ביקשתם? קבלו: זה מה שיעצור את מלאך המוות

אדם צעיר ניגש אל הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, ושאלו במה ראוי לחזק את הציבור, לאחר שאירעו באותה עת מספר טרגדיות קשות. "את מלאך המוות נוכל לעצור, רק אם נתחזק בכבוד הזולת, בבין אדם לחבירו, כך לא תהיה לו שליטה בתוכנו", השיב הרב אוירבך.

הקפדה וזהירות בכבוד הזולת הינה חיוב הנכלל בציווי: "ואהבת לרעך כמוך". משמעות המצווה היא שהאדם צריך לאהוב את חברו כשם שהוא אוהב את עצמו. מכלל זה נגזרות דרכי התנהגות רבות. הרמב"ם כותב על מצווה זו: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, לפיכך צריך שיספר בשבחו ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו".

בספר החינוך נכתב על כך: "ואם יספר עליו דברים יספרם לשבח ויחוס על כבודו ולא יתכבד בקלונו". וביד הקטנה: "ומבקש תועלתו ושמח בטובתו ומיצר בצרתו, ודבורו עמו תמיד בנחת דרך חיבה וכבוד".

במסכת אבות: "רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". ופירש רבינו יונה: "לחזר אחר כבוד חברו ויחפוץ כי יכבדהו כאשר חפץ בכבוד עצמו, והוא מדרך המוסר".

הסיפורים הבאים מהווים דוגמה למידת הרגישות לכבוד הזולת, שראינו אצל גדולי האומר: כאשר היה רבי יצחק יעקב וייס זצ"ל בחור צעיר, הוצע לו שידוך. שני הצדדים ביררו זה על זו, והתארסו.

מועד החתונה נקבע, ובטרם הגיע המועד, נסעו משפחת החתן לעיר הכלה, כדי לחגוג שם את החתונה ואת שבעת ימי המשתה. אך כאשר ראתה אמו של הרב וייס את הכלה, חשכו עיניה: הנה היא רואה כי היא בעלת מום. טענות רבות היו לה על השדכן שרימה אותה ולא סיפר לה על מצבה הבריאותי של הכלה, והיא גמרה אומר בלבה לשבור את השידוך.

האם פנתה אל בנה ואמרה לו: "בוא נשוב אל ביתנו לפני מועד החתונה, אני ממש לא רוצה שתינשא לבעלת מום זו".

בנה, הבחור יצחק יעקב וייס, שהיה בעל מידות נאצלות, השיב לה: "אמא יקרה! יודע אני כי טובתי עומדת נגד עינייך, יתכן גם שעל פי הלכה מותר לנו לעזוב את השידוך, כי הרי הכל היה בטעות על סמך דבריו השקריים של השדכן, אבל איך נעשה כך לבייש נערה בישראל?! היא הרי מכינה את עצמה לקראת החתונה שאמורה להתקיים בעוד כמה ימים, הרי בושה וכלימה נוראיים יהיו לה אם נעזוב את השידוך בעת הזאת. אני נשאר כאן ומתחתן איתה", קבע הבן בנחרצות.

החתונה התקיימה כמתוכנן, ולאחר שנה נולד לבני הזוג בן. שנים ספורות לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השניה והאשה נספתה במלחמה.

לאחר המלחמה נשא הרב וייס אשה שניה, ולאחר שגם היא נפטרה נשא אשה שלישית, ומשתי הנשים האחרונות לא היו לו ילדים.

לימים אמר הרב וייס: "לאחר נישואיי התברר לי שעל פי דרך הטבע לא היו אמורים להיות לי ילדים. ברור לי מעל לכל ספק שבזכות כך שלא גרמתי בושה לבת ישראל זכיתי לזרע של קיימא מחוץ לדרך הטבע".

סיפור נוסף עם מסר זהה: הרב שך זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', סיפר שפעם ראה את דודו, מורו ורבו הרבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, עולה בחדר המדרגות של בנין ביתו, ולאחר כמה רגעים ירד חזרה למטה והמתין בפתח הבניין.

נגש אליו הרב שך ושאל אותו אם קרה משהו, ואם הוא צריך עזרה בדבר מה, ענה לו רבי איסר זלמן: "ברוך ה' הכל בסדר, אלא שכאשר התקרבתי אל דלת ביתי שמעתי את עוזרת הבית מזמזמת שירים לעצמה תוך כדי עבודתה, אם הייתי נכנס אל הבית היה עליה להפסיק לשיר... היא אשה קשת יום, והשירים הללו משמחים מעט את לבה, אינני רוצה לגרום לה לעצבות, אשאר כאן עד שתסיים את עבודתה, ואז אעלה שוב לביתי"...

רגישות לזולת. הבה נתחזק במצווה חשובה זו:

1. לבחור דמות ספציפית שכלפיה נתנהג ביתר רגישות.

2. לעשות מעשה כלשהו שמצביע על רגישות לזולת, כגון: לקום באוטובוס לאישה מבוגרת / לילד קטן; לקחת ברכב מישהו שממתין לאוטובוס, לסייע לאישה עם עגלה, לחייך למישהו שזקוק לכך.

3. להרים טלפון למכר שזקוק לכך, לומר מילים טובות לבן הזוג / לאחד הילדים / האחים / ההורים.

4. זכיתם בסבא וסבתא? תרימו אליהם טלפון, תשלחו מייל או תקפצו לביקור קצר.

5. בקרו בבית אבות הסמוך לביתכם, או באחת המחלקות בבתי חולים. הצטיידו בחיוך רחב ושמחו את ליבותיהם של האנשים הכמהים למאור פנים ולמילה טובה.