הלכות והנהגות לערב ראש השנה

מעשה במדינה שהצטבר לה חוב גדול של מס למלך, שלח המלך כמה פעמים לגבותו, אך הם לא שלמו, כי היה החוב גדול. מה עשה המלך? אמר לבני פלטרין שלו: עמדו ונלך אליהם. עד שהם הולכים כברת דרך, שמעו זאת בני המדינה. מה עשו? התחילו גדולי המדינה יוצאים לקראת המלך, אמר להם מי אתם, אמרו לו בני מדינה פלונית אנו, אמר להם ומה אתם מבקשים, אמרו לו בבקשה ממך עשה עמנו חסד לפנים משורת הדין למחול לנו על החוב, כי אין בידינו מה ליתן. אמר להם: בשבילכם אני מוותר לכם על שליש מהחוב. המשיך המלך בדרך, והנה יצאו חיילי המדינה לקדמו, אמר להם מי אתם, אמרו לו בני המדינה פלונית, אנא אין לנו לשלם, בבקשה ממך תרחם עלינו, אמר להם: בשבילכם אני מניח עוד שליש. עד שהוא מהלך עוד, יצאו כל בני המדינה אליו גדולים וקטנים, אמר להם מה אתם מבקשים, אמרו לו: אדוננו המלך, אין לנו כח ליתן מה שאנו חייבים לך, אמר להם: בשבילכם אני מניח הכל, אבל מכאן ואילך חשבון חדש הוא. כך המלך - זה מלך מלכי המלכים הקב"ה ישתבח שמו, בני המדינה אלו ישראל שעשו עוונות במשך השנה. בערב ראש השנה החסידים מתענים, והקב"ה מוחל שליש מעוונותינו, ומראש השנה ועד יום הכפורים, הבינוניים מתענים והקב"ה מוחל עוד שליש מעוונותינו. וביום הכיפורים כל ישראל מתענים ומבקשים רחמים אנשים ונשים וטף, והקב"ה מוחל לנו הכל, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'". מה ישראל עושים, נוטלים לולביהם ביום טוב ראשון של סוכות, ומהללים ומקלסים לפני הקב"ה, והקב"ה מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם: הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם אבל מעכשיו הוא ראש חשבון, לכן כתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון", ראשון לחשבון עוונות. (מדרש תנחומא פרשת אמור סימן כב)

התרת נדרים

נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה, ולכתחילה יעשו את ההתרה על ידי עשרה אנשים ששונים הלכות, כמו שפסק מרן בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שלד סעיף לה). (מב) והתרה זו מועילה למי שחשב לעשות מעשה טוב כהנהגה או חומרה טובה, ונהג כן שלוש פעמים ולא אמר שנוהג כן "בלי נדר", ולאחר זמן רוצה להפסיק ממנהגו, שאינו חייב לעשות התרה על ידי שלשה אנשים, ויכול לסמוך על ההתרה שאומרים בערב ראש שנה וכיפור שכל מנהג טוב שננהג, יהיה בלי נדר. (חזו"ע ארבע תעניות עמוד רסו ועוד)

קברי צדיקים

יש נוהגים ללכת בערב ראש השנה להשתטח על קברי הצדיקים שיבקשו רחמים עלינו מאת ה' יתברך. ומכל מקום לכהנים אסור להיכנס לשם.

כן מבואר במסכת בבא בתרא (נח ע"א) ובבא מציעא (פה ע"ב) וסוכה (כה ע"ב) שגם קברות הצדיקים מטמאים. וכן דעת הרי"ף בתשובה (סימן שיג), תוספות (ב"מ קיד ע"ב), הרא"ש, המאירי, הריטב"א, האשכול, מהרי"ל, שו"ת הלק"ט, מהר"ם בן חביב, שדי חמד ועוד. וכתב הגר"ש קלוגר, הדבר ברור שכהן הנטמא בקברי צדיקים, הרי הוא מחלל קדושת כהונתו, ואין עליו תורת כהן, ולא יעשה כן בישראל. וגם בפאת השלחן כתב, יש למחות ולמנוע מנהג איזה כהנים שהולכים אל קברי הצדיקים תנאים ואמוראים וגאונים, באומרם שאין קברי הצדיקים מטמאים, וטעות הוא בידם, כי מי לנו צדיקים גדולים יותר מאבותינו הקדושים ויוסף הצדיק, שמפורש בגמרא שמטמאים. וכן כתב בדברי יחזקאל שחייבים להודיע כן ברבים שאין על מה לסמוך להקל באיסור דאורייתא. וכן כתב בקיצור שלחן ערוך, טעות הוא ביד כהנים הדיוטות בזמנינו, שהולכים על קברי צדיקים, וצריכים למחות בידם ולמונעם מכך. (נב) וכמבואר בחוברת "האבלות בהלכה ובאגדה".

