שרון רוטר: "ההצלחה לא באה לי בטוב – ואז גיליתי את היהדות"

שרון רוטר היא בעלת תשובה כבר כמעט עשור. בזמנים כמו הימים הנוראים, היא מספרת בריאיון למעריב, הניגוד בין חייה פעם והיום בולט במיוחד. “אז, יום כיפור לא היה יום כיפור”, היא אומרת. “לא נעים לי להגיד את זה כעת, אבל לא ידענו מה זה בית כנסת, היינו על אופניים כל היום ולא צמנו. הרגשתי אז שחסרה לי תקווה מוכחת לעתיד האנושות כשגדלתי בבית מאוד שמאלני, אבל מאמין בהומניות ובשוויון בין בני אדם".

היום היא מתייחסת לחודש אלול, כדבריה, כ'זמן טוב לצאת מהאוטומט'. “אם בעבר בכלל לא הייתי מחוברת לכל המועדים של לוח השנה היהודי, ואפילו לא ידעתי באיזה חודש עברי נולדתי, כיום אני יודעת שהחגים עוצרים אותך מהאוטומט של החיים ומביאים אותך בכל פעם מחדש להתבונן על עצמך, כשכל חג מביא אור אחר. ואם מדובר בראש השנה ובימים נוראים, הם מביאים לחשבון נפש ולהתבוננות פנימית”.

סיפור התשובה של שרון רוטר, כמו כל סיפור תשובה, הוא מורכב וארוך. יש בו פרקים של מוזיקה, פרקים של הודו, פרקים של יחסים משפחתיים מורכבים. אבל כל החיפוש אחר האמת, היא אומרת, התחיל דווקא משום שהאלבום הראשון שלה הצליח – והצלחתו לא הביאה אותה אל האושר המיוחל.

הצלחת האלבום לא באה לי טוב. היא הייתה מאוד חיצונית ובלבלה אותי עד כדי כך שהתחלתי להסתבך עם עצמי. נסעתי להודו כדי לעשות יוגה ומצאתי משהו אחר לגמרי, כשנקלעתי לאחד ‘הבתים היהודיים’ שם. ב’בית היהודי’ הכרתי יהדות שמעודי לא הכרתי עד אז, יהדות שמכילה, מסתכלת בעיניים ומדברת על קיום הטוב בעולם. זה פתח לי משהו דווקא כשהגעתי לעניין בשיא ההתנגדות, לאחר שעד אז ראיתי את היהדות כמשהו מפחיד שאין לי סיכוי איתו. כלומר, לא משנה מה אעשה, אני מול כרוניקה של כישלון ידוע מראש. אני לא אצליח אצל הקדוש ברוך הוא. בחיים לא. אז מצאתי שם בדיוק מה שחיפשתי”.