כל מה שרציתם לדעת על צפון קוריאה – ומדוע היא מככבת בחדשות לאחרונה

למה אנחנו שומעים על צפון קוריאה כל כך הרבה לאחרונה?

גם מי שלא ידע על לאחרונה על קיומה של צפון קוריאה, סביר להניח שגילה אותה בשבועות האחרונים. צפון קוריאה פשוט מסרבת לרדת מהכותרות. היא שחררה מהשבי אסיר אמריקאי, סטודנט, כשהוא בקומה וגוסס. היא ערכה ניסוי מוצלח על טיל בליסטי בין יבשתי המסוגל לפגוע בארצות הברית. והשבוע, היא הודיעה שרכשה לעצמה את הנשק העוצמתי ביותר עד עתה: פצצת מימן. בהודעה הזו, אגב, אין שום סיבה לפקפק. גיאולוגים אמריקאים אומרים כי ב-3 בספטמבר נרשם באתר הניסויים של צפון קוריאה רעידת אדמה של 6.3 מגניטודה, מה שמתאים בהחלט להשפעות פיצוץ פצצת מימן. לפי החישובים האמריקאים, הפצצה שהשיגו הצפון קוריאנים חזקה פי שבע מפצצת האטום שהטילה ארה"ב על העיר הירושימה בשנת 1945.

הצפון קוריאנים, כאמור, כלל לא ניסו להסתיר את הניסוי. למעשה, סוכנות הידיעות הרשמית של המדינה פרסמה תמונות של שליט המדינה, קים ג'ונג און, סוקר פצצת מימן מוטענת על טיל בליסטי בין-יבשתי המסוגל, תיאורטית, להחריב ערים מרכזיות בארצות הברית. מומחים לצפון קוריאה אומרים שאין מדובר בפראנויה אמריקאית: לצפון קוריאנים חשוב שהעולם ידע – ובמיוחד שארצות הברית תדע – שיש ביכולתם לגרום נזק כבד לאמריקה.

מה יש לצפון קוריאנים דווקא נגד אמריקה?

הדם הרע בין צפון קוריאה לארצות הברית איננו דבר חדש: הוא חלק מהגדרתה העצמית של צפון קוריאה. חצי האי קוריאני נשלט על ידי היפנים – באכזריות רבה – משנת 1910 ועד סוף מלחמת העולם השנייה, אז הוא חולק לאיזור חסות אמריקאי ואיזור חסות רוסי. ב-1948 נערכו בחצי האי בחירות כלליות, אך קוריאה הצפונית – איזור החסות הקומוניסטי – סירבה להשתתף בהן. כך הוקמו שתי ממשלות קוריאניות נפרדות, אחת בדרום ואחת בצפון, שכל אחת טוענת לריבונות על האי כולו. ב-1950 החלה מלחמת קוריאה בין הצפון לדרום, כשהאמריקאים מסייעים לדרום קוריאנים, והסינים – לצפון קוריאנים. הפסקת אש הושגה ב-1953, אבל מאז מהווה אמריקה את חגורת הביטחון של הדרום קוריאנים: האמריקאים מחזיקים בבסיס צבא ענק בדרום קוריאה, מחמשים את הצבא הדרום קוריאני, ועוקבים מקרוב אחרי צעדיה של צפון קוריאה. ארה"ב גם מובילה את המאמצים להטיל סנקציות נוספות על המדינה. בתמורה, הצפון קוריאנים שונאים את אמריקה בכל העוצמה וטורחים להרגיז אותה בפיתוחי הנשק שלהם, בערך הדבר המתקדם היחיד במדינה, שלפי כל העדויות רוב תושביה סובלים מעוני מחפיר.

איך צפויה ארצות הברית להגיב על ההתגרות של הצפון קוריאנים?

ביום ראשון בבוקר כתב הנשיא טראמפ בטוויטר: "המילים והמעשים של צפון קוריאה ממשיכים להיות עוינים מאד ומסוכנים מאד לארצות הברית". בהמשך הוא גם רטן שסין לא מצליחה לעצור את התוכנית הגרעינית של צפון קוריאה, ושהניסיונות של הממשל הדרום קוריאני החדש להגיע לפיוס עם הצפון 'לא יעבדו'.

זו אינה הפעם הראשונה שבה טראמפ מביע ברשתות החברתיות את מורת רוחו מהמצב בדרום קוריאה. ב-8 ביולי הוא איים להמיט על דרום קוריאה 'אש וזעם' אם תתקוף את ארצות הברית, מה שגרם לצפון קוריאנים לשגר איומים לעבר גואם, טריטוריית חסות של ארה"ב.