תספורת

בנוהג שבעולם כשאדם הולך למשפט, אפילו אם הוא אדם חשוב, אינו יוצא עם בגדים מיוחדים ויפים כל כך שיראה כאדם מיוחד, אלא לובש בגדים פשוטים, שֶיֵקַל יותר לשופט לרחם עליו. אבל אנחנו בטוחים בחסדיו של הבורא יתברך שיוציא אותנו זכאים בדין, ולכן נוהגים אנו להסתפר בערב ראש השנה, וללבוש בגדים יפים לכבוד היום הקדוש, כדי להראות ביטחוננו בבורא יתברך שיחתמנו לחיים טובים ולשלום לאלתר [מיד]. אלא שבכל זאת לא ילבש בגדים מיוחדים מדי, כדי שיזכור שסוף סוף הוא יום גדול ונורא אשר מי לא יירא ממנו, ואפילו דוד המלך עליו השלום אמר (תהלים קיט פסוק קכ): "סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי", כל שכן אנחנו אזובי הקיר, מה נאמר. (נא)

מקוה

מנהג חשוב מאוד לטבול במקוה טהרה בערב ראש השנה, כדי להתפלל ביום הדין בקדושה ובטהרה. [ואף כל השנה, מי שיכול לטבול בכל ערב שבת, תבוא עליו ברכת טוב]. ומכל מקום חולה שאינו יכול ללכת למקוה, נכון שיעמוד תחת סילון המקלחת כשהברז פתוח עד שישער שכבר נשפכו על גופו כמות מים של תשעה קבים [כ-12.5 ליטר]. וברור שאין הבדל בין אם המים צוננים או חמים. ושליחי ציבור צריכים להזהר יותר בטבילה זו. (נז. ת"ה כט)

ומיותר להזכיר, כי אין פתרון זה מועיל בשום פנים ואופן לאשה שהגיעה זמנה לטבול, וכמו שכתב הרמב"ם, שאפילו תשפוך על עצמה כל מימות שבעולם אינם מטהרים אותה כלל, אלא רק על ידי שתטבול במקוה טהרה.

הכנת נר דלוק

מכיון שאסור ביום טוב להדליק אש חדשה, כמו מגפרור או מצית וכדומה, ומותר להדליק רק מאש שכבר היתה דלוקה מערב יום טוב, כפי שיתבאר להלן בהלכות יום טוב, לכך יש לשים לב קודם כניסת החג, להכין נר הדולק 48 שעות לשני הימים, כדי שאם יצטרך לבשל ולהדליק את הגז ביום טוב, יהיה לו מהיכן לקחת את האש, וזהו הנקרא 'הדלקה מאש לאש'.

הדלקת נרות

טוב שהנשים תדלקנה את הנרות לפני השקיעה כבכל ערב שבת. ויש הנוהגות להדליק בליל יום טוב קודם הקידוש. ופשוט שתדלקנה מאש שהיתה דלוקה כבר, ולא יכבו את הגפרור לאחר ההדלקה אלא יניחוהו שיכבה מאליו. (שו)

זמן הברכה

קודם ההדלקה תברך: "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציונו להדליק נר של [בשבת: שבת ו] יום טוב", ואחר כך תדליק.

אף על פי שבערב שבת נוהגות רוב בנות אשכנז לברך לאחר שמדליקות את הנרות, מכל מקום, בערב יום טוב אף הן יברכו על הנרות ואחר כך ידליקו. מכיון שכל מה שנוהגות להדליק ואחר כך לברך, הוא מחשש שמא מקבלות שבת בברכת ההדלקה, והיאך ידליקו לאחר מכן? אך ביום טוב שמותר להדליק מאש לאש, נמצא שאף אם מקבלות את החג בברכה, רשאיות להדליק, אך יזהרו שלא לכבות את הנר שממנו הן מדליקות. (דגול מרבבה, שערי תשובה, משנ"ב סימן רסג ס"ק כז. שה)

שהחיינו

לא תברכנה הנשים 'שהחיינו' בהדלקה, כיון שמברכים ברכה זו לאחר מכן בקידוש של החג. (אור זרוע בשם הירושלמי, תרומת הדשן ועוד) והמברכות נכנסות לחשש הפסק בין הברכה להדלקה, וטוב להעיר להן בנחת שיפסיקו ממנהגן. וכתבו הגאון יעב"ץ, יפה ללב, חסד לאלפים ועוד, שמנהג נשים זה ואין לו יסוד בהלכה, ושגגה הוא. ואמנם נשים המברכות 'שהחיינו' בהדלקה, יש להן להיזהר שלא לענות 'אמן' על ברכת 'שהחיינו' ששומעות בקידוש, מחשש הפסק בין ברכת 'הגפן' לטעימת היין. (שו)

יש להבהיר כי דין זה הוא דוקא בראש השנה ובחג השבועות, אבל בחג הפסח, מאחר וברכת 'שהחיינו' שבקידוש שייכת גם על שאר מצוות הסדר כאכילת המצה והמרור ועוד, והאשה שברכה שהחיינו בהדלקה לא כיוונה על מצוות אלו, אלא על עצם כניסת החג, לכן תענה 'אמן' על 'שהחיינו' שבקידוש, ואין בזה הפסק בין ברכת 'הגפן' לטעימת היין. אולם בחג הסוכות שפטורות הנשים מסוכה, אין להן לענות אמן מחשש הפסק. ורק בנות אשכנז, רשאיות לענות, מאחר ויש נוהגות לברך אפילו על הישיבה בסוכה, אך בראש השנה וחג השבועות אף בנות אשכנז לא תענינה 'אמן' כלל. (שבט הלוי ח"ג סימן סט. חזו"ע סוכות קנא, ריג)

בנות תימן

בנות תימן שנהגו בחוץ לארץ שלא לברך על הדלקת הנרות של יום טוב, עתה שעלו לארץ ישראל, עליהן לנהוג כמנהג ארץ ישראל, ולברך על הדלקת הנרות. [ועיין במקורות לזה בחוברת "חג הפסח בהלכה ובאגדה" עמוד 136]