איך חוזרים בשלום לשגרת לימודים? הטור של הרבנית חגית אמאייב

בשלהי החופש הגדול, ורגעים ספורים טרם נכנסים אנו לתקופת החגים, הורים רבים מתחילים לנשום לרווחה. אפילו את שלל הקניות האינטנסיביות לצורך החזרה למסגרות הלימודים, עושים הם בקלילות ובשמחה יתרה, מתוך הבנה שהללו מובילות אל תחתית בור הבזבוזים וההוצאות האינסופיות.

גם אם ניסינו במהלך החופשה הארוכהההההההה (עד כדי כך) לנשום עמוק ככל יכולתנו, לשתות ג'ריקנים של מים (כי תודו שכוס אחת פשוט לא מספיקה), להוריד טונים, לאזן את מערכת העצבים הרופפת והמפרפרת, לא לחנוק אף אחד (כתבתי את זה בקול?!) ולהלביש על פנינו חיוך שלא לשמה, כדי לזכות להגיע לאיפוק לשמה, גילינו שבין הרצוי למצוי, יש גם יש חצוי מצוי.

אז ברגעים אלו ממש אפשר להתחיל לנשום עמוק, כי הנה-הנה זה בא. ולכל אלו שמתעקשים להרוס לעצמם את שמחת החגיגה במחשבות מייגעות על החגים ושלל הדילמות הנלוות אליהם, כל שיש לי לומר זה – צאו מזה!

הרי חודשיים לפני החופש הגדול, בראשנו ובמחשבותינו אנחנו כבר שם, מה שאומר שמתוך בחירה הארכנו לעצמנו את החופש לארבעה חודשים (כנראה שיש מי שחודשיים בלבד לא מספיקים לו). חודש לפני תום החופש אנחנו כבר בהכנות ובמלחמות סביב החגים, מה שאומר שהבאנו את ההתמודדות עימם לפתחנו חודשיים טרם זמנם, וכן על זו הדרך בנוגע לחנוכה, פסח וחוזר שוב הגלגל אל ההכנות לחופש הגדול... אולי הגיע הזמן שנחליט לחיות את הרגע?

אז איך דואגים שתהא נחיתה נעימה לשנה החדשה? להלן מספר טיפים:

1. הורים יקרים, לילדיכם ישנה תכונה נפלאה וטבעית מאוד – הם בעלי יכולת הסתגלות מופלאה. כלומר, יכולת ההתאקלמות המובנית בהם פועלת באופן אוטומטי! הדבר היחיד שיכול לשבש את הזרימה הטבעית שלהם זה אם אנחנו, ההורים, משדרים להם חשש, לחץ וחוסר ביטחון מצידנו, דבר שבאופן ישיר מערער להם את התהליך הטבעי כ"כ, של ההתאקלמות למציאות החדשה והמאתגרת.

עלינו לנקות את ליבנו ע"מ להאמין באמת בילדינו, ולשדר להם שהכל "לפי התוכנית".

2. הילדים המופקדים תחת ידינו הם בראש ובראשונה ילדיו של הקב"ה, שדואג להם לא פחות, ואף הרבה יותר מאתנו! שזה אומר – פשוט לשחרר... אמונה תמימה ותפילות מעומקא דליבא להצלחת כל ילד וילד יועילו בהחלט.

3. רוב ההורים אינם מודעים לכך שיחסיהם עם ואל ילדיהם, מושפעים באופן ישיר מחוויות הילדות שלהם עצמם. הורים רבים חוששים למפחי נפש של ילדיהם בגלל טראומות הילדות שלהם, מה שיוצר לחץ מיותר, שלא באמת שייך לילד.

עלינו לזכור שכשם שהקב"ה טבע בכל אדם טביעת אצבע שונה וייחודית לו, כן הוא הדבר בנוגע למסלול חייו. אם אנחנו, כהורים, לא ננקה את טראומות הילדות שלנו, אנחנו ללא כל ספק נעביר אותן לילדינו.

4. מה שאנחנו משדרים לילדים זה מה שהם מרגישים! הילדים שלנו רואים עצמם דרך עינינו, ולכן אם אנחנו משדרים להם שהם מסוגלים להתאקלם ולהצליח, ואין שום סיבה בעולם שזה לא יהיה כך, אז זה בדיוק מה שהם מרגישים.

לכן גם חשוב שננקה את ליבנו משלל מזיקים, דוגמת רחמנות פסולה וייסורי מצפון, פשוט כי אין בהם כל תועלת, לנו או לילדינו. שכן, האם יש מי שבאמת ובתמים סובר שצריך לרחם על ילד/ה, שזוכה לעלות שלב נוסף בחייו, ונכנס בשעה טובה ומוצלחת למסגרת התפתחותית כמעון/ גן חדש/ כיתה א'/ חטיבת ביניים/ תיכון וכיו"ב?!

