"קשה לי לספור כמה גמ"חים יש לי בבית, והאמת? אני בכלל לא מרגישה אותם"

"מוריה, הכל בסדר?"

שוב נתפסתי מהורהרת משהו. המחשבות מתרוצצות בראש, ולא נותנות מנוח.

"מה קרה, הרבנית ש. שוב מכניסה לך רעיונות לראש"? שאל בחצי חיוך, ואני רק המשכתי להביט סביבי בדריכות. מחפשת משהו שאפילו לא יודעת להגדיר אותו.

"תגיד, אתה יודע מה הדבר הכי לא שימושי אצלנו בבית?" שאלתי בחצי פה.

"בטח, השאלות שלך. תמיד את שואלת כשאת מראש יודעת את התשובה". "אה.. טוב", נתקל במבטי התוהה, "אולי זה לא היה כל כך מצחיק כמו שחשבתי.."

האמת, גם אותי הוא הצליח להצחיק. יש בזה משהו, אבל אני לא אתן לו את התענוג.

"ועכשיו ברצינות?" הייתי חייבת להמשיך.

"מה הבעיה, קלי קלות. את יודעת כמה חפצים בלתי שימושיים בעליל יש לנו בבית? הוא מוליך אותי בדמיונו לכל חלקי הבית, "יש לנו חדר השבת אבידה, חדר למיחזור, חדר לדפי טיוטה, ולנו רק נשאר להישאר בד' אמות של הלכה למעשה בתוך מרפסת מצוקמקת. אה..", התבלבל לרגע, "קבלי תיקון, גם שם הילדים הכניסו את מחברות סוף השנה שרצו לגזור ולהכין מהם קישוטים לסוכה.."

"בכל אופן", מילותיו האטו כשראה את השעון מורה על 12 בלילה. "בואי נגיע לעיקר, מה את זוממת, ואיך אני עומד להיות קשור לזה"? שאל בכוננות שיא.

* * *

אח, הרבנית ש. לו ידעת כמה את יקרה. מילותייך עוד מהדהדות בחלל ראשי בלופ מסחרר. אין על השיעורים שאת מעבירה לנו. כל פעם מחדש מזכה אותנו בפנינים לעולם הבא.

התלבטתי אם להגיע אותו יום להרצאה, ולא ידעתי עד כמה הבחירה שלי תהיה גורלית להמשך. בשארית כוחותי החלטתי לאזור כוח וקדימה לצעוד לעבר שיעור התורה לנשים, המתקיים אחת לשבוע, מתחת לביתי.

השיעור התחיל, הייתי עייפה נורא, כמעט ניקרתי בשיעור עד שמשפט אחד גרם לי להתרכז:

"היכנסו לבית, הביטו סביבכן ו... בינגו! עם זה אתן ממשיכות הלאה".

הרבנית ש. העיפה מבט כדי לראות אם כולן איתה, או שמא נותרה נטולת מאזינות.

הרמתי ידי ושאלתי בספקנות: "הרבנית, ולך - כמה גמ"חים יש בבית"?

"קשה לי לספור", אמרה בסיפוק. "ותאמיני לי, אני אפילו לא מרגישה אותם".

הרבנית ש. היתה החלטית. אין ספק, זה בהחלט רעיון מהפכני, ואני, בסיעתא דשמיא, הולכת ליישם אותו.

* * *

"גמ"ח בבית? את רצינית, מה, אנחנו ארגון? מפעל? לא זכור לי שלילדים שלנו קוראים שולמית או אליעזר.."

לא נבהלתי. ידעתי שכשאני אציע להקים גמ"ח אצלנו בבית, ההצעה תיתקל בהתנגדות מה. מזל שהכנתי את עצמי לתגובה הזו, ומזל שנזכרתי בחז"ל שציידו אותי בנשק בל יתואר שנקרא: "אשה כשרה עושה רצון בעלה".

"ה', תעזור לי לעשות לו את הרצון", ביקשתי, ובלבי ידעתי שעם הזמן הוא ירגיש את המתיקות שבנתינה. אני בטוחה בזה.

"אז מה אתה אומר, עם מה נתחיל?"

"מה זאת אומרת? שאל בחזרה.

"הרבנית ש. אמרה שכל אחד יכול להקים גמ"ח בבית. צריך רק שני דברים: רצון פלוס חפץ מיותר בבית". המשכתי לרפרף במבטי על פני החפצים השרועים ללא מעש, משוועים לגאולה שימושית.

גם הוא הסתכל, ובבת אחת המבט של שנינו ננעל על מכשיר האינהלציה של בתנו הקטנה.

הפעם האחרונה שהשתמשנו במכשיר הייתה לפני כשנתיים. מאז המכשיר נשאר בבית ליתר ביטחון. "אולי האינהלציה תהיה יריית הפתיחה שלנו? הרי גם כעושים גמ"ח המכשיר עדיין נשאר שלנו. תמיד אנחנו יכולים לבקש את המכשיר חזרה למקרה שנצטרך אותו אנחנו".

להפתעתי הוא הסכים. כנראה היה זה עת רצון.

* * *

אתם רוצים לדעת איך זה נגמר? זהו, שמשם זה רק התחיל. מאז הרגע ההיסטורי של קבלת ההחלטה עברו 8 שנים. פרסמנו את הגמ"ח במדריך השכונתי, תלינו מודעות בקופות החולים (ברשות ההנהלה) ועם הזמן השתדרגנו, וממכשיר האינהלציה הוספנו למעגל הגמ"ח גם כסא אוכל לילדים, פקסים לכל דורש, ועוד רעיונות כיד הדמיון והמציאות.

לאנשים ששואלים האם להשאיר צ'ק פיקדון, אנו רק אומרים שנשמח שתהיה עוד ברכה בגמ"ח, ולכן מי שמעוניין יכול להביא תרומה כלשהי לקופה של הכנסת כלה בביתנו. ואנשים תורמים ברוחב לב. ממש.

כבר 8 שנים שאין לנו שום צורך באינהלציה לילדנו הפרטיים. כשהשואל מבקש לדעת פרטים איך שמים את התרופה, ועד היכן מוזגים את התרופה בצינור המסכה, אני עונה שאין לי מושג ושכדאי שישאל את האחות בקופה. לימים גיליתי את הסוד: שמעתי שאם עושים גמ"ח בעניין מסוים, בעל הגמ"ח לא יהיה זקוק לאותו עניין. ובמקרה של אינהלציה מדובר ברפואה, ורק זה יכול להסביר למה לא נזקקנו לשימוש אישי במכשיר שנים רבות.

בנוסף, כשהאדם קשור לכלל, אז הקב"ה משפיע טוב על בעל הגמ"ח כדי שיוכל גם בהמשך להיות לעזר לכלל. זו הסיבה שלקיחת קבלה כמו גמ"ח ביתי לקראת השנה החדשה, יכול לזכות אותנו בנקודת זכות ענקית לפני בורא עולם לשנה טובה ומוצלחת, כי אחרת איך יוכל בעל הנתינה להמשיך לשמש את כלל הציבור באמונה, לולא בריאות איתנה ושפע ברכה והצלחה במעשי ידיו?

אין ספק, זו המלצתי החמה לכם, הקוראים, גמ"ח ביתי. קבלה מאוד מעניינת וקלה ליישום. המנגנון הוא אדיר: פשוט בוחרים חפץ שאתם לא צריכים, ומקבלים - ישועות שכן צריכים.