קידוש וסעודת החג בראש השנה – הלכות ומנהגים

קודם הקידוש נהגו לומר את הנוסח שתיקן רבנו יוסף חיים זיע"א בעל הבן איש חי, שבו ישנם בקשות וסימנים טובים לתחילת השנה. ויאמר את הקידוש בשמחה ומאור פנים, ואף אם בא לביתו וראה שהשלחן עדין אינו ערוך, לא יכעס ולא יקפיד אפילו בלבו, אלא יעזור לסדר, והכל על מקומו יבוא בשלום.

טעה בחתימה

טעה בקידוש וחתם 'מקדש ישראל והזמנים', במקום 'מקדש ישראל ויום הזכרון', לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולקדש. ואף על פי שראש השנה הוא גם כן בכלל הזמנים, מכל מקום הרי זה דומה לדין הטועה בתפילת יום טוב וחתם מקדש השבת, במקום מקדש ישראל והזמנים, שפסק מרן השלחן ערוך (סימן תפז ס"א) שלא יצא ידי חובתו, אף שיום טוב נקרא שבת, וגם הזכיר בתפילתו את היום הטוב ההוא. (פב)

שהחיינו

בסוף הקידוש מוסיפים ברכת 'שהחיינו', שאנו מודים לבורא עולם על היום הקדוש הזה שנתן לנו, שנעשה חשבון הנפש לעצמנו, היכן עומד מאזן חיינו בקיום התורה והמצוות, ובמה צריכים אנו להתחזק. שאילו לא היה את היום הזה, אזי לאחר אריכות ימים ושנים, היאך יכול היה האדם לעמוד בדין אצל בורא עולם, כשהיה רואה את כל מעשיו הרעים. אבל עתה מידי שנה, שב בתשובה על מעשיו, ובודק ומכין את עצמו לקראת השנה הבאה, ומתחזק בתורה ובקיום המצוות, ואז לאחר אריכות ימים ושנים, מגיע מתוקן יותר.

בקידוש שבלילה השני, נחלקו הפוסקים אם לברך 'שהחיינו' או לא. לכן טוב שכל אדם יהיה לו פרי חדש על השלחן בשעת הקידוש, וכשיברך שהחיינו יכוין לפטור את הפרי החדש. ואם אינו מוצא פרי חדש, ילבש בגד חדש. ומכל מקום גם אם אין לו פרי או בגד חדש, יברך 'שהחיינו' בכל אופן. וראה להלן לענין שהחיינו על השופר ביום השני. (קסג)

ראש השנה שחל במוצאי שבת

כשחל יום השני של ראש השנה במוצאי שבת, מוסיף בקידוש של הלילה, ברכת 'בורא מאורי האש' וברכת ההבדלה, ונמצא שבסך הכל מברך חמש ברכות שסימנם יקנה"ז [יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן].

כרטיסי ברכה

"כרטיסי ברכה" לשנה טובה שנותנים הילדים תחת המפה בליל ראש השנה, וההורים מתענגים בהם, מותר לקרוא בהם בליל ראש השנה. ואין דינם כאגרות שלום שאסור לקרותן, משום שהם נכתבים בקיצור, וגם ישנה הנאה גדולה להורים בקריאתן (חזו"ע שבת ו עא. וכמבואר בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה" עמוד 155).

חתיכת המוציא

נהגו לטבל את חתיכת 'המוציא' במלח, וגם בסוכר (בן איש חי ועוד).

סימנים טובים

רבותינו ז"ל הנהיגו לאכול בלילי ראש השנה מיני מאכלים לסימן טוב לכל השנה, כמו: תמרים, רוביא (שעועית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), רימונים, תפוח בדבש, וראש כבש. ויזהר לדקדק היטב בראש הכבש שיהיה 'חלק' בכשרות מהודרת. ואם אינו מוצא, יאכל ראש של עוף או של דג, ולא יכנס בחשש אכילת איסור, חס ושלום.

הזמן הנכון לאכול את הסימנים לאחר שבירך "המוציא" ואכל כזית פת, ולא מיד לאחר הקידוש, כדי שלא יכנס בספק אם לברך ברכה אחרונה. (צז)

סדר אכילת הסימנים - אין צורך להקפיד על הסדר הכתוב בסידורים, והעיקר שיקדים לברך על התמרים שהם משבעת המינים, ואחר כך יאכל את הדברים המתוקים אחד אחרי השני, ולאחר מכן את שאר הטעמים כפי רצונו. וכן נהג מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל. (צג. ת"ה סד)

ברכה ראשונה - לא יברך על הרוביא, קרא, כרתי, סילקא, וראש כבש בסעודה, כיון שהם באים מחמת הסעודה ולא לקינוח כתמרים, רימון ותפוח. (צז)

יהי רצון - יקדים את ברכת הפרי ויטעם ממנו, ולאחר מכן יאמר את נוסח 'יהי רצון'. ויש נוהגים שכל בני הבית מחזיקים בידם את הפרי, וגדול הבית מכוין להוציא את כולם ידי חובה ומברך ועונים אחריו 'אמן' וטועמים. ואחר כך הוא אומר את ה'יהי רצון' בקול רם, וכולם שומעים ועונים אחריו 'אמן'. (צח)

כשאומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו", יכוין על האויבים המרעים לעם ישראל במשך השנה ושופכים דמם של ישראל כמים, שהקב"ה יאבדם מן העולם. וכן באומרו: "וכל מבקשי רעתנו", יכוין על אותם אויבי התורה, שעיניהם צרה בקיום התורה והמצוות ובהגדלת בתי כנסיות ובתי מדרשות והישיבות הקדושות, ומחפשים בכל דרך למנוע תורה מישראל, בקיצוצים בתקציבים ועוד ועוד, שידיהם לא תעשה תושיה ח"ו, ולא יצליחו כלל במחשבותיהם לבטל ולו משהו מקיום התורה.

דגים - יש נוהגים לאכול דגים בראש השנה לסימן טוב שנפרה ונרבה כדגים, וגם שירבו זכויותינו כדגים שהם פרים ורבים. (אבודרהם, השל"ה, מטה אפרים, מים חיים משאש ועוד. ק)

מאכלים מתוקים - נוהגים לאכול בשר שמן ודברים מתוקים, כמו שאמר עזרא הסופר לעם ישראל ביום ראש השנה (נחמיה ח י): "וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ".

חמוצים וחריפים - יש נוהגים שלא לאכול מאכלים חמוצים וחריפים, אלא אם כן הוא רגיל ואוהב מאוד. ואמנם גם כשרגיל, אם אוכל מאכלים חריפים וחמוצים מאוד, ומראה על עצמו תנועות קושי מסוים, וכגון שמרוב החריפות, עיניו זולגות דמעות, אין ראוי לאכול מהם בראש השנה, שאין זה סימן טוב. (צט)

כעס

יזהר כל אדם שלא יבוא לידי כעס, שמלבד האיסור החמור לכעוס בכל השנה כמובא לעיל בשער האגדה, אין זה סימן טוב לכעוס בראש השנה, שבזה מראה הוא סימן כעס לכל השנה, ולכן יזהר שלא יכעס ולא יקפיד כלל הגם שהכעיסו אותו, כי אם לא הכעיסו אותו והוא כועס, אינו בן אדם. (ת"ה עג)

ברכת המזון

יברך ברכת המזון בכוונה גדולה מאוד. ויזהר שלא ישכח לומר 'יעלה ויבוא'. ואם שכח לומר בין בלילה בין ביום, ונזכר מיד כשאמר ברוך אתה ה', קודם שסיים 'בונה ירושלים', יאמר 'למדני חוקיך', שיראה כאומר פסוק, ויחזור לומר 'יעלה ויבוא'. ואם נזכר אחר שחתם 'בונה ירושלים', יאמר בשם ומלכות: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל, את יום הזכרון הזה את יום טוב מקרא קודש הזה, ברוך אתה ה', מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון". והוא הדין אם נזכר אחר שהתחיל ברכה רביעית ואמר 'ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם' ונזכר קודם שאמר 'לעד האל אבינו...', יאמר שם את הנוסח הקודם 'אשר נתן...'. אך אם נזכר אחר שאמר תיבת 'לעד...' אינו חוזר, כיון שספק ברכות להקל. (ת"ה עו)

משניות

נהגו לקרוא משניות של מסכת ראש השנה לאחר ברכת המזון, כי דבר בעתו מה טוב (משלי טו כג). ועל כל פנים, עדיף ללמוד מספר משניות בהבנה, מאשר לקרוא את כל המסכת ללא הבנה, כי בקריאת דברי תורה בלי הבנה כלל, אינו מקיים מצות תלמוד תורה. (מגן אברהם סימן נ סק"ב)