התחלה טובה היא הרגליים של ההמשך

שנת הלימודים כבר התחילה, וההתרגשות מפנה את מקומה לקשיים שמתחילים להיערם.

בתחילת שנת הלימודים הילדים מרוגשים, המורה נראית מצוינת, החברות מעניינות ומחדשות, הכול נראה חדש ולכן הבעיות מתגמדות וכמעט שאינן נראות.

לעומת זאת, לאחר שבוע, שבועיים או שלשה, פתאום הדברים משתנים, נראים אחרת, יותר מפחידים, יותר  מרגיזים, יותר בעייתיים.

כשאנחנו מדברים על תחילת שנת הלימודים, נדמה לנו שהילד שעומד בצומת: בתחילת כתה א', בתחילת ישיבה קטנה, או בתחילת הסמינר – הוא הילד הבעייתי, שעלול למצוא עצמו בצרה. איננו שמים לב שגם ילדים אחרים, שמחליפים כותרת של כתה, שמחליפים מורה, שמשנים מקום ישיבה, עלולים להיות מועדים לפורענות.

מה לעשות כדי להקל על הילדים את ההמשך?

1. דברו עם הילד שלכם, והסבירו לו שבמקרה שחש כי משהו מפריע לו, שיספר על כך לכם. אינך רואה היטב את הכתוב על הלוח? אינך יכול לשבת ליד חבר, כי הוא מציק לך? האם אתה לא מסוגל לכתוב את מה שמכתיב המורה? – עודדו אותו לספר לכם כל מה שמעיק עליו.

ידיעת הבעיה, היא חצי מפתרונה. אם אתם, ההורים, שמתמודדים עם ילדים בודדים לעומת אלו היושבים בכיתה ועמם מתמודד המורה, לא תחשבו על הילד שלכם, אף אחד לא יצליח לעשות זאת.

2. לאחר שאתם מבינים מה הבעיה של הילד, דברו על כך עם המורה. מצאו זמן נכון לשוחח עמו. אל תעשו זאת בזמן של לחץ, של עומס, של סיום שעות לימודים, או של בוקר כשאתם פוגשים את המורה בפתח בית הספר. שאלו את המורה מתי נוח לו לדבר והקפידו על הזמן הזה.

3. אל תכעסו על המורה שלא רואה מה קורה עם הילד, או שלא שומע למצוקתו. הוא אחראי על מספר רב של ילדים. כולם התחילו זה עתה יחד ללמוד, כולם באותו גיל וכל אחד הוא עולם שלם. אתם ההורים, לפחות בתחילת שנה, אמורים להצביע על הבעיה. המורה, בפרט אם הוא מנוסה, ידע מה לעשות עם הבעיה, למי להעביר אותה. הוא יתייעץ עם המפקח החינוכי וימשיך את הטיפול.

במקרה שיהיה צורך בהתערבותכם – יעשה זאת.

4. הילד, לפעמים, מטיל את בעייתו על ראשו של המורה. אל תקבלו את דבריו כתורה למשה מסיני. אולי הוא טוען שהמורה לא טוב ולא קורא לו לתשובה, ובאמת זו רק תחושה שלו, והמורה קורא לו בדיוק כמו לכולם. אולי הוא מספר שהמורה מעניש אותו מבלי שעשה שום דבר רע. המורה, לעומת זאת, יספר שהוא רואה בצורה ברורה שהילד קורא בספר שמונח מתחת לשולחן.

הקשיבו לדברי ילדיכם, אבל אל תחשבו שהמורה רשע בעקבות הדברים שהילד אומר. בררו את הדברים מול המורה.

5. אל תדונו את ילדכם לפי מה שהמורה טוען. ייתכן שהמורה לא רואה נכונה את הילד. הוא טוען שהילד לא מצביע, ולא שם לב שהוא כן מצביע, רק חלש, כי הוא עדין ומופנם. הוא מספר שהילד מפטפט בשיעור, ואתם מכירים את הילד ובטוחים שזה רק בגלל זה שיושב לידו.

6. במקום להעכיר את האווירה, קחו אתכם את הדברים שאמר הילד על המורה, או שאמר המורה על הילד, וחישבו איך תוכלו להעביר אותם לצד השני בצורה עדינה ובהירה. בלי לפגוע ובלי לרטון ולהעליב. בצורה נינוחה הרבה יותר קל לפתור בעיות.

7. אם מתעוררת בעיה לילד, ומתברר שעם טיפול נכון הבעיה יכולה להיפתר, לכו וטפלו בבעיה. אל תזניחו דברים שמאוחר יותר יתברר שהיו מאוד חשובים.

בעבר היה ילד מגיע לכתה ו', ורק אז התברר שבכלל אינו יודע לקרוא. היום יש אפשרות לבדוק ולבחון ילדים ולדעת מהן בעיותיהם. כיום יש תשובות לבעיות, וחבל שלא להיעזר בהן.

תנו לילדכם להתעסק עם שיעוריו בעצמו, זה יחנך אותו לעצמאות. אבל הציצו וראו, התעניינו ובררו, אתם ההורים יכולים לסייע, וטוב שייעשה הדבר מוקדם יותר.

8. שווה לעמול הרבה מאוד בתחילת שנה, ולייצב את התנהגותו ואת כישוריו של הילד. לא נצטרך לעשות זאת בדבקות בכל ימות השנה.

ילד שיצליח יותר – יהיה חזק יותר. ילד שיהיה חזק יותר – יצליח יותר. ככה זה הולך, ואנו, ההורים, יכולים לסייע בהצלחתו של הילד, וחבל שלא נעשה זאת רגע אחד קודם.