אבל האם האמריקאים באמת רוצים מלחמה? למרות אופיו ההפכפך של הנשיא, כנראה שלא. גם טראמפ יתקשה להסביר לקהל בוחריו, שהצביעו עבורו בעיקר כדי שיפתור את הבעיות הכלכליות שלהם, מה גרם לו לפצוח במלחמה מרוחקת עם מדינה דיקטטורית ומשוגעת שאמנם מחזיקה בכלי נשק בלתי קונבנציונליים אבל עד כה לא ביצעה פעולת מלחמה כנגד ארה"ב. כמובן, אם היא כן תבצע פעולה כזו – דעת הקהל האמריקאית תשתנה בן יום. כבר היום מראים הסקרים שהאמריקאים מגלים פתיחות מפתיעה למתקפה על צפון קוריאה: מה שהם יהיו מוכנים לסבול פחות הוא אבדות כבדות של חיילים, או טיל שישוגר בתגובה מצפון קוריאה ויחריב מחצית מלוס אנג'לס.

בינתיים, בכירים ארה"ב מנסים בעיקר להבהיר בכל דרך אפשרית לצפון קוריאה שצעדים עוינים מצידה יעלו לה ביוקר רב. כך למשל הצהיר מזכיר ההגנה האמריקאי, ג'יימס מאטיס, בסוף השבוע האחרון, כי: "כל איום על ארצות הברית או על הטריטוריות שלה, כולל גואם, או על בנות הברית שלנו, יגרום לתגובה צבאים מסיבית  שתהיה גם יעילה וגם מוחצת".

בנוסף, הצליחה ארה"ב להעביר באו"ם שורה של סנקציות חדשות ונשכניות כנגד הצפון קוריאנים.

ומה אומרת דרום קוריאה, שגובלת בצפון קוריאה?

הדרום קוריאנים, כמובן, לא מאושרים מההתפתחויות. אם תפרוץ מלחמה בין צפון קוריאה וארצות הברית, ערים בארה"ב אולי יספגו טילים בליסטיים, אבל דרום קוריאה עלולה להיחרב לחלוטין. אחרי פרסום הידיעה על ניסוי פצצת המימן כינס הנשיא מון ג'ה-אין את יועצי הביטחון לאומי שלו. בתום הפגישה אמר אחד מהם לכתבים כי סיאול מבקשת להטיל את 'הסנקציות החמורות ביותר' על צפון קוריאה. מון נחשב לנשיא מתון וליברלי שהיה שמח להשיג הפשרה של היחסים עם צפון קוריאה, אבל הצפון לא מראה בינתיים סימנים שיש לו עניין בכך.

הדרום קוריאנים נשענים על ארצות הברית בכל מה שקשור לביטחונם ולאפשרות להמשיך ליהנות מהכלכלה המשגשגת שבנו מאז מלחמת קוריאה. אלא שדווקא בימים אלה, טראמפ אמנם מציע למכור להם שפע של נשק, אבל גם מדבר על ביטול חוזה המסחר איתם. הדרום קוריאנים, בקיצור, אולי כועסים מאד על קים ג'ונג און, אבל נכון לעכשיו הם גם לא ממש אוהבים את טראמפ.

המנהיג הקוריאני, קים ג'ונג און, נראה קצת משוגע...

קים ג'ונג און הוא אולי צעיר שמן מאד עם תספורת מוזרה שגדל בתפנוקים, מצטיין באכזריות, ומתעלם מסבלם הרב של רוב בני עמו, אבל אין כל סיבה לחשוב שהוא אינו שפוי בדעתו. און הוא השלישי בשושלת בני קים השולטים בצפון קוריאה מאז המלחמה. סבו, קים אל סונג, השכיל ליצור מערכת תעמולה משומנת שתתמקד פחות בשבחי הקומוניזם ויותר בשכנוע ההמונים כי מנהיגם אינו אלא אל. זו הסיבה שסונג, בניגוד לדיקטטורים כמו סטלין ומאו, הצליח להוריש את תפקידו לבנו ואחריו לנכדו: בצפון קוריאה, משפחת קים היא משפחה מקודשת. צפון קוריאה מלאה במוזיאונים המתעדים בחרדת קודש את המשפחה ותולדותיה, כאשר כל חפץ שנגעו בו אי פעם בפומבי נשמר בחרדת קודש משל היה פריט ארכיאולוגי עתיק. העיתונות, מערכת החינוך, שלטי הפרסומות, הספרות  והמוזיקה – כולם מתמקדים ביעד אחד: תהילתם של בני קים. מי יכול להאשים את קים ג'ונג און אם הוא חש זחוח למדי בהיותו מנהיג של מדינה כזו? מה שמהערב היה רוצה לדעת, כמובן, זה האם זחיחותו של און הגיע לממדים כאלה שהוא כבר מאמין בעצמו באלילותו – ולפיכך סבור שהוא יכול להסתכן בעימות צבאי עם ארצות הברית ולצאת ממנו ללא פגע.