרמונית וישנם כאלה שחיבורם גורם לקצר ולקלקול, לנזק ולחורבן. ולפי שכל דבר חומרי אינו אלא מעטפת לרוחניות השורשית שלו המתלבשת בחומר [כלומר, שהרוחני דומה לשורש והחומרי דומה לענפים היוצאים ממנו ומתגשמים בעולמנו. מעין עץ הפוך. שורשיו למעלה וענפיו למטה. ובתוככי הענפים ישנה זרימה המגיעה מהשורשים ומחייה את הענפים], הרי ישנם חומרים שאם נחברם מבחינה פיזית [וממילא מתחברים בכך גם פנימיותם ושורשם], יוצרים אנו באותה שעה איזון והשלמה בממד הרוחני המקביל. וישנם כאלה שחיבורם אצלנו כאן, יגרום לקצר ולקלקול, לנזק ולחורבן, בממד הרוחני המקביל.

למשל, על פי הקבלה טוב למזוג שלש טיפות מים ליין שבגביע הקידוש לפני שמקדשים עליו בליל שבת. המים המחיים והטובים לעולם, שייכים בשורשם הרוחני לספירת חסד. כלומר מציאותם בעולם משתלשלת מהנהגת החסד בו מנהיג הבורא את עולמו. ולכן צבעם בהיר ושקוף. ואילו היין המשכר ומבלבל וקשה לעולם, שייך בשורשו הרוחני לספירת גבורה. כלומר להנהגת הדין בו מנהיג הבורא את עולמו בעת הצורך. ולכן צבעו אדום. ולפי שהאדם הינו "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה", הרי כל פעולה הנעשית על ידו כאן משפיעה בממד הרוחני המקביל לעולם החומרי. לפיכך כאשר מוזג הוא טיפות מים ביין הקידוש, גורם הוא השפעה חיובית של "מיתוק הגבורות [היורדים לעולם] – בחסדים".

נשמת האדם – ראשה מגיע השמימה

הנה לשון ספר "נפש החיים" בעניין נכבד זה: "והוא ענין מראה "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה". ולא אמר 'מוצב בארץ', אלא 'מוצב ארצה'. שפירושו מוצב לארץ [כאילו אמר סולם שהוצב בשמים ומגיע לארץ]. שעיקר שורשו בשמים ממעל ומשם הוא משתלשל ויורד, ועד לארץ מגיע. והוא הנשמת חיים של האדם, שמתאצלת כביכול מנשימת פיו יתברך שמו ומשם משתלשלת כסולם וכשלשלת. ונקשרת [נשמת האדם שלמעלה] ברוח [שלמטה ממנה], והרוח נקשרת בנפש, עד רדתה לזה העולם בגוף האדם. וכן מפורש ב"רעיא מהימנא": "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, סולם - ודאי איהי נשמת חיים". [וזה ביאור הכתוב אחר כך בחלום סולם יעקב:] "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אלקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ". שכל עלייתם וירידתם של העולמות [העליונים] והכוחות [הרוחניים] ומלאכי עליון [בפעולתם], תלוי רק בנטיית [בפעולת ובתנודת] מעשיה דיבורה ומחשבתה [של הנשמה אשר] בגוף האדם בכל רגע". וראה שם עוד את כל דבריו בהרחבה.

לאור דברים אלה, יובנו דברי הזוהר הקדוש אודות השפעת פעולתו החיובית או השלילית של האדם, על עצמו: "בכל מעשה צריך האדם להתבונן לפי תוצאת פעולתו למעלה, ולעשות כפי שצריך. ואם משנה לדבר אחר מהנכון, הוא מושך על עצמו שישרה עליו דבר אחר שאינו טוב לו. ובא וראה, בשעה שהאדם רואה [מוצא לנכון] לעשות מעשה למטה [בעולם הזה] בדרך הישר כמו שצריך להיות [מצוה], נמשך ויוצא ושורה עליו רוח קדוש עליון. ובשעה שהוא רואה לעשות מעשה למטה בדרך עקומה, שאינה בדרך הישר [עבירה], אז נמשך ויורד ושורה עליו רוח אחר של סטרא אחרא, שאינה ראויה, וגורמת לו לסטות עוד יותר לדרך רעה. מה משך עליו את אותו הרוח? הוי אומר אותו מעשה רע שבצד הסטרא אחרא" [לשון הזוהר בארמית: "בכלא בעי בר נש לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא, ולמעבד עובדא כמה דאצטריך. ואי אשתני במלה אחרא, הוא אנגיד עליה לשרייא ביה מלה אחרא דלא אצטריך. ותא חזי, בשעתא דבר נש אחזי עובדא לתתא באורח מישר כמה דאצטריך, נגיד ונפיק ושרייא עלוי רוח קדישא עלאה. ובשעתא דאיהו אחזי עובדא לתתא באורחא עקימא דלית איהו אורח מישר, כדין נגיד ונפיק ושרי עלוי רוח אחרא דלא אצטריך דסטי ליה לבר נש לסטר ביש. מאן משיך עליה ההוא רוחא, הוי אומר ההוא עובדא דאחזי בסטר אחרא]".

לעומת זאת, יהודי שיבצע ערבוב בין חומרים השונים במהותם הרוחנית זה מזה בקיצוניות, יגרום ל"קצר" בעולמות הרוחניים העליונים ולנזק רוחני (וממילא גם גשמי) אדיר. למשל, אם יבשל חלילה בשר וחלב יחדיו, אף מבלי שיאכלם. שני אלה הבאים מן החי, מנוגדים בתכלית זה לזה. הבשר הקשה מטבעו ללעיסה ולעיכול, שורשו בספירת גבורה. ולכן הוא אדום מחופש ללבן לעומת הבשר הרגיל שבבחינת גבורה ואדמימותו נראית לכל, החזיר אשר עליו אמרו חז"ל שהוא מושרש בתכונת הרמאות של הסטרא אחרא ולכן "פושט טלפיו כאומר טהור אני", מתחפש ומרמה גם בבשרו הבהיר יותר מהאחרים עד שנקרא בשר לבן. לא רק שטמא הוא ומראה טלפיו כאילו שהוא טהור כמפריסי הפרסה הטהורים, אלא עוד מטעה את הבריות ומראה כאילו שבשרו שייך לספירת חסד. והוא בבחינת לבן הארמי [במדרש מבואר שכך גם הנצרות, הדת שהחַזיר הוא בעל החיים המייצג אותה. מראה כאילו אוהבת את ישראל ובעלת חסד היא, בעוד שברגע אמת מתגלה פרצופה האמיתי]. שכן יצור זה המייצג את כוחות הטומאה והיצר הרע שבעולם, דומה ליצר הרע המראה לאדם כאילו שהוא מקור ההנאה, בעוד שבאמת אחריתו עדי אובד. והוא בבחינת האות קו"ף [שמצידה השלילי מייצגת את היצר הרע] המחופשת לאות ה"א [המייצגת את שם הבורא], אלא שרגליה יורדות מוות. מעין הקוף שהוא מין חיה, אך דומה במראהו לאדם ומחקה את האדם. כמבואר בהרחבה בפרק העוסק באות ק' בספר "הצופן". ואילו החלב הרך המחיה ומגדל, שורשו בספירת חסד. ולכן הוא לבן. שני ניגודים אלה המתבשלים יחדיו על ידי יהודי, יוצרים נזק בממד הרוחני של הבריאה, גם אם לא יאכל את התערובת הבלתי נדבקת במהותה. וקל וחומר אם יאכל תערובת כזו. משום כך הצטווינו בתורה: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ".

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס