מי קבע את חוקי הטבע? 5 נקודות למחשבה

דם לכל דורש

מובן לי שהדם הזורם בגופנו נדרש לצורך תפקודנו. אם כך, היה ניתן להסתפק מראש בפיזור הדם באופן שווה לאורך כל איברי גופנו. מדוע הלב צריך לפעול, ללא הפסקה, כמשאבה המזרימה דם לכל תא מתאי הגוף?

ראשית, ישנם איברים, שלצורך "תפקודם השוטף" הם צורכים יותר דם. על כן, תפקידו של הלב הוא "שיגור" הדם לאיברי גופנו בהתאם ל"דרישה" מכל איבר ואיבר. ואני שואל: כיצד הלב "יודע" את מינון אספקת הדם לאיברים? מי "אומר" לו?

שנית, הלב שולח דם לריאות, הקרובות אליו, ובעת ובעונה אחת הוא שולח דם גם למקומות הרחוקים ממנו בגוף. לכל איבר הוא שולח דם בעוצמה המתאימה לו. ואני שואל: איך הוא יודע "לתזמן" בדיוק ובעוצמה מופתית את הדם לאיברי הגוף? לו הדם היה מגיע לריאות בעוצמה רבה, הן היו נפגעות, אילו שלח לגפיים בעוצמה נמוכה, הדם לא היה מגיע והן היו נמקות…

שלישית, כאשר הגוף נמצא במאמץ, הוא מזרים יותר דם "כתגבורת" לאותו איבר. למשל, בעת סכנה או פחד, הלב מזרים דם רב יותר למוח, כדי שהאדם יקבל החלטות טובות ויידע כיצד לפעול; בזמן פעילות גופנית כגון ריצה, הלב מזרים יותר דם לרגליים על מנת לספק יותר חמצן לשרירים. ואני שואל: כיצד הלב "יודע" איזה איבר זקוק לעזרה ולאספקה מוגברת? איך הלב יודע לחזור למצב שגרה באופן אוטומטי?

מי נתן בלב את ההוראות הנ"ל כיצד לפעול? הרי אני לא שולט בו! אין ספק, האדם נברא בחוכמה ובתבונה כה נפלאה, עם מערכות מתואמות ומשולבות להפליא, כל איבר במקומו המתאים. כל חומר במינון מדויק, כל פעולה בעיתוי המתאים...

(צילום: shutterstock)

דגים בים

כל אדם שיש לו בבית אקווריום יודע, שאקווריום איכותי הוא הרבה יותר מאשר מיכל זכוכית מלא במים. כדי לספק לדגים את תנאי המחיה הטובים ביותר, נדרש ציוד לאקווריום באיכות הגבוהה ביותר, כגון משאבת מים, מערכות חימום וקירור, פילטר, משאבות אוויר ועוד.

באקווריום, מיכל אטום וסגור כמעט לגמרי, החמצן לא יכול להיווצר בעצמו, ולכן יש להחדירו באופן מלאכותי לאקווריום – בעזרת משאבת אוויר, המייצרת בועות חמצן שעוברות דרך צינורית אל תוך האקווריום. כך היא מספקת את כמות החמצן, הנחוצה ללא הפסקה, ומערבלת את המים באקווריום כדי לפזר את החמצן בכל חלקיו.

תהיתי לעצמי: הרי במעמקי הים אין משאבות אוויר, אזכיצד מקבלים הדגים את החמצן הדרוש להם?

אלא שהדגים נושמים את מולקולות החמצן (O2) המומסות במים (ולא את אטומי החמצן המצויים במולקולות תרכובת המים H2O). מולקולות החמצן האלו מגיעות אל המים מן האטמוספירה ומהפרשה של צמחי מים בעת פוטוסינתזה. כלומר, מערכת צמחיה אדירה בתוך הים מייצרת את החמצן עבור הדגים, כאשר מי הים מפזרים את החמצן ברחבי האוקיינוס.

ניתן להיווכח שבמקורות מים טבעיים נמצא חמצן איכותי בשפע וברמה קבועה, וכך מתאפשר לדגים לנשום ולחיות ללא תכשירים מלאכותיים. האם ייתכן שתהליך מופלא זה, שמעיד על יד מכוונת ודואגת, נוצר מעצמו ללא יוצר ומתכנן?...

(צילום: shutterstock)

מי קבע את החוקים?

בעולם שבו אנחנו חיים קיימים חוקים רבים בטבע, כגון חוק המשיכה או חוק שימור החומר. מישהו  היה צריך לקבוע את החוקים הללו, שהרי אם יש חוק, חייב להיות מחוקק! מי קבע שנקודת הרתיחה של המים, למשל, היא  100ºC, ונקודת הקיפאון היא 0ºC? מי קבע שמשך ההיריון יהיה תשעה חודשים? מי קבע את הרכב האוויר שאנו נושמים (כ 78% גז חנקן, כ 21% גז חמצן, כ 0.03% פחמן דו חמצני והשאר גזים נוספים, המהווים פחות מאחוז אחד). הרכב מדויק וקבוע בכל מקום בכדור הארץ הוא הכרחי, כדי שנוכל לנשום!

ניתן להמשיך ולהמשיך... מיותר לציין שלאנשי המדע אין תשובה מי הטביע חוקים אלו!

האם חוקים אלו נוצרו מעצמם, או שמישהו קבע אותם?

כל חוקר טבע מחפש תשובה לשאלות "איך, כמה, והיכן", אבל הוא לא יכול לענות על שאלת הסיבה: למה ומדוע מתנהג הטבע כפי שהוא מתנהג? החוקר יידע להסביר מהו כוח המשיכה, ואיך הוא נוצר, אבל הוא לא יידע להסביר מדוע ולמה הוא נוצר?!

כל מי שלומד על גוף האדם ועל המנגנונים השונים בגופנו, נדהם מרמת התחכום והיעילות שבה פועל גוף האדם. קיימים בגוף האדם מנגנונים כל כך מסובכים, עד שבלתי אפשרי לומר שהם נוצרו ללא תכנון. רק ראו כמה חוכמה יש בגוף האדם: שתי עיניים בראשנו כשתי מצלמות, הרואות בתלת ממד, אוזניים – לשמוע, מיתרי קול – כדי לדבר, מוח – כדי להבין ולחשוב, וידיים – כדי לכתוב ולאחוז.

חברים, המילה "טבע" היא רק ביטוי שטחי מאוד של החוכמה האדירה הנמצאת בבריאה, משום שלא ייתכן בשום דרך, שתהליך "טבעי" ללא רוח חיים וכוונה יברא עולם נפלא שכזה.

שוטרי סיור בגוף

כל סביבתך מלאה חיידקים, אינסוף של חלקיקים שונים, המרחפים באוויר שאתה נושם – אבק, פליטת גזים ועוד. כל אחד מאלה, החודר לגוף בנשימה, באכילה או דרך פצע, עלול לפגוע בגוף בצורה חמורה, ואף קטלנית. כל יום אתה שואף לקרבך בנשימה כעשרים מיליארד חלקיקים.

סכנה אורבת לגוף גם מתוכו - תאים מתים, פגומים, ממאירים, או שנגיף פלש לתוכם - אף אלה הם אויבים מסוכנים לגוף.

בריאותנו, ואף עצם קיומנו, נראים בלתי אפשריים בעולם רב סכנות זה.

אולם ישנה מערכת התגוננות מורכבת ומופלאה, הפועלת יומם ולילה בגופך, ואשר תחכומה הוא מעבר לכל דמיון. מערכת החיסון הטבעית היא המגינה על קיומך ועל בריאותך התקינה.

עשרות מיליארדים של "שוטרי סיור" – כדוריות דם לבנות, הנקראות מקרופאג' – מסיירים 24 שעות ביממה ומפטרלים לאורך קילומטרים של רשת כלי הדם, כדי לזהות כל אויב פולש ולטפל בו.

כאשר המקרופאג' מזהה אויב, מתחילה שרשרת פעולות לחיסולו: המקרופאג' מתנפל על האויב, בולע אותו ומאכֵּל אותו על ידי כימיקלים, המופרשים עליו בתוך המקרופאג'. בו בזמן מציג המקרופאג' על קליפתו החיצונית את סימני הזיהוי של האויב, שאותו הוא מחסל. ההנחה היא, שהנגיף המחוסל אינו היחיד שפלש לגוף. כדוריות דם, הקרויות לימפוציטים, "קוראות" את המידע שעל גבי המקרופאג' ומעבירות אותו הלאה. מידע זה משמש להזעקת תגבורת של לימפוציטים לוחמים, שיסייעו בחיסול הנגיפים הפולשים.

המידע מועבר גם אל לימפוציטים היושבים בבלוטות הלימפה, והם מייצרים נוגדנים מיוחדים המותאמים בדיוק לחיסול סוג זה של נגיפים, שנתגלו זה עתה בגוף, והנוגדנים האלה נצמדים לכל נגיף, כשהמבנה הספציפי שלהם נועד עבורו.

מניין יודע המקרופאג' לזהות אויב? ומי סיפק לו את רשימת האויבים של הגוף על סימני הזיהוי שלהם?

לימפוציט המקבל את סימני הזיהוי של הנגיף – כיצד יודע הוא ליצור נוגדן, הבנוי ספציפית באופן ייחודי לחיסול הנגיף המסוים?

מי הקים וקבע את מערכת התקשורת האמינה בין מרכיביה של מערכת החיסון, הפועלים יחד בצורה כה מושלמת?

(צילום: shutterstock)

מה אנחנו מכניסים לפה שלנו?

סוגיית הכַּשרות ואיסור אכילת מאכלים אסורים הינה מהותית ביותר בתורה. מעֵבֶר לכל הסוגיות וההיבטים ההלכתיים והרוחניים שיש בעניין, נתבונן יחד: מה משותף לכל המאכלים האסורים, שבורא העולם אסר אלינו לאכול? אנו ניווכח בתבונה ובעומק, שיש בכל מצווה ומצווה שהבורא מצווה אותנו.

בורא העולם אסר עלינו לאכול בעלי חיים טורפים (למשל, נמר), והתיר לנו לאכול בעלי חיים "צמחונים" (כמו פרה): בעלי חיים שמסוגלים "לרצוח", שכל מהותם היא תאווה לצוד, לטרוף, לקרוע ולאכול את בשרן של חיות אחרות – אסורים לנו!

בורא העולם אסר עלינו לאכול בעלי חיים מאוסים, כגון חרקים ומקקים: אלו בעלי חיים שנמצאים באזורים שבהם רפש, לכלוך וגועל. לא סתם טבועים בבני אדם גועל ודחייה מפניהם... אלו חיות שבורא העולם לא רוצה שנכניס לגופנו ונזהם אותו.

הבורא התיר לנו לאכול חיות בעלות פרסה שסועה, שכולן מעלות גרה. מדוע זה חשוב? אלו הן חיות שבשרן איכותי ונקי ביותר, כשהוא מגיע אל פינו. לעומת זאת, החזיר – העיכול שלו הוא בין המהירים: תוך 4 שעות מה שהוא אוכל נהפך לחלק מגופו. אם הוא אוכל לכלוך וזוהמה, תוך 4 שעות זה מגיע לצלחת של הבנאדם. מדובר בבשר לא איכותי ולא נקי.

בורא העולם התיר לנו לאכול בעלי חיים, שאינם טורפים ואינם מאוסים, חיות צמחוניות בעלות בשר איכותי ונקי ביותר. בכך, בורא עולם שומר על גופנו ומונע את השחתת נפשותינו...