עין לא נשארה יבשה: בר המצווה נחגגה באיחור של שבעים שנה

 30 ניצולי שואה תושבי פתח תקווה חגגו בר ובת מצווה בכותל המערבי בירושלים בטקס מרגש שלא הותיר עין יבשה.

בין אלו שחגגו את בר המצווה באיחור של 70 שנה נמנים שלום ויינרמן ונחום גוטמן. "הטקס גרם לי להתרגשות גדולה", אומר ויינרמן. "לעלות לתורה בגילי, ולהתאחד עם העבר, עם המקום שממנו באנו. הסתכלנו על האבנים הגדולות והרגשנו שזה הבית. זה טמון בנו עוד מהחינוך שקיבלנו מבית על החורבן ועל ירושלים הקדושה".

ויינרמן נולד בשנת 1930 ברומניה. בהיותו בן 12 כבר היה יתום מאב ואם שנספו בשואה. ממשפחתם נותרו רק הוא ואחותו. "ראינו את המוות", הוא אומר בקצרה כשנשאל על שנות המלחמה. "התחבאנו באורווה של סוסים ללא חלונות וללא רצפה, מלאים בכינים. כיום יש לי שתי בנות ובן ומספר נכדים, וכולם גרים בארץ", הוא מציין בהתרגשות.

נחום גוטמן, בן 83 כיום, הגיע לגיל מצוות בעת המלחמה. גם הוא ראה את המוות מול עיניו בשנות הזעם באירופה. גוטמן קיבל טרנספורט כשכבר היה בדרכו לאושוויץ, שהה בברגן בלזן ובטריזנשטאט, ואל מול אבני הכותל הקדושות התחדדה לו תחושת הפספוס. "הפסדתי את הבר מצווה שהפסדתי בגלל השואה", הוא אומר. "שמחתי לקחת חלק באירוע כזה מול המקום הקדוש ביותר לעם היהודי – הכותל המערבי". גוטמן, יליד הונגריה, עלה לארץ אחר המלחמה עם קבוצת ילדים שנאספו ממוסדות נוצריים באירופה.

הטקב המרגש התקיים בהובלתו של משה פלדמר, במסגרת הפעילויות במרכז לחקר, יעוץ ותיעוד השואה של עיריית פתח תקווה. במהלך הטקס השתתפו ניצולות השואה בסיור מודרך ב"שרשרת הדורות", כאשר ניצולי השואה הניחו תפילין ועלו לתורה בכותל המערבי, כשבסיום האירוע קיבלו תעודה.

ראש עיריית פתח תקווה, יצחק ברוורמן, סיכם את הטקס, באמרו: "זהו אירוע מרגש לניצולי השואה ולכולנו. הטקס המכונן אותו החמיצו ניצולי השואה הוא אירוע בעל משמעות רוחנית".