מה עושים בבית שאין בו תקשורת? הטור של הרבנית חגית אמאייב

שלום לרבנית היקרה. האנרגיות אצלנו בבית מאד לא נעימות, ואני חושבת שזה קשור בעיקר לכך שכמעט ואין תקשורת נורמלית בין בני הבית. אף אחד לא מצליח להגיד יותר מכמה משפטים בלי שזה יעורר מחלוקות ומריבות. אני כבר לא מסוגלת להכיל את המועקה שאני מרגישה בתוך הבית. אשמח לעזרתך.

* * *

שלום לך אישה יקרה,

אני קוראת בעיון את דבריך, ורוצה לומר לך תודה על הצפת הבעיה המוכרת והקטלנית. רוב האנשים, מי יותר ומי פחות, חיים במציאות די דומה למה שאת מתארת, ולכך בדיוק התכוונו חז"ל שכתבו בנבואות אחרית הימים: " בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו...".

ואכן, נבואות אחרית הימים מתארות לפרטי פרטים מציאות חיים עכשווית מדויקת למדי, אותה חזתה התורה כבר לפני אלפי שנים. כעת יש מי שיגידו שאם זוהי "גזירת שמיים" אזי אין מה לעשות, מלבד לקבל את המציאות העגומה ו"לזרום" עם מה שיש. אולם לא לשם כך ניתנה לנו תורה.

כדי להגיע לכדי פתרון, עלינו להתחיל בהכרת מרכיבי הבעיה.

מעטים הם המבינים זאת, אולם אדם שאומר לעצמו או לאחרים ש"זה מה יש ואין מה לעשות", בעצם כופר בתורה כולה. והרי האם יש מי שבאמת ובתמים סובר, שהבורא יתברך ברא עולם ומלואו על מנת לצער ולייסר בני אדם? והרי כל מטרתו הייתה ועודנה להיטיב מהטוב הגמור. ויתרה מכך, הדבר הראשון שעושה יהודי ברגע בו הוא מקיץ בבוקר משנתו, זה להודות: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה... רבה אמונתך".

מהי רבה אמונתך?! זהו האמון שנותן בנו הקב"ה שביום הזה נתקן, נצליח, נשנה ונשתנה לטובה ולברכה. כלומר "זה אני וזה מה שיש", או "זאת המציאות ואין לי מה לעשות עם זה", אלו דברי התנערות מלקיחת אחריות.

בדור שלנו המצב העגום שבר שיאים חדשים, מפני שכולנו מחפשים "חיים קלים": אין לי כוח להתמודד – אז אני בורח, אני לא מעוניינת לקבל ביקורת – אז אני סותמת פיות אחרים, אני לא רוצה להודות בכך שאני זקוק לעזרה – אז אני אומר לכולם שהם לא נורמליים, קשה לי להכיל אי נעימויות – אז אני לא מוכנה להקשיב לקשייו של הזולת, אף אם הוא מהיקרים לי מכל.

רוב בני האדם מחכים, מצפים ומייחלים שירעיפו עליהם, יקשיבו להם, יבינו אותם, כשמנגד הם לא נכונים לעשות בדיוק אותו הדבר כלפי זולתם. יוצא מכך שרובנו לא רואים דבר וחצי דבר מלבד רצונותינו וצרכינו האישיים והאגוצנטריים. מה הפלא אם כך, שלאף אחד כבר אין חשק או כוח לראות או לדבר עם אף אחד?

וכעת נשים ליבנו להשתלשלות הבריאה: דומם, צומח, חי, ו... מדבר! לא כתוב אדם, גם לא כתוב "נזר הבריאה", כי אם "מדבר". משמעות הדברים הינה שעיקר כוחו של האדם נזר הבריאה, בא לידי ביטוי דרך מוצא פיו, בכוח הדיבור שלו.

אם הגענו למצב בו אנו פועלים בניגוד גמור לטבענו, טבע ה"מדבר", והקפנו את עצמנו בחומות בצורות ובמילים ואמירות ריקות מתוכן, משמעות הדבר היא שהתבלבלנו ובגדול!

הבלבול הנורא הזה הוא שגורם לנו להיות מרוכזים, או ליתר דיוק, מהופנטים, אל מול שלל מכשירי המדיה הרבים והמגוונים, ולהילחם בכל מה ומי שמבקש להסיח את דעתנו, "להפריע" לנו. אותו בלבול גם מביא אותנו לחיות פיזית (כשכל אחד מסתגף בפינה שלו) ורגשית בבדידות איומה ונוראה, במעין בועה שקופה, ולא לתת לאף אחד לחדור ולקחת חלק בעולמו. הדבר גורם לנו לבטל דעות שונות משלנו, מבלי לשים לב שגם את עצמנו איננו מבינים או מקבלים. אותו בלבול ממיט על כולנו אסון... והשאלה המתבקשת היא, האם יש מי שיועיל בטובו לפקוח את עיניו ולהחליט שהוא מוכן סוף כל סוף להתפקח?!

אז מה עושים כדי לשנות את פני הדברים?

כדי לזכות להיות מהבודדים שמוכנים לקחת אחריות ולשנות את תמונת המצב הקשה, עלינו להציב מטרה ברורה לנגד עינינו – לעבוד על מידותינו ללא תנאים, על מנת שנזכה להשתנות, להתקדם, להתפתח פנימית וחיצונית ובכך לשמש דוגמא אישית המפיצה אור חדש בעולם.

ואיך עושים זאת?

1. כדי ללמוד לדבר, עלינו להתחיל בכך שנלמד לשתוק! אם שמענו דברים שלא מצאו חן בעינינו, זה בדיוק הזמן להחליט לקחת פיקוד על השער הזה שקרוי "פה".

"אל תהיה פראייר" זהו משפט ארסי שמביא אותנו בדיוק למקום ההפוך, מהיעד אליו אנחנו באמת מעוניינים להגיע, שהוא, כמובא בפרקי אבות: "איזהו הגיבור – הכובש את יצרו"! כמו גם: "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה".

2. במקום לדקלם סיסמאות חלולות על כמה שחשוב לקבל את השונה מאתנו, הגיע הזמן שפשוט נעשה זאת בפועל. והכי חשוב להפסיק לנסות לשנות או לכוונן את האחר כך שיתאים לצרכינו האגוצנטריים.

3. תקשורת טובה היא תוצר של פיתוח השיח הרגשי בין בני הבית – כשם שתינוק לומד לדבר בשלבים, כך על כולנו ללמוד לשוחח ולפתח את עולם הרגש שלנו שלב אחר שלב. מכיוון שלרוב גם ההורים שלנו לא למדו איך לדבר על רגשות, אזי החסך הרגשי עובר מדור לדור.

בכל שלב ניתן להחליט לפעול כדי לשנות את המצב, ולרכוש ידע וכלים פרקטיים שיסייעו לנו לזכות באיכות חיים. מכיוון ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", עלינו להסכים לקבל עזרה מגורם מקצועי, ובנוסף – שלוש הערכות לייעוץ והעצמה שפיתחתי מיועדות בדיוק למטרה זו!

4. אפשר להתחבר בטוב לאחרים רק אם אנחנו מחוברים לעצמנו באהבה ובהכלה. משמעות הדבר היא שעלינו לנקות את הלב ולהכיר את נקודות הטוב המוחלט שמהוות חלק בלתי נפרד מישותנו, כדי שנוכל לראות אותן בזולתנו. זהו בעצם ניקוי "המשקפיים" דרכם אנו רואים את המציאות.

5. במקום להיות מושפעים מאחרים, יש בידינו הבחירה לטהר את האנרגיות שלנו, ובכך להפוך למקור נביעה של אנרגיות חיוביות. הדרך לעשות זאת היא כמעט תמיד אך ורק באמצעות טיפול אישי ומקצועי מתאים.

לסיכומו של עניין, אם כל אדם יעשה את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר, ללא תנאים ומבלי לחכות ולצפות, או אפילו להתייחס לחסדיהם ומעשיהם של אחרים, נזכה כולנו לחיות בשלום ולהפיץ אור גדול בביתנו בפרט ובעולמנו בכלל.

באהבה גדולה,

חגית אמאייב

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל shimonb@htv.co.il

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.