ספר חדש מגלה: המרגל הישראלי אלי כהן לא נתפס בגלל השידורים שלו לישראל

איך נתפס המרגל אלי כהן? כל מי שהתעניין אי פעם בפרשיה הזו, מן הסתם יודע לדקלם את הגרסה המקובלת: המרגל הישראלי המצליח ביותר אי פעם נתפס באמצע שידור למפעיליו בישראל, בעזרת ציוד איכון שאיתר את מכשיר השידור.

אבל האם זה באמת נכון? החוקר נועם נחמן טפר, שהוציא לאחרונה ספר חדש בשם 'אלי כהן – תיק פתוח', שולל את הגרסה הזו מכל וכל. "בסיפור האמיתי מאחורי הלכידה של כהן התחלתי להתעניין כשראיינתי את רבם של יהודי דמשק, הרב אברהם חמרה", הוא מספר. "שאלתי אותו  מה היה מצבם של יהודי דמשק ב-1965, אחרי לכידת אלי כהן. הוא אמר שהמצב היה גרוע מאד, ושזמן קצר אחרי הלכידה הגיעו לשכונת היהודים אנשי המשטרה החשאית הסורית ועצרו 40 יהודים, כולם בני משפחת לאטי".

למה נפל המעצר ההמוני הזה דווקא על בני משפחת לאטי? "הרב הסביר שראש המשפחה, מרדכי לאטי, ניהל חנות לממכר דברי נחושת עתיקים. זמן קצר לפני לכידתו של כהן הוא הגיע לחנות עם קצין סורי והם קנו יחד כלי נחושת. כשאלי כהן עבר לחלק האחורי של החנות במהלך הקניה, כהן פנה אל לאטי בעברית. אמרתי לרב חמרה שהסיפור לא הגיוני, אבל הוא התעקש שכך סיפר לו מרדכי לאטי בעצמו".

מרדכי לאטי, שעלה לישראל, כבר נפטר באותה תקופה. אבל טפר יצא לחפש צאצאים שלו ומצא את בנו, נתן לאטי, מאחורי דוכן בשוק הפשפשים. "הוא אמר לי שהסיפור מאד נכון: כל המשפחה נעצרה פשוט כי מצאו את הקבלה שהוא כתב לכהן. הוא הכחיש שאבא שלו שוחח עם אלי כהן בעברית".

טפר הבין שהוא מדבר עם בנו של היהודי האחרון, ככל הנראה, שזכה לפגוש את אלי כהן. כשהמשיך לתשאל אותו סיפר לאטי כי בני המשפחה נחקרו, עומתו עם כהן ואף עונו. בסופו של דבר שוחררו.

טפר, שהרגיש עניין רב יותר ויותר בפרשה, יצר קשר עם אחיו הצעיר של אלי כהן. הלה שמע בעניין את סיפורם של בני לאטי, ואז סיפר לו כי להשערתו היה קשר בין לכידת אחיו לבין מעצר קודם של מרגל אמריקאי.

טפר התחיל לחקור לעומק, והגיע לתיק בשם 'תיק רדמאכר', תיק שניהל ה-CIA על פושע נאצי נמלט בשם פרנץ רדמאכר שחי בדמשק בתקופה בה פעל שם אלי כהן. "למדתי את התיק, פענחתי מיהם האנשים עליהם נכתב שם בצופן, וגיליתי תמונה כזו: באותה תקופה שאלי כהן פעל בדמשק, פעל שם בחור סורי, מאג'ד אל ארד, שהיה סוכן של ה-CIA האמריקאי. גם הוא נעצר זמן קצר אחרי אלי כהן וסיים את חייו בכלא. בנוסף, פעל בדמשק רדמאכר, שהיה מודיע הן של שירותי הביון במערב גרמניה והן של שירותי המודיעין הסורים.

פרנץ רדמאכר - האיש שהפגישה איתו החשידה את כהן

"אחת המשימות של כהן היתה לסייע בהשגת מידע לגבי פושעים נאצים נמלטים. יום אחד ישב איתו אל ארד, הסורי שריגל עבור ארה"ב וסיפר לו, שהוא פגש לאחרונה בחור בשם 'רוזליו' – זה היה השם הבדוי של רדמאכר – שהוא פושע נאצי נמלט. כהן אמר שהוא לא מאמין לו, אז הסורי הרים טלפון וסידר פגישה".

בפגישה הזו נכחו אלי כהן הי"ד, הסורי, ורדמאכר. אבל איכשהו, אומר טפר, מסתבר ששירותי הביטחון הסורים גילו את דבר הפגישה. הם חשדו בכהן פשוט כי נפגש עם רדמאכר, שהיה אמנם מודיע שלהם אבל גם חשוד במעורבות בריגול. הנוכחות של אל ארד – שהיה חשוד בקשריו עם האמריקאים – הגבירה עוד יותר את החשדנות כלפי כהן.

