איה קרמרמן: "מבקשת סליחה על הטור משנה שעברה"

אפתח בבקשת סליחה ומחילה, כיאה לחודש אלול. בשנה שעברה, או אולי בזו שקדמה לה, כתבתי טור על כך שאני מחבבת את החופש הגדול, וייתכן שגרמתי לצביטה בליבם של כמה הורים מותשים.

יש סיכוי שהורים שלא אחשוף את זהותם, כאלו שהוסיפו לתפילת שמונה עשרה את ברכת "ותחזינה עינינו בשוב הילדים לבית הספר", חשו רגשות אשם לנוכח ההלל שכתבתי. הורים שסבלו מלקרוא על כמה כיף לישון מאוחר, על השמחה שלי מעוד כמה ימים של חיבוקי ספה עם הילדים, על כך שהמנוחה משגרת הלימודים קוסמת לי יותר מהכול ובעיקר על כך שאני די מסמפטת את הילדים שלי, גם כשהם במצב צבירה של לשבת לי על הגרון.

האמת שאני קצת חוששת לצטט במדויק את מה שכתבתי, כי השנה אני איתכם. כן, אני מבקשת מחילה. לא חשבתי שאגיע לבשלות אימהית, שאתפלל "ושמע זעקתנו, חנון אותנו בקפיצת הדרך, תקפל את הזמן, המדענים טוענים שזה אפשרי. מה זה בשבילך, בורא עולם". כל פעם שאני מציצה במסך הטלפון ורואה את התאריך הלועזי המתקדם, רצוי כזה שספרת העשרות שלו מתחילה ב‑2, אני מצפה לרגע שבו אוכל לברך שהחיינו בשם ומלכות.

בכלל, אני לא מבינה מי הוא זה ואי זה הוא שהגה את רעיון החופש הגדול. נתחיל מזה שאני בטוחה שהוא גבר. שוב מחילה, אבל אף אישה פרקטית לא תשתף פעולה עם רעיון אווילי שכזה. אני מסוגלת לדמיין אותו יושב על המרפסת ומדמיין כמה כיף יהיה. כמה מועיל רגשית לילדים להתנתק מהמסגרת לכמה שבועות, להרגיש חופשיים כציפורים, לטייל בטבע ולגלות תגליות שלא נלמדות בכיתה. כמה חשובים תהליכי החִברות המיוחדים שיירקמו בחופשה מלאת הרפתקאות. בלה בלה בלה. טוב, אולי לא הכול בלה בלה בלה, אבל את הרעיון האידילי הזה אפשר לארוז באריזה חיננית ומהודקת של שלושה שבועות. לא צריך למרוח את הקיץ לשמונה שבועות מתישי הורים וסבים.

למעשה, התעלומה הגדולה ביותר היא איזה אחוז מהמורות מתפללות, ממש כמו כולנו בני התמותה, להגיע ליום המיוחל שבו דוחפים את הסנדוויצ'ים לתיקי הילדים, אומרים יום טוב, בהצלחה בלימודים, וטורקים את הדלת באנחת רווחה. מה, לא נמאס להן שהילדים מסתובבים בין הרגליים ופולטים עדכון מצב של "משעמם לי" מדי כמה שניות? הן לא מתגעגעות להתחיל ולסיים מחשבה בודדת בלי לעצור באמצע, לנגב למישהו בשירותים, לחתוך תפוח או להתחנן לא לצייר עם צבעי פנדה על השטיח? בקיצור, שוב מחילה מכולם.

ויכוח של שנים: האם להכין לילדים לחמניות לבית הספר? 

לפני כמה חודשים הלכתי להרצאה של משרד הבריאות על החלטת המשרד לקדם תזונה בריאה. הדגש היה על תו תקן חדש - "אפשרי בריא", מבית היוצר של המשרד, המיושם על הלחם הארוז בסופרים. היה לי חשוב לשמוע את ההרצאה מכיוון שבבית שלנו, כמו אצל רבים, לחם הוא מזון בסיסי ונצרך. לפני כמה שנים היה לי ויכוח עם אמי. טענתי שאני חייבת להכין לילדים לחמניות לבית ספר. מנגד, אמי טענה שאני לא משחררת, שאני עובדת קשה מדי ושאני צריכה לקנות כמו כולם. היא הוסיפה ואמרה שזה כל כך יומיומי, שאני פשוט משתעבדת לזה. אמרתי לה שדווקא בגלל שזה בסיסי ושהילדים אוכלים הרבה לחם, אני חייבת שהוא יהיה איכותי ומזין.

ובחזרה להרצאה. הסבירו שם שתו התקן יופיע בצורה בולטת על האריזות, כדי שכל אחד יוכל להבחין בבירור איזה לחם עומד בקריטריונים הנחשבים כבריאים בעיני משרד הבריאות. שוב רעיון קסום, שוב ביצוע קלוקל. הקריטריונים הם כדלהלן: 80 אחוזים לפחות מסך הקמחים חייבים להיות מדגנים מלאים. בכל 100 גרם לחם תכולת הנתרן (מלח) המירבית תהיה 400 מ"ג, ותכלול ערך קלורי של 250 קלוריות. ציפיתי לשמוע מדוע נבחרו הקריטריונים הללו, ומדוע המשרד מסתפק בהם ומתעלם מרכיבים אחרים הנפוצים בלחם תעשייתי. אך במקום זאת במשך שעה וחצי שמעתי חמש נשים מספרות על תפקידן בניסוי החדרת התו במגזר הערבי במחוז צפון. בסופו של הניסוי הן הצליחו לגרום לשתי מאפיות להכין פיתות מ‑80 אחוזים קמח מלא, תהליך מורכב מסתבר, אבל ממש לא הבנתי למה בזבזתי על זה חצי שעה. באתי כדי לשמוע שמשרד הבריאות מעודד תזונה בריאה, ובאמת יוצא למלחמה בתעשיית המזון שמספקת לנו יותר טעם ופחות תזונה. כן, המילה הנגזרת מהמילה מזין.

גייסתי את כל הסבלנות שלי, אולי בכל זאת ידברו על התקן עצמו, וכשזה לא קרה הרמתי יד לשאלות. איך ייתכן שמשרד הבריאות ממליץ על לחם, ובכך אומר לציבור שהוא עומד מאחורי המוצר, עם התעלמות ברורה מכל כך הרבה פרמטרים נוספים? כן, אני יודעת שזה קצת משעמם, אבל מאוד חשוב.

אסביר למה בעיניי הביצוע קלוקל. נתחיל מזה שאנחנו לא אוכלים לחם בגרמים, אלא בפרוסות. מי שיודע כמה פרוסות לחם יש ב‑100 גרם שירים את היד. רמז: שלוש. ממש לא הרבה. הבנות שלי שלוקחות סנדוויץ' לגן צורכות שתי פרוסות, וסביר להניח שעוד שתיים בארוחת הערב - והופ עברנו את רף 100 הגרם. צרפו לזה את העובדה ש-400 מ"ג זו כמות הנתרן המומלצת ליום לפי משקל גופן, וקיבלתם שלפי המלצת משרד הבריאות אין לי יכולת לשמור על כמות תקינה של נתרן. אולי נכון להנמיך את כמות הנתרן המאושרת לפי התו?

דוגמה נוספת. אומנם חובה להכניס 80 אחוזים קמח מלא, אבל אין התייחסות של משרד הבריאות ל-20 האחוזים הנותרים. שם אפשר לדחוף את כל הקמחים הזולים, הלא איכותיים, המנפחים, אלו שאנחנו לא רוצים בגוף, ועדיין לקבל תו המלצה. והחמור בעיניי מהכול הוא חוסר התייחסות טוטאלי לשמנים, בין אם מוקשים (מרגרינה) או סתם רגילים ולא איכותיים. נסו למצוא בעמדת הלחם לחם בלי שמנים מוקשים, זה בלתי אפשרי. בעוד משרד הבריאות מתריע ללא הרף מפני בעיית ההשמנה הקשה בארץ, משום מה כשהוא מנפיק תו בריאותי למזון הוא מתעלם מכמות השומן. אני רק שואלת למה.

לחמניות בית ספר ביתיות

אם אין לחם, תאכלו לחמניות. אני משחזרת כאן מתכון מהשנה שעברה. ראשית כי הוא הכי קל להכנה, ושנית כי במהלך השנה קיבלתי מיילים לחוצים מאנשים שנעלם להם המתכון.

החומרים:

½ ק"ג קמח כוסמין

1 כפית שמרים יבשים

1 כפית מלח

2 כפות סוכר חום

½2 כוסות מים

אופן ההכנה:

את הלחם מכינים בקערה עם כף. מערבבים הכול יחד, מתפיחים כשעה, מחלקים לשלוש תבניות אינגליש קייק משומנות, ואופים 10 דקות בתנור מחומם מראש, בחום של 230 מעלות.

הלחם יוצא כמו ג'בטות אווריריות. אני חותכת אותן בצורה אופקית, חצי לחם לכל סנדוויץ'.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com