חזות ומדי שרד – מעלתה של בת מלך

ולעניין מעלתה של בת ישראל, ישנן נשים שלאחר שהורגלו בלבוש שאינו צנוע, מתקשות להבין את פשר המשקל הרב שההלכה היהודית מייחסת ללבוש הצנוע. אולם כאשר יתארו לעצמן מה הייתה רמתו המוסרית של עם ישראל כיום, אילו היו כל בנות ישראל מקפידות על לבוש מכובד, נאה וצנוע, מבטן ישתנה. המתח היצרי הרב במקומות עבודה ובחוצות הערים, היה מתפוגג ואיתו היו פוחתים משמעותית הרבה מהקלקולים והנזקים הרבים הנגרמים כתוצאה ממנו. אין זה סוד שמקרים רבים של הרס משפחות, משברים וכאבי לב של צעירים וצעירות, אלימות ואפילו רצח והתאבדות, נגרמים כתוצאה ממתחים יצריים, אשר לבוש צנוע היה מסייע מאד לחסוך ולמנוע חלק גדול מהם. שהרי הלבוש הצנוע יוצר אווירת מכובדות פנימית וסביבתית. וכשיש מכובדות בהופעה, הרבה יותר קל להיזהר מיציאה למקומות בילוי ירודים ולהימנע משיחות הגולשות למחוזות שאינם ראויים.

מלבד זאת, גם מהפן האישי יש לראות את הדברים באור נכון. וזאת מארבעה היבטים.

א. כידוע, יהלומים וחפצי ערך, שומרים במקום סתר מכובד. הם אינם מתגוללים ברחובות כחפצים מזולזלים וכאשפתות. בת השומרת על פרטיותה ואינה חושפת לרבים חלקים מגופה, מוכיחה לעצמה ולעולם שהיא יהלום יקר ערך שלא כל אחד רשאי לשזוף בו את עיניו. תדמיתה וכבודה של בת זו עולה בעיני עצמה וגם בעיני מי שאינו מוכן להודות בכך. לעומת זאת, מי שמנסה למשוך תשומת לב מאחרים באמצעות חשיפת חלקים מגופה, מראה בכך כאילו אין לה תוכן פנימי שעבורו היא תהיה מוערכת, עד שעליה להשתמש בחיצוניותה.

ב. ראיה היא סוג של שימוש. לכן משלמים בכינוסים שונים על צפייה, אף על פי שלא לוקחים משם מאומה מבחינה פיזית. ומי היא זו בעלת מכובדות עצמית אשר תרשה לעיניו של כל עובר אורח להשתמש בגופה על ידי מבטיו?

ג. ראיה היא גם סוג של מגע. לעין ישנה, כידוע, קרינה מסוימת היוצרת מגע בעת הסתכלות [הסתכלות, להבדיל מראיה, הינה התבוננות בעיון] ומשפיעה על האדם. על הסתכלות זו אמרו חז"ל: "אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה". כלומר, בזמן שהשיבולים בשלים והקמה עומדת בשדה במלוא תפארתה. וזאת משום שהסתכלות מתפעלת זו יכולה לגרום נזק לתבואת חברו. וכך כל הסתכלות במה שמושך את העין, עלולה לגרום לפגיעת עין הרע במה שמסתכלים עליו בעיון. לבושה הצנוע של האישה, מונע ממנה פגיעה כזו היכולה להזיק לתחומים רבים בחייה.

ד. אחת ממצוות הלא תעשה שבתורה היא: "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל." ונכלל בזה כל גרימת נזק רוחני לאדם אחר. וכלשון הרמב"ם בספר המצוות: "ולאו זה, הוא כולל גם כן מי שיעזור לעבירה או יסבב אותה [יהיה סיבה לגרום לה]. כי הוא יביא האיש ההוא, שעיוורה תאוותו את עין שכלו, וחזר [ונעשה] עיוור, ויפתהו ויעזרהו להשלים עבירתו, או יכין לו סיבת [מה שיגרום לו את] העבירה". כלומר, אם מישהו ראה אותה בלבושה הבלתי צנוע ובפרט אם נכשל בהרהור עבירה עקב כך, הרי עוברת היא איסור חמור מהתורה - רק בהליכתה ברחוב. ומי תיקח על עצמה אחריות כזו, להכשיל את הרבים ברחובות ולצבור לעצמה שקי חובות ועבירות, מבלי שתרגיש בזה כלל [ואם כך ברחוב, מה בבריכה ובחוף הים? ובכלל, האם יש ההבדל - מצד כבודה האמיתי של האישה - בין היחשפות לפני קבוצת אורחים בסלון הבית לבין היחשפות דומה במקום אחר רק משום שיש מים בסביבה?.. נקודה למחשבה].

בנוסף לטעמים שנמנו לעיל, בת ישראל צריכה לזכור תמיד, שמעצם היותה בת מלך רמת מעלה, אינה יכולה להרשות לעצמה לחקות את בנות האזרחים הפשוטים. שהרי מי שנולד מזרע אברהם יצחק ויעקב או שהצטרף אליהם באמצעות גיור כהלכה, שייך ל"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". הלא הוא העם אשר בורא העולם הכריז עליו ואמר: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אלקיכֶם"; "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי". כלומר, אומות העולם הם אזרחי מדינתי, אבל אתם בבחינת בני. שהרי אתם משושלת שלשת האבות אשר עמדו בנאמנותם לפני במסירות נפש, ובחרתי בזרעם לייצג אותי בעולם. להיות ממשפחת המלוכה זוהי זכות גדולה, אבל זכות זו היא גם מאד מחייבת. בעולם ידוע שמלכה מכובדת, אף פעם לא תחשוף חלקים מגופה בפרהסיה. יש לה כבוד. וכך ראוי לכל בת ישראל אשר עליה נאמר: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה". תואר נעלה זה לא ניתן לה על ידי בני אדם כתואר המלכים שבעולם, אשר באמת אין הבדל רוחני פנימי בינם לבין האזרחים שהכתירו אחד מתוכם. אלא בורא העולם הכתיר אותך, בת ישראל יקרה, בתואר: 'בת מלך'. בת מלכו של עולם את! ובוודאי שראוי לכל אחת מאיתנו לכבד בהופעתה את עצמה ואת אביה - מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס