מה ענה האתיאיסט על השאלה אם יערוך ברית מילה לבנו? 5 נקודות למחשבה

שבעתי

אחייניתי בת ה-7 אמרה לי שהיא רעבה, והכנתי לה ארוחה כבקשתה. כאשר סיימה לאכול, אמרה לי: "זהו, שבעתי". אמרתי לה (בצחוק, כמובן): "תאכלי עוד, ככל שתאכלי יותר לא תהיה רעבה לפחות עד השבוע הבא, ואז יהיה לנו קצת שקט ממך "J. ענתה בתגובה: "אבל אני כבר לא רעבה". שאלתי: "איך זה קרה פתאום? רק לפני כמה דקות אמרת שאת ממש רעבה!". ענתה לי: "לא יודעת להסביר... עזוב אותי!".

אז מה קרה פה בדיוק? אסביר: כדי שלא נאכל מזון בלי שליטה ובקרה ונעמיס על גופנו מעמסה שאינו יכול לשאתה, פלא אדיר שמתרחש בגופנו בכל פעם שאנחנו אוכלים:

לאחר שהקיבה, שנראית כמין "שק", מתמלאת במזון עד תום, או כמעט עד תום, נשלח באופן אוטומטי אות מהקיבה לאזור במוח, שנקרא היפותלמוס, והאות אומר בשפה ציורית כך: "חביבי, אין לי עוד מקום פנוי פה, תדאג בבקשה שהבנאדם לא יכניס עוד אוכל לפה!

המוח מתרגם אות זה לתחושת שובע, והאדם מרגיש כי הוא אינו מסוגל עוד להכניס דבר מזון נוסף אל פיו, ונמנע מלאכול עוד. כך אינו מעמיס על גופו מעבר למה שיכול לשאת, וכן נמנע מסיכונים של השמנה ומחלות כגון: מחלות לב, לחץ דם וסוכרת.

אין ספק, האדם נברא בחכמה ובתבונה כה נפלאה, עם מערכות מתואמות ומשולבות להפליא, כל איבר במקומו המתאים. כל חומר במינון מדויק, כל פעולה בעיתוי המתאים...

"לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה"

אשמח אם תעזרו לי להבין, מדוע מדינת ישראל זוכה "להתעניינות" כה רבה מצד אומות העולם, כאשר ישנם נושאים "קצת" יותר חשובים על סדר היום העולמי לטיפול?

מדוע אינם מתעסקים בהצטברות הטילים הבלתי-חוקיים בידי חיזבאללה בלבנון? מדוע אינם מוטרדים מן הכסף והנשק שאיראן מספקת לטרור? מדוע אינם דואגים איך להביס את דאע"ש? מדוע אינם מנסים למנוע מבשאר אסד להמשיך לטבוח במאות אלפי אזרחים חפים מפשע? מדוע אינם מודאגים מהנשק הגרעיני של צפון קוריאה?

ישראל, היא הדמוקרטיה היחידה האמיתית במזרח התיכון. ישראל עומדת בחזית החדשנות, היזמות והפיתוחים טכנולוגיים. למה נטפלים אלינו? מניין כל העוינות הזו כלפינו? האם יש עוד עַם שהוא מיעוט כמו היהודים, שנמצא במוקד תשומת הלב של העולם, שכל כך מבקרים אותו ומפגינים נגדו?

זו צביעות! ישראל היא אי של יציבות באזור הבעייתי ביותר במזרח התיכון. אז מה כולם רוצים מאתנו?

אין ספק, תופעה אי-רציונלית זו חושפת את חוסר הקשר למציאות של העולם ביחסו למדינת ישראל. יחד עם זאת אין להתפלא. את חוסר ההיגיון ניתן להסביר בכך שמדובר בנבואה שכתובה בתנ"ך: "וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה" (דברים כ"ח, ל"ז). בורא עולם מציין שאצל הגויים השם ישראל יהיה "משל" – כל פעם יביאו את היהודים כדוגמא למשהו... (היום אנו רואים שתמיד ישראל היא דוגמא לדבר שלילי). "ולשנינה"- שתמיד הגויים ידברו על העם היהודי, עם ישראל יהיה תמיד בפיהם של אומות העולם.

אם כך, מה הפלא? בורא העולם ויוצר ההיסטוריה הבטיח - וקיים!

אין תקלות!

האם ראיתם אי-פעם מוצר שאינו מתקלקל? לכל מוצר יש אורך חיים מוגבל, אם בגלל שימוש יתר, שימוש לא ראוי, או משום שעמידותו מוגבלת לטווח זמן מסוים. האם קרה לכם שמוצר חשמלי, כמו מקרר או מכונת כביסה, שבק חיים או התחיל לזייף? אני מניח שכן... האם פעם האוטו שלכם נתקע או דרש טיפולים כדי להמשיך לתפקד? אני מניח שכן! אפילו בני אדם מידי פעם חולים וצריך "לתקן" אותם.

אם הייתי אומר לכם שקיים מוצר, שלא היו בו אי פעם תקלות, וגם בעתיד אוכל להתחייב לכם שלא יהיו בו תקלות, הייתם אומרים לי "אין מצב". אבל יש ויש, קחו למשל את... השמש.

שימו לב, לאורך כל שנות ההיסטוריה לא הייתה אפילו פעם אחת שהשמש "שכחה" או "איחרה" לזרוח, האירה אבל בצורה "חלשה" או ש"נתקעה" ולא שקעה והלילה איחר להגיע. כולנו יודעים בוודאות שמחר בבוקר תאיר לנו השמש ושהיא תשקע בערב, אין מצב שיהיו בה תקלות, זה פלא אדיר!

מקרה יחידי בהיסטוריה מתועד בספר יהושע, כאשר יהושע התפלל לה' וביקש: "שמש בגבעון דום, וירח בעמק איילון", כדי שיספיקו לסיים את המלחמה בגבעונים, והשמש עצרה מלכת כבקשתו. זה היה נס מיוחד.

ועוד לא דיברתי על תנועת הירח והכוכבים, על הקפת כדור הארץ סביב השמש (שנה), סיבוב כדור הארץ סביב צירו (יממה) והקפת הירח סביב כדור הארץ (חודש)... עונות השנה שתמיד מגיעות במועדן, בזמן קבוע, והכול - הודות לתפקודה המדויק והמתוכנן של כל מערכת הכוכבים האדירה, הנשגבת מבינתנו.

מי הוא העומד על המשמר שלא תהיינה תקלות?מדוע איננו מתלהבים מכך שאין "תקלות" במערכת השמש? מדוע אנו רואים בזריחת השמש ובשקיעתה דבר המובן מאליו?

בורא העולם התחייב שלא תהיה אף תקלה אחת, הבטיח ומקיים, שנאמר: "ויעמידם לעד לעולם; חוק-נתן, ולא יעבור" (תהלים, קמ"ח).

התפתחות העובר

חשבתם פעם על תהליך "יצירת" העובר ברחם אמו?

יצירת הָעוּבָּר מתחילה מתא אחד ויחיד. תא זה מתחלק לתאים ההולכים ומתרבים, ועד מהרה נוצרים מאות תאים שונים.

לא עובר זמן רב, וקבוצות התאים מתלכדות לשכבות, ולאחר מכן ליריעות ולצינורות. בבוא השעה המתאימה הם יועברו למקומות המתאימים. חלק מהם יהפכו לעין בדיוק במקום שצריכה להימצא בו העין, ללב - בדיוק במקום השמור ללב וכדו'.

סדר ההופעה הוא מדויק ומבנים כמו ורידים ועצבים מופיעים בדיוק בעת שהם דרושים, כדי שיוכלו לתמוך באיברים הנבנים והמתפתחים בהדרגה. תוך ארבעה שבועות כבר ייווצר בתוככי גוף העוּבָּר לב זעיר ופועם!

בחלוף שלושה חודשים בלבד, האיברים מזמינים תגובות חוזרות ממוח מתפתח...! ומקץ תשעה חודשים, נשלמים עשרים וחמישה טריליון (טריליון = אלף מיליארד) תאים. יחדיו הם יהפכו ליישות אחת שתקפוץ, תרוץ ותרקוד, תחשוב ותדבר, תשיר ותבכה! היא תהווה את הפלא הגדול ביותר בכל חלל הקוסמוס ובכל הבריאה כולה - פלא ששמו... אדם!

תא אחד ויחיד מוליד תאים רבים כל כך, ולמרות זאת, כולם פועלים כיישות אחת בעלת רצונות, מחשבות ורגשות!

האם כל זה הינו תוצר של "מזל" או "מקרה" בלבד? האם מסוגלים שינויים "אקראיים" בגנים לתכנן מהלך מורכב להפליא? האם מסוגלת תאונה המתרחשת במערכת כלשהי לתכנן "מערכת שלא תיאמן"? תרצו או לא - זהו נס החיים.

