דברי תורה
כוחה של תשובה: אפילו נבוזראדן יכול
נעזוב רגע את התיאור, את ההיכל והעזרות המדממים, שאגות הטובחים ונאקות הנטבחים, וננסה לדמיין מה דינו של יצור זה? איזה מקום התבצר לו בשאול?
- איתמר טעפ
- פורסם כ' אלול התשע"ז |עודכן
(צילום: shutterstock)
באגדות החורבן (גיטין נ"ז, סנהדרין צ"ו) ישנה נקודה אגבית שלא נותנים עליה את הדעת, ענין העולה מאליו מסוגיית הגמרא, אבל יש בו אחד ה"חידושים" הלא-נתפסים ביהדות, אחד הגילויים המפעימים באין-גבול שלו, ובד בבד גילוי על "מדרך הטוב להטיב, למחול, לסלוח, לקבל שבים".
בגמ' (סנהדרין שם) מסופר שנבוכדנצר חשש להחריב את בית המקדש. הוא היה מאותם בודדים שלא מתו כשמלאך ה' הכה את כל הצבא האדיר של סנחריב, ברגע אחד, וממילא הכיר מקרוב בכוחו הגדול של ה' יתברך. ועל אף שאומות העולם לחצו עליו לכבוש את ירושלים, וגם בת קול מן השמים הורתה לו כן, המתין נבוכדנצר שמונה-עשרה שנים! עד שעלה לירושלים ("על חומותיך", פרק "עבדא בישא" הערה ב'), וגם אז קסם ארבעים-ותשעה קסמים לוודא שירושלים אכן תיפול בידו (שם עמ' נ"א, וע"ע רש"י ביחזקאל כ"א כ"ח).
ובכל זאת, נבוכדנצר לא היה רגוע. מה עושה אם כן יפה-נפש כמוהו כשהוא רוצה משהו מאד מאד, אבל מה לעשות – יש אלוקים?... איך הוא מתמודד עם "יראת-שמים" כזו? עולה לו נבוכדנצר בראש צבאו עד אנטוכיא, ומשם ואילך לא ממשיך בעצמו לירושלים, אלא בוחר ברב הטבחים שלו – נבוזראדן, שיוביל את צבא בבל לירושלים, סמוך ובטוח עליו שיעשה בירושלים כחכמתו. "ראש-קטן" קוראים לזה היום. נבוזראדן זה היה גם הוא מאותם מעטים שנשארו מצבא סנחריב, אך אפילו "קורטוב-יראה" של מורו ורבו לא היה בו. נוּ, אם ראשונים כחמורים...
אחרי שלוש וחצי שנים! בפטיש האחרון שנותר לו! מצליח נבוזראדן להבקיע את שערי ירושלים, כשזה נותן אומדן ומושג על אכזריותו של זה, לא להתייאש ממשימה מפוקפקת של השמדת עם גם אחרי שלוש שנים ואלפי פטישים. אך כמו שהודגש, זהו רק "מושג". הנה בפטיש האחרון הובקעה העיר, הצבאות הבבליים שוטפים אל תוכה ופותחים בשלוש שבועות של הרג והרס, ממלאים את ירושלים דם וזוועה מצד לצד, אך גם כאן 'מככב' נבוזראדן, גובר על כולם בספורט-ההשמדה ומקבל בחז"ל "יחס-אישי" על מעשיו. נבוזראדן נכנס לו לבית המקדש, ורואה דם תוסס של זכריה הנביא, שנהרג שם 258 שנים קודם לכן (קהלת רבה ג', כ', ורד"ל שם), נבוזראדן צדיקא סולד מרצח, כידוע, גם מכבד מאד תלמידי חכמים ותובע את עלבונם... מזמן הוא אליו את 71 סנהדרי גדולה ו-23 סנהדרי קטנה – חסידי עליון קדושי מעלה, וכ"כפרה" על הריגת הנביא – עורף אותם על דמו... הדם ממשיך לתסוס, וממילא הצדק גם הוא ממשיך "לשחור", תרתי משמע, במפלצת-הצדק. נבוזראדן מזמין תינוקות של בית רבן, וכשגם דמם השפוך לא מניח את דם הנביא, "מקנח" נבוזראדן בשמונים אלף פרחי כהונה, "עד די קטל עילויה תשעין וארבעה ריבוא" (גמרא שם), כלומר 940,000 נפש ל"תיקון" העוול ול"כפרת" העוון.
קיבלנו, אם כן, תמצית ביבליוגרפית על אותו כתם-אנושות דמתיקרי נבוזראדן, שאכן ביושר זכה לתואר "רב-טבחים" בדור "הנפילים" של נבוכדנצר וחבריו.
נעזוב רגע את התיאור, את ההיכל והעזרות המדממים, שאגות הטובחים ונאקות הנטבחים, וננסה לדמיין מה דינו של יצור זה? איזה מקום התבצר לו בשאול? ברור כי הוא מ"היושבים ראשונה", ואין לו הרבה מתחרים. אפילו על "קרעכץ" של יהודי אין לנו מושג מה תובע "בעל-חובנו", אז ההורג נפש אחת מישראל? ו"רב-מרצחים"?...
אז הנה, מגיע רגע הגילוי, מאותן תגליות שאין להן אח ורע מיום ברוא אלוקים ארץ ושמים. עומד לו נבוזראדן מר-המות, תרתי משמע, בבית-הקברות שחנך ב...בית-המקדש, מאות אלפי גופות צבורות מגובבות סביבו, דם עד ברכיו או עד אפו, מדיו מוכתמים חרבו נוטפת, לכאורה בפסגה – רגעי שיא של ארכי-רוצח. רק לכאורה, כי... משהו שלא יאמן... "הרהר תשובה בדעתו, אמר – ומה אם על נפש אחת כך, מי שקטל כל אותן נשמות על אחת כמה וכמה".
ה ר ה ר ת ש ו ב ה - - -
היכן??? באיזה מצב??? עם איזה מאזן זכויות???
נתאר לעצמינו את נבוזראדן שלפני 70 שנה – באושוויץ, אצל תאי הגזים, בינות למיליונים חרוכים מעשי ידיו, בין נעלי-תינוקות שיני זהב וסבונים משומן אדם... ו - - - מ ה ר ה ר ב ת ש ו ב ה...
ודווקא הזוועה שהוא עצמו גרם, ה"שואה" שהוא עצמו המיט, היא זאת שחוצבת רגשות בסלע לבו, היא זאת שמפתחת אנושיות במח-החיה, כי דם הנביא שתסס לא "נוזל", הוא אלא "נפש", והבשר שביתר בו – לא "גופות" המה, אלא "הני נשמתא". ומכאן להכרה שכל המתרחש כאן זו לא "תבוסה-מדינית" ולא "מפלה-לאומית" ושאר כותרי-חדשות, זהו עונש. ואם-כך, הרי שיש מעניש, כלומר – יש מנהיג לבירה! יש דין ויש דיין! העולם אינו הפקר!
וממחשבה למעשה, "ערק אזל שדר שטר פורטיתא לביתיה", ו...
"ואיגייר"!!!
עד שחז"ל מעידים עליו: "נבוזרדאן גר-צדק היה"!
גר צדק,
כתינוק שנולד,
אין מזכירין לו מעשיו הראשונים,
ורש"י בקהלת (ט ד) אף מגלה לנו שהוא ב... גן-עדן!
אבל מה עם סנהדרי גדולה וקטנה???
מה עם תשעין וארבעה ריבוא???
עם הריסת ושריפת בית השם???
אין אבל...
יש – "כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה"!
אז מה יש עוד להכביר על מצות התשובה...
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>