הפרויקט של ליאת הסתיים בהצלחה: 2,000 תיקים מלאי ציוד לילדים

ליאת גולדשטיין, יוזמת המבצע זו השנה השביעית, מסכמת את החופשה הגדולה באנחת רווחה: 2,000 (!) תלמידים קיבלו תיקים מלאים בציוד לרגל תחילת השנה.

"למרות שבכל שנה יש היענות גדולה של הורים לתרום תיקים, השנה ראיתי תופעה חדשה של משפחות שלרגל שנת המצווה של ילדיהם ארגנו להם סדרה של משימות בנושאים שונים, כשאחד הנושאים הוא ערך הנתינה", מספרת גולדשטיין בשיחה שהעניקה ל-ynet. "לשמחתי, חלק מהמשפחות האלה בחרו עבור משימת הנתינה להטיל על הבן לאסוף 13 ילקוטים עבור ילדים שזקוקים להם".

גולדשטיין מספרת על המבצע שארך מספר חודשים. בחודשי החופש הגדול התבצע איסוף התיקים והציוד, כאשר בחודש-חודשיים הקודמים לו הוא מתחיל 'על אש נמוכה'.

את התיקים קיבלו ילדים מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים, אליהם הגיעה גולדשטיין באמצעות עובדים סוציאליים, עמותות, פנימיות, רופאי משפחה, פסיכולוגים, בתי חולים ועוד. גם אנשים פרטיים פנו לגולדשטיין וביקשו ממנה ציוד עבור ילדיהם, שכניהם או מכריהם.

לשאלת המראיינת: "מה היה הדבר הכי קשה בכל התקופה?", מספרת גולדשטיין על המקרה הבא, אותו היא מגדירה כ"הכי קשה שקרה לי בכל 7 השנים שהפרויקט מתקיים": "לפני כמה ימים, אדם שאני לא מכירה העלה פוסט לפייסבוק עם הכתובת הפרטית שלי בצירוף כותרת שאומרת שבכתובת הזו מחלקים חינם ילקוטים", היא מספרת.

"תוך דקות מרגע שההודעה הזאת פורסמה היא שותפה בעשרות קבוצות בפייסבוק ובווטסאפ, והבית הפרטי שלי הפך מוקד עליה לרגל ובית משוגעים גם יחד. כיוון שבפוסט המקורי לא צוין מספר טלפון וגם לא תייגו אותי, אנשים התחילו להגיע בלי להתקשר קודם, ביום ובלילה, הפכו לי את החצר, נגעו בחפציי האישיים וגרמו לי לתחושה קשה כל כך שאני לא מאחלת לאף אחד", מפרטת גולדשטיין את החוויה הבלתי נעימה שעברה.

"אני מאמינה שאין זה מתפקידה של הממשלה לממן ילקוטים לבית ספר", מסבירה ליאת את כיוון חשיבתה. "שהרי כשזה קורה המימון לכל אלה מגיע מכולנו, פשוט לוקחים מכיס אחד ומעבירים לאחר. לפי דעתי, מן הראוי שדווקא אנשים פרטיים יבחרו כל אחד מה חשוב לו, ויתרמו ויפעלו כל אחד לפי יכולתו, בין אם בכסף ובין אם בזמן או בתשומת לב, למען המטרה הזאת".

"ככה יוצא שאני, למשל, שחשוב לי לפעול למען ילדים וחינוך, אוספת ילקוטים וציוד בית ספר, מישהו אחר פועל למען בעלי חיים (ראיתי בחורף התארגנות של איסוף שמיכות וכריות שהם לא יקפאו מקור), יש באזור שלי בחור שמתנדב ובשבתות מלמד ילדים תהילים, ועוד ועוד, ויש כאלה שקשה להם וזה מעל לכוחם ולא מסוגלים ולא מתנדבים כלל, וזה גם בסדר", היא מציינת.

"כשאזרחים פועלים וכל אחד לוקח על עצמו משהו, אז הילדים גדלים תוך שהם לומדים לקחת אחריות, וגדלים בעולם שבו תרומה לקהילה היא חלק מאורח החיים שלהם, וזו בדיוק החברה שאני רוצה לחיות בה".

גולדשטיין מסיימת את השיחה בתחושת הסיפוק העצומה שהיא חשה, בסוף התהליך: "לעמוד מול חצר מלאה בילקוטים מכובסים וריחניים, שכל אחד מהם מצויד במחברות, כלי כתיבה ואיגרת ברכה לשנה החדשה, כשאני יודעת שבסופו של התהליך כולם יגיעו לילדים שזקוקים להם, זוהי תחושת סיפוק עצומה", היא אומרת.

עוד מבקשת גולדשטיין לציין את התרגשותה למראה ילדים ובני נוער שהתנדבו לסייע לה: "מלבד זה, אני גם מרגישה סיפוק גדול כשאני רואה ילדים וילדות שמגיעים אליי, ביוזמתם, כדי להתנדב ולעזור. השנה היו מספר קבוצות של ילדים ונוער שאספו ביוזמתם תיקים, שהגיעו ביוזמתם לעזור, למיין תיקים וציוד ולהכין את הערכות שמוכנסות לכל תיק. הצעירים האלה, שבמקום לשחק במה שילדים בימינו משחקים בחופש, מגיעים לעבוד ולתרום לקהילה, מחממים לי את הלב בצורה בלתי רגילה", היא אומרת בסיפוק.