(צילום: shutterstock)

"לא רציונלי ולא במקרה"

לאחרונה הזדמן לי לנהל "דיון" עם אתאיסט מיוחד במינו. מדובר באדם חושב וסקרן שתחום עיסוקו – חוקר בשדה החברתי. הדיון היה הזוי, וזאת בגלל חוסר הרציונאליות הקיצוני שבו. אסביר:

כחוקר הוא קידש את המדע ואת המחקרים האמפיריים, אשר לטענתו מוכיחים באופן ברור שהאבולוציה נכונה.

שאלתי אותו: "איך אתה מסוגל להאמין בתיאוריה, שאין לה מענה על השאלה היסודית ביותר: איך החיים התחילו? איך הכול התחיל?".

"אין לי תשובה לכך", הוא ענה.

אמרתי לו: "אז איך אתה בונה תיאוריה ויוצא בהצהרות גרנדיוזיות כאשר אין לתיאוריה "המדעית" שלך מענה מדעי לשאלה איך הכול התחיל. אם אין אלוקים חס ושלום, איך חלקיק דומם קיבל לפתע חיות? האם הגיוני שכיסא פתאום יתחיל לנוע מעצמו ולהחליט שהוא רוצה להפוך להיות שולחן? לעומת זאת, אם יש אלוקים (ויש), ממילא הוא יכול לברוא אדם יש מאין, ואין לו צורך בכל סדרת התפתחות המגוחכת הזו, כי הוא הרי כל-יכול!".

הוא השיב: "אין זו שאלה עקרונית בשבילי, ואם אני ואחרים איננו יודעים לענות עליה, אין זה אומר שיש אלוקים..."

אמרתי לו: "אתה בנאדם סקרן, שואל המון שאלות בעבודה, מתעניין וחוקר, ופתאום כשאתה מגיע לשאלה העוסקת בחידת החיים – שאלה בעלת חשיבות מכרעת לחיים שלך, של אשתך, ילדיך והוריך – אתה "לפתע" הופך לאדיש כל כך?! איך זה יכול להיות? זה לא מתאים לך! שאלה מהותית זו צריכה להדיר שינה מעיניך!".

המשכתי להקשות: "הרי אתה כופר בתורה ובבורא עולם. אם היה לך בן, היית עושה לו ברית מילה?".

הוא השיב: "בוודאי, זה חלק מהשייכות שלי לעם היהודי, זה כרטיס הכניסה שלי ושל ילדי לעם היהודי".

אמרתי לו: "אני מבין את הצורך שלך בשייכות. זוהו צורך פסיכולוגי חיוני לכל אדם. אבל אתה הרי כופר בכל. אין אלוקים. אין תורה. אם אתה רוצה להיות "מחובר" לעם היהודי, תבחר מצווה "קלה" לעשייה מהתורה. מדוע שלא להסתפק באכילת מצה או בעשיית קידוש כדי להיות חלק מהפולקלור היהודי, להיות שייך לעם היהודי? לשיטתך הרי התורה היא סיפורי מעשיות, אז איך עולה על דעתך להסכים ולבצע חיתוך אכזרי ופולשני בגופו של תינוק קטנטן וחסר ישע, באיבר כל כך רגיש בגופו הזעיר, וכשהוא רק בן 8 ימים?! זו התעללות מדרגה ראשונה!".

המשכתי, "בתור כופר אתה לוקח את המצווה הקיצונית ביותר בתורה, שבלי אמונה בהתגלות אלוקית ובאמיתות התורה, אין סיבה לקיימה. כל כופר שפוי ובר-דעת לא היה מעלה בדעתו לקיים מעשה "ברברי" זה, גם אם היה מדובר בקבוצת ההשתייכות האטרקטיבית ביותר בעולם!? פשוט לא הגיוני לבצע דבר כזה!"

והוא? הוא לא השתכנע, וכמובן שלא הבין למה הוא לא רציונאלי...

חברים, למרות היותו אדם משכיל ואינטליגנטי, איני מופתע שהוא לא השתכנע. זה דורש כוח רצון להתגבר על הנטייה לכפור בתורה, ואין זה קשור להבנה לוגית. ההבנה הפשוטה, שאם יש מי שברא אותו, אז ייתכן שיש לו גם דרישות מסוימות ממנו, מפחידה אותו, ולכן הוא מעדיף לחיות מתוך התכחשות לעובדות המוכיחות, שיש בורא לעולם המדהים בו אנו חיים, וכנגד ההיגיון.