אלי כהן, אל ארד וחשוד נוסף במהלך המשפט

כשכהן דיווח לארץ על הפגישה, אומר טפר, אמרו לו הממונים עליו לעזוב את רדמאכר ולהתמקד בדברים העיקריים לשמם נשלח לסוריה. אבל עבור הביטחון האישי שלו זה היה מאוחר מידי:

בתחילת 1965 פרצו הכוחות הסורים לדירתו של אלי כהן. "בסרט שנעשה עם האחראי על חולית הפריצה הוא מספר כי הם פרצו לבית, מצאו אותו במיטה, ורק אחרי חיפוש מקיף מצאו את מכשירי השידור. הם כמובן לא היו צריכים לעשות זאת אם הוא באמצעו של שידור. הוא סיפר גם כי התנהל מעקב פיזי במשך זמן מה אחרי אלי כהן מאז שראו אותו נפגש עם מישהו הידוע בקשריו החשודים – רדמאכר".

רדמאכר נעצר גם הוא באותה הזדמנות, והוחזק בצינוק שלוש שנים. "למה הם עשו לו את זה? הם כעסו עליו שלא הודיע על הפגישה עם כהן", אומר טפר. "הוא היה סוכן שלהם והיה צריך לעדכן על פגישה כזו, ומסיבותיו שלו – הוא לא עדכן. רק אחרי שלוש שנים הם הסגירו אותו למערב גרמניה, שם הוא עמד למשפט אבל מת לפני הכרעת הדין".

הסורים לא ידעו בתחילה שכהן הוא מרגל ישראלי. הם חשבו שהוא מצרי או עירקי – שתי מדינות שאיתן הם קיימו קשרים עכורים במיוחד באותה תקופה. כשהתברר שהוא מרגל ציוני, אומר טפר, הם יצאו מדעתם. "הם עצרו בערך 500 אנשים, כל מי שהם היו איתו במגע. זו הסיבה שגם בני משפחת לאטי נעצרו. השלטון היה חדש יחסית וחטף על הראש מכל הכיוונים, בעיקר מעיתונים ברחבי העולם המערבי, שלגלגו על סוריה".

כדי לפזר את הערפל סביב הסיפור ולרכך את הריקושטים בעיתונות, הסורים החליטו להביא עיתונאי לבנוני מכובד בשם זוהר אל מרדאני לסוריה. "הם פתחו בפניו את הכל", אומר טפר. "נתנו לו גישה חופשית לתיקי החקירה, הרשו לו לדבר עם מי שהוא רוצה, כולל אלי כהן עצמו".

הלבנוני, שמע, ראה, התרשם – והעלה על הכתב כתבה שכיסתה בדיוק מרשים את פרשת אלי כהן. הכתבה התפרסמה בשבועון לבנוני עם מוניטין מכובד ברחבי העולם המערבי, ועד מהרה התגלגלה לידי המתרגמים של המוסד. "נתקלתי בעמוד אחד מהכתבה, מתורגם, במסמכי משרד הביטחון", אומר טפר. "זה עורר את סקרנותי וכך טרחתי להגיע לכתבה המקורית. הכתבה המקורית אומרת בדיוק את המסקנות אליהן הגעתי: המשדר של אלי כהן לא אוכן, היה אחריו מעקב פיזי בגלל מפגש לא מוצלח עם אדם חשוד".

אלי כהן

אז למה באמת השתרש המיתוס על המשדר? "באותה תקופה נתפסו במצרים עוד שני מרגלים עם אותו סוג של משדר", אומר טפר. "לכן היתה מחשבה שאולי המכשיר הזה 'פוצח'. גם מאיר עמית, ראש המוסד, אמר בהספד לאלי כהן ש'אולי גילו אותו משדר', וההשערה הפכה לעובדה בתודעה הציבורית".

טפר גם חקר את סוגיית מקום קבורתו של אלי כהן והגיע למסקנה שהסורים יודעים בדיוק היכן הוא נמצא. "הנשיא באותה תקופה אמנם הודח לאחר כמה חודשים, אבל היה רצף שלטוני. אסד כבר אז היה בממשלה, והבכירים בצבא נשארו אותם אנשים. בסיטואציה כזו אין לי ספק שהשלטון ידע איפה כהן קבור. הם לא יכלו להרשות לעצמם פשוט 'לשכוח' מידע אסטרטגי חשוב כל כך".

האם יפרסמו פעם את תיק אלי כהן במלואו?

"בתיק עצמו אין חדשות מרעישות. מה שיישאר מצונזר זה כנראה המאמצים של ישראל בכל השנים שחלפו מאז לגלות את מקום קבורתו. הפרק הזה, שטרם נשלם, בוודאי יישאר סודי בינתיים".