5. חששות הם דבר טבעי ולגיטימי, אז במקום לנסות להסתיר ו"לטאטא" אותם אל "מתחת לשטיח", עלינו ליצור שיח פתוח ומאפשר, בו כל צד שוטח את תהיותיו, מחשבותיו וטרדותיו. הסיבה העיקרית לכך שרוב ההורים לא נכנסים עם ילדיהם לשיח שכזה, הינה שהם טועים לחשוב שלא יצליחו לתת פתרון או מענה הולם ומספק לבעיות וחששות ילדיהם, אז הם בוחרים ב"שב ואל תעשה".

עלינו לדעת שילדים ובוגרים כאחד, אינם באמת צריכים שיתנו להם פתרונות או יגידו להם מה נכון להם לעשות, כי אם יזדהו עם רגשותיהם ("כל ההתחלות מביאות אתגרים חדשים, וזה טבעי מאד להתרגש/לחשוש"), יחזקו את ביטחונם העצמי ("אתה ילד טוב ואהוב, ואני בטוח שתצליח"), ויאמינו בהם ("אני מאמינ/ה בך ויודע/ת שתצליח כמו גדול!").

6. עם רגשות לא מתווכחים! אם הילד אומר שהוא מפחד שלא יהיו לו חברים, הדבר האחרון שהוא רוצה לשמוע זה: "תפסיק לדבר שטויות!"... "אתה לא צריך להרגיש ככה", או "זה לא נכון מה שאתה חושב/מרגיש".

אם לא נבטל את רגשות ילדינו, הם יוכלו להתחבר בצורה טובה ויעילה למנגנון התחושתי המפותח שטבע בהם הקב"ה, מה שיביא להתפתחות אוטומטית של האינטליגנציה הרגשית (העשרת עולם הרגשות).

7. אל תנסו לצייר לעצמכם או לילדיכם מציאות ורודה ופסטורלית, אלא תמונה אמיתית ובהירה, שמכילה, כמו בכל דבר אחר בחיים, עליות וירידות, קשיים ושמחות, כישלונות והצלחות, יגיעה וקצירת פירות. וכמו במוניטור לב – הקווים העולים והקווים היורדים מהווים חלק בלתי נפרד מהזכות לחיות. והרי כולם יודעים מה קורה כשהקו הופך ישר... אם כן, אין שום עניין לנסות ליישר קווים, אלא להתמודד בתבונה ובאמונה למול המציאות הקיימת.

8. ולדובדבן שבקצפת – ההורה הממוצע מוכן לשלם כסף רב בכדי להעניק את הטיפול המסור והטוב ביותר בעבור ילדיו. אולם לרוב, עקב טרדות החיים הרבות, הוא ישים לב לקריאות המצוקה רק כשהילד כבר ישתולל וימרוד, או לחילופין, יתרחק ויסתגר בתוך עצמו.

ערכת המשחק (הטיפולי יש לציין) "בשניים ויותר" שזכיתי לפתח ולהוציא לאור, הינה השקעה נמוכה ביותר וחד פעמית, בעוד שהתועלת שלה לא תסולא בפז, ועד כה חוללה שינויים גדולים ומרחיקי לכת באלפי בתים! המשחק משפחתי וקליל, ומטרתו לסייע לנו ליצור תקשורת טובה, פתוחה ומפרה בין בני הבית, ובכך לרומם את הקשר המשפחתי לגבהים חדשים. דרך העבודה עם המשחק נוכל לחסוך כספים רבים, שחשבנו להוציא על אבחונים וטיפולים רגשיים כאלה ואחרים, שכן, התוצאות האפקטיביות המידיות ניכרות היטב בהתנהגות הילדים.

אז במקום לנהוג כחכמי חלם הבונים בית חולים בתחתית הגשר השבור, נתקן ונחזק את יסודות הבית, וממילא האווירה כולה תשתנה לטובה. את הערכה המשפחתית, כמו גם את הערכות הנוספות להעצמה זוגית ואישית, ניתן לרכוש דרך הידברות שופס.

אסיים באיחולים לבביים לחזרה נעימה ובריאה לשגרה המבורכת, ויהי רצון ונזכה כולנו לבריאות הגוף והנפש, לשמחת הלב, ליראת שמיים טהורה, להצלחה בכל מעשה ידינו, ולסיעתא דישמיא גדולה בגידול וחינוך ילדינו.

שנה טובה ומלאה בכל טוב,

חגית אמאייב.

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל shimonb@htv.co.il

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.