במחשבה תחילה לפרשת ניצבים וילך: למה המרצה שאל רק ארבע שאלות במקום חמש?

"רבנו, יש לי שאלה". אשר היה יהודי שאהב להטריד את רב השכונה בשאלות משאלות שונות. באחד הבקרים הוא ביקש לדעת: "האם נכונה השמועה שמי שהורג חתול נידון לשבע שנות עוני?".

הרב, שמיהר לדרכו, משך בכתפיו: "כך אומרים".

"ומה קורה אחרי שבע שנים?", לא הרפה אשר, "הוא נהיה עשיר?".

"לא", השיב הרב. "הוא פשוט מתרגל"...

* * *

לאחר כל התוכחות שקראנו בפרשת כי תבוא, ממשיכה התורה בפרשתנו באזהרות חמורות על מי שיפרוש מקיום הברית שכרת הקב"ה עם ישראל. לאחר האזהרות אומרת התורה שכאשר ישובו בני ישראל לשמוע בקול השם, יקבץ הבורא את נידחיהם וישיבם למקומם.

מה זה נקרא לשוב בתשובה? "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו... בכל לבבך ובכל נפשך".

ולכאורה, מהי ההדגשה לשוב "בכל הלב". כלום יש אפשרות לשוב ב"חצי לב", או בחלק ממנו?!

"מישהו רוצה להגיד משהו?" הציע מרצה באחד הארגונים המפורסמים לקירוב רחוקים, בסיום סמינר ענק שנערך לישראלים בלונדון. שם, רחוק מהבית, נערך סמינר לישראלים יורדים. הפרסומת על אוכל בחינם עשתה את שלה, ומאות צעירים – כולם בעלי תעודת זהות כחולה – הגיעו לסמינר.

בסיום הסמינר שהותיר את השומעים ללא קושיות בלתי פתורות, הציע המרצה למי שרוצה להגיד משהו, את האפשרות לשתף את הקהל במחשבותיו. אחד הסטודנטים קם ממקומו. "חברים, אתם כנראה לא מכירים אותי, אני כבר שמונה שנים גר בלונדון, כמעט שכחתי את העברית... הגעתי לכאן בשביל להכיר חברים, אבל הבנתי שיהיה גם הרצאות על דת, אז הכנתי לי מחברת עם מאות שאלות באמונה.

"בסיום הערב הראשון הבנתי שחצי מחברת יכולה ללכת לפח כאן ועכשיו, בסיום יממה נוספת החצי השני גם הוא לא היה שווה מאומה. המרצים השיבו לי על הכל!".

המרצה נאנח אנחת רווחה ממקומו, והבחור ממשיך באדישות: "אם אתם חושבים שזה הולך לשנות