מה קרה בשנה הזאת, שלא קרה בשנים אחרות בהן הבטחתי להתחתן?

"הבטחתי לעצמי שהשנה אני מתחתנת! בראש השנה הבא אני לא אשב ליד שלחן החג לבד, והנה חדש אלולראש השנה בפתח וגם השנה זה לא קרה... עוד שנה ועוד שנה עוברת, מה יהיה איתי בסוף? לנצח אשאר לבד?" כך שחה לי בכאב רב בחורה רווקה בת 34 שמייחלת למצוא את זיווגה בקרוב.

תקופת החגים הבעל"ט מעצימה את הקושי של המתמודדים עם ה"לבד". ואם בזמני השגרה, העבודה והלימודים, כל אחד ועיסוקו משכיחים במעט את הכאב והחלל של  הבדידות, החגים הם לא בדיוק זמני השמחה והששון שלהם.

נושא השידוכים הפך לשיחה מדוברת על כל במה אפשרית ותחת כל עץ רענן. רבים וטובים רואים את עצמם כמומחים גדולים ומנסים למצוא את הסיבה למכת הזו בדורנו שחוצה מגזרים ואולי בכך גם מקווים למצוא את הפתרון.

ידוע לנו כיהודים מאמינים כי הזיווג בידיו של הקב"ה, ו-40 יום קודם יצירת הוולד כבר הכריזו עליו בת פלוני לפלוני". וכאן נשאלת השאלה הגדולה: מה חלקנו בענין? מהי חובת ההשתדלות הנדרשת מצידנו? האם תפילה, ריצה משדכנים לשדכניות? עוד סגולות בלתי נודעות? השתטחות על כל קברי הצדיקים והצדקניות די בכל אתר ואתר בעולם? 13 פעם מזמור לתודה עם 13 אנשים ב13 ימים? מה עוד???

הרשו לי לשתף אתכם במשהו אישי, מרגש, מעצים ומחזק, שיתכן שגם אתם תוכלו להעזר בו.

השבוע מאד התרגשתי לראות בלוח השנה את התאריך ולהיזכר בשבוע הזה לפני 7 שנים בדיוק – שבוע מכריע ומכונן.

גם אני הבטחתי לעצמי במשך מס' שנים לא מבוטל  ש"השנה אני מתחתנת!". לפני שבע שנים זה קרה, בגיל 34. התחתנו 10 ימים לפני ר"ה, וזה לא היה מובן מאליו בכלל.

אז מה קרה אז בשונה משנים אחרות, שגם הבטחתי לעצמי שהשנה אני מתחתנת?

דרכי להקמת בית לא היתה קלה בכלל, בלשון עדינה מאד. עברתי מסלול מתיש ולא פשוט עד שזכיתי להינשא ולהקים משפחה. גם השידוך שלי עם בעלי היה ארוך, מתיש ולא קל בכלל. והשבוע הזה היה השבוע המכריע. היו המון חששות וספקות, ומצד שני רצון אדיר להתחתן ופער גדול בין הצדדים.

נחלי דמעות נשפכו בתפילות לבורא העולם שיאיר את העיניים, שיעזור להתגבר על הפחד וינחה אותנו בדרך טובה לבניית בית נאמן בישראל. שידוך בגיל 34 אינו דומה לגילאי ה-20, ובפרט אחרי מסכת ארוכה ומייגעת.

איך מתגברים על כל הקשיים שבדרך?

מעבר לתפילות שבלעדיהן א"א דבר – ואני קרעתי את השמים בתפילותי וזכיתי שהן נענו, ו​מעבר לכל הסגולות והתרומות, שלכל אחת חשיבות בפני עצמה, פעלתי בדרכים נוספות. השתדלתי לעזור לעצמי לממש את היעד הזה בהשקעה רבה ובהבנה ש"שאין הדבר תלוי אלא בי", וכמובן עם סיעתא דשמיא.

אז מה קרה באותה שנה שלא קרה בשנים הקודמות לה?

לפני 7 שנים לא רק הבטחתי לעצמי שהשנה אני מתחתנת. באותה שנה התחייבתי לעצמי ולקב"ה לעשות כל מה שביכולתי ותלוי בי להגיע למטרה זו.

הבקר קבלתי בשורה טובה על בחור בגילאי ה-30+ שהתארס בשעטו"מ. התרגשתי מאד, כי אני מכירה את הבחור ויודעת שהיה לו קשה מאד למצוא את זיווגו, וזה לא הלך לו בקלות בכלל. אבל הבחור הזה רצה בכל מאודו להתחתן, והיה מוכן לעשות כל שיידרש ממנו באופן הנורמלי, על מנת לממש את חלומו ולהקים בית בישראל.

הוא טיפל בעצמו ושילם על כך במיטב כספו, הלך לשדכנים והתראיין עם כל הקושי, וגם על כך שילם כשהיה צריך. הוא הבין את המעלות והחסרונות שלו והיה מוכן לשמוע הצעות בהתאם, לא חש פחיתות כבוד לנדנד למי שחשב שיכול להיות שליח טוב עבורו, וכמובן שפך ליבו כמים ליושב שמים שימציא לו את המיועדת לו.

לצד אמונתו החזקה הוא הבין שהוא צריך לעשות מבחינתו את ההשתדלות הנדרשת ממנו. מבחינתי הוא סמל ודוגמא למי שבאמת רצה להתחתן – והצליח.

שיהיה לו במזל טוב!

מניסיוני האישי, סיפור חיי המרתק לימד אותי פעם אחר פעם שלמרות כל הקשיים, כאשר אני רוצה

משהו בכל מאודי, אני מוצאת את הדרך לבסוף להגיע אליו ולמלא את שאיפתי.

כיום, המדד שלי לכמה אני רוצה בכל תחום בחיים הוא מה אני מוכנה לעשות בשביל

להגיע אל המטרה!

תודתי הרבה לבורא העולם שזיכני לקבל את הדעת והתבונה שלא לשקוע ביגון הקרבנות והמסכנות של הקושי, אלא להרים את עצמי ולהבין ש"אין הדבר תלוי אלא בי". עם תפילה לסיעתא דשמיא, עם ספר תהילים שדפיו צהבו מדמעות שקרעו את השמים ועם השתדלות ועשייה מצידי בלמידה נכונה.

וברכתי לשנה החדשה הבעל"ט: האמינו ביכולתכם להצליח ועשו כל שביכולתכם לממש מטרות בחייכם.

"פתחו לי פתח כחודו של מחט... ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם".