ראש השנה שחל בשבת: הלכות מיוחדות

א ראש השנה שחל בשבת אומרים צדקתך במנחה. ויש נוהגים שלא לאמרו. ונהרא נהרא ופשטיה. אך מנהגינו כמו שכתב מרן בשלחן ערוך לומר צדקתך. ולפי מנהגינו שאומרים גם אבינו מלכנו, יאמרו תחלה אבינו מלכנו ואחר כך צדקתך. [ילקו''י מועדים עמו' נט].

ב ראש השנה שחל בשבת אסור לתקוע בו, שמא יוציא השופר מרשות היחיד לרשות הרבים. וביום השני של ראש השנה תוקעים בשופר ומברכים לשמוע קול שופר וברכת שהחיינו. ואם יש מקומות שנהגו לתקוע בשופר ביחידות בראש השנה שחל בשבת, יש לבטל מנהגם. [ילקוט יוסף מועדים עמוד מח. יחוה דעת חלק א' עמוד רסז].

ג מי שעבר ותקע בשופר ביום א' דראש השנה שחל בשבת, ובירך עליו גם ברכת שהחיינו, אף על פי שעבר על גזירת חז''ל שגזרו שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים, מכל מקום עשה קצת מצוה, ואין ברכותיו לבטלה, כיון דמדאורייתא מצוה לתקוע בשופר אפילו חל ראש השנה בשבת, הילכך לא יברך שהחיינו ביום השני של ראש השנה בעת שיתקע בשופר. [ילקו''י מועדים עמ' מח. יחוה דעת ח''א עמוד רסז. חזון עובדיה ימים נוראים]. 

זמן סעודה שלישית

ראש השנה שחל בשבת, אוכלים סעודה שלישית כבכל שבת, ועל כן יכלכל דבריו במשפט לאכול מוקדם את סעודת הבוקר, כדי שיאכל סעודה שלישית לאחר חצות היום [12:30], ויהיה לו תאבון לסעודת הלילה השנית של ראש השנה.

הנכון לאכול סעודה שלישית לאחר תפילת מנחה. ומכל מקום אם חושש שאם יאכל לאחר מנחה, יקשה עליו לאכול בליל שני של ראש השנה [וכגון שקבעו את מנחה בשעה קצת מאוחרת] או במקום שחלק מהציבור לאחר שחזרו לבית הכנסת לתפילת מנחה, אינם חוזרים שוב לביתם לאכול סעודה שלישית ונשארים בבית הכנסת עד תפילת ערבית, כדי שלא להפסיד את מצות סעודה שלישית, יש לייעץ להם לעשות כך: לחלק את סעודת היום לשתי סעודות, והיינו שיטלו ידיהם ויאכלו כביצה [כ-60 גרם] לחם עם סלטים [ומנה ראשונה], ויברכו ברכת המזון, ויסיחו דעתם מעט באיזה ענין, כגון לצאת מעט לחוץ או לבית הכסא, ואז יטלו את ידיהם שוב עם ברכה לצורך סעודה שלישית, ויאכלו כביצה לחם עם התבשילים של החג כבשר שמן וכיוצא. ופשוט שכל זה כאשר אוכלים את הסעודה השלישית לאחר זמן חצות היום, כי קודם חצות עדין לא הגיע זמן סעודה שלישית. (שו"ע סימן רצא סעיף ג ובאחרונים שם)

צדקתך

אומרים 'צדקתך' במנחה, שכיון שהוא יום דין, אומרים בו צידוק הדין. ומנהג בני אשכנז שלא לאומרו. (קפה)

תשליך

גם בשבת אומרים את סדר התשליך. ובמקום שאין עירוב, יאמרו את שלושת הפסוקים בלבד [מי אל כמוך וכו'] ולא יוציאו את המחזורים. אולם אם יש חשש שיוציאום לרשות הרבים, יאמרו את התשליך ביום השני של ראש השנה. (קפז)

זמן ההכנות לליל שני - מוצאי שבת

כבר בארנו כי טוב לבשל את כל המאכלים של ליל החג השני ביום שישי, ובליל החג - מוצאי שבת, רק יחממו אותם. וידליקו את הגז מאש הדלוקה מערב שבת. ולא יתחילו בסידור השולחן ושאר ההכנות אלא אחר צאת השבת, שהרי אסור להכין משבת ליום טוב. וקודם ההכנות יאמרו: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש", ומכל מקום אם בני הבית מרובים והזמן דחוק, יכולים להתחיל בסידור השולחן מיד לאחר השקיעה, אבל את שאר המלאכות כהדלקת אש אפילו מאש לאש, לא יתחילו בשום אופן אלא לאחר צאת השבת. (חזו"ע פסח רסח)

הרגיל להוציא את השבת כזמן רבנו תם, ישים לב שלא להדליק אפילו מאש לאש קודם זמן זה, ורק בשאר ההכנות שאינן איסור מלאכה מן התורה בשבת, כשטיפת כלים וסידור שולחן, רשאי לעשות קודם זמן זה. ומכל מקום רשאי לומר לחברו שאינו מוציא את השבת כזמן רבנו תם או לילדו הקטן, שידליק עבורו את האש והגז, ואז יהיה רשאי בעצמו לתת על האש את התבשילים המבושלים כבר מיום שישי כדי לחממם, ואפילו תבשילים לחים כמרק וכיוצא בזה שבשבת אסור לחממם, עתה מותר לחממם ולהרתיחם. וכמו כן, מי שיש לו 'פלאטה של שבת' דלוקה, אף שהוא מוציא את השבת כרבנו תם, מותר לו לכתחילה לחמם על הפלאטה מרק קודם זמן רבנו תם, אף שהמרק ירתח.

והטעם לדבר, כי הנה בגמרא (מסכת שבת קמה ע"ב) מבואר, שאין בישול אחר בישול, כלומר דבר שהתבשל לגמרי, אין איסור לחזור לחממו ולבשלו בשבת. ונחלקו רבותינו הראשונים, האם כלל זה הוא רק בתבשיל יבש או גם בתבשיל לח כמו מרק וכיוצא בזה, שיש אומרים [הרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ה, הר"ן, הריטב"א, ארחות חיים, מהר"ם, התשב"ץ ועוד], שאף בדבר לח אין בישול אחר בישול, ולדבריהם מותר לקחת מרק מבושל מהמקרר, ולהניחו על הפלאטה בשבת עד שירתח. ויש אומרים [רש"י, רבנו יונה, הרא"ש, הטור ורבנו ירוחם], שאין בישול אחר בישול רק בתבשיל יבש, כי היבש אינו מתבשל שוב אלא מתחמם בלבד, אבל התבשיל הלח חוזר ומתחמם, והרי הוא מוסיף טעם וכמתבשל מחדש. ולדבריהם המחמם מרק בשבת עד שיגיע לחום שהיד סולדת בו, עובר על איסור בישול מן התורה. ולהלכה, כיון שזה ספק באיסור מן התורה, החמיר מרן השלחן ערוך (סימן שיח ס"ד) ופסק שיש בישול אחר בישול בלח, ואסור לחממו. אולם, מאחר שמרן פסק כן מחמת הספק, אם יצטרפו סברות או ספיקות אחרים, אנו סומכים על הפוסקים המתירים לחמם. על כן, בנידון שלנו שאדם זה מחמיר חומרה חשובה ביותר להוציא את השבת כזמן רבנו תם, מאחר וזה מחלוקת, הרי שיש לנו ספק ספיקא להתיר לחמם מרק, כי שמא הלכה שאין בישול אחר בישול אפילו בלח, ושמא הלכה לא כרבנו תם. מה גם שהמנהג כזמן צאת השבת היותר מוקדם של הגאונים, רק שהוא מחמיר. [ועיין בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה" בהרחבה בענין בישול אחר בישול, ותרווה נחת].

"ותודיענו"

בערבית של יום שני שחל במוצאי שבת, מוסיף בעמידה 'ותודיענו' [במקום 'אתה חוננתנו' שבכל מוצאי שבת] כמובא בסידורים. ואם שכח ולא אמרו, אם נזכר כשאמר 'ברוך אתה' קודם שהמשיך 'ה' מקדש ישראל ויום הזכרון', חוזר ואומר 'ותודיענו', אבל אם כבר אמר ברוך אתה ה', כיון שהזכיר שם ה', אינו חוזר. (חזו"ע פסח רסח)

הדלקת נרות

הדלקת הנרות לכבוד יום טוב שני, תֵעשה אך ורק לאחר צאת השבת, ועל ידי הבערה מאש שהיתה דלוקה מלפני שבת, כמו 'נר נשמה'. ואשה המוציאה את השבת לפי זמן רבנו תם, ברור שלא תדליק את הנרות אלא לאחר זמן זה, וכנ"ל. (פסח רסח)