אני מצפה לגאולה שלי. ומה, זו בעיה בשבילו לתת לי את מה שאבדתי?

"אלול" נחת סופית לפני שבוע. ואני? אני רק רוצה לברוח.
ולא, זה לא ממש עוזר לי שאני אוטמת את הבית מכל הכיוונים, ומכוונת מזגן על הטמפרטורה הכי נמוכה, כמה אטום ככה בטוח.
ובכלל, אני אומרת לעצמי, עכשיו עדיין אוגוסט. תנו לי ליהנות עוד קצת מהים, משופינג של תחילת שנה, מהסיילים של איקאה. רוצה רק לברוח, רק לשכוח.
אבל זה לא ממש עוזר, כי אלול נכנס אלי בין החרכים, מציץ אלי מהחלונות. משהו בנשימה, באוויר, באטמוספירה – משתנה.
והילד של השכנים שמתאמן על השופר כבר ממוצאי שבת מברכים, ומתחרה יחד עם "אדון הסליחות" מבית הכנסת באמצע הלילה, רק מחמירים בתוכי את ההתנגדות לזמן.
אז מה? רציני עכשיו, אני צריכה לשבת עם עצמי ולחשוב על כל מה שעשיתי, חשבתי, דברתי, מאחרי החגים של תשע"ז ועד עכשיו?
מאיפה בכלל אתחיל?
זה כבד, זה גדול, מפחיד, מאיים. וזה נראה כל כך רחוק ומייאש.
עזבי אותך, תברחי. צאי לים, תקני לך שייק בריאות טוב. החיים יפים, ועכשיו עדיין אוגוסט, אני מנמיכה את המצפון שמבעבע בתוכי ומכריחה את עצמי לשכוח.
אז אני יוצאת לים, ובורחת הכי רחוק שיכולה מעיני המציל. הכל רותח לי מתחת לרגליים, והמציל ברקע אומר שעונת הרחצה נגמרה. טוב עם מצילים אני לא מתווכחת.
עכשיו אני נכנעת סופית, קמה ומנערת 2 טון של חולות דביקים מהבגדים, אוספת את עצמי ובאה ככה, איך שאני.
עייפה, מבולבלת, נקייה ומלוכלכת.
באה למלך, לאבא. זורקת את התיק של תשע"ז על השולחן, ואומרת לו: "אבא, חזרתי". יותר נכון, התגעגעתי.
כי מה מכרו לי עד היום על אלול?

שהוא מפחיד שהוא מאיים, מי לחיים ומי למוות. ומשפט הדגל של המורה חיה מכיתה ו': "אפילו הדגים בים רועדים".
אוקיי, שהדגים ימשיכו לשחות, כי חוץ מלשחות לא נראה לי שהם אי פעם יתמודדו מול היצר שאין להם.
הכל אמרו, והכול נכון בפרופורציות הנכונות.
אבל אני שכחתי.
שכחתי שאבא בשדה, שאבא מחכה לי והוא בעיקר מתגעגע. כן, אלי, עם כל התיק הגדול שלי. וזה בכלל חודש של אהבה, חודש של געגוע, של חיפוש.
אלול – זה חיפוש, ואני מחפשת את כל מה שהנשמה שלי איבדה מזמן.
אלול – זו פגישה ארוכה ארוכה ארוכה עם אבאל'ה. זו פגישה שנותנת לי דלק לכל השנה. כן, גם לימים היבשים של חשוון, או לאיזה יום מעצבן וקשה בתמוז. גם לימים השמחים ולהצלחות שהולכות להיות לי. גם לשאלות, לכאבים ולדברים הלא פתורים בחיים שלי.
זו פגישה של תיאום ציפיות, תקוות ותפילות, כי אני מצפה לגאולה שלי. ומה, זו בעיה בשבילו לתת לי את כל מה שאיבדתי בדרך?
זו פגישה של חודש שעוטף אותי באהבה, הגנה ואנרגיה לכל השנה.
אז אבאל'ה הזמין אותי לפגישה, שאני לא אגיע? ברור, הוא נמצא איתי כל יום, כל השנה. אבל באלול?
זה ספיישל.
אלול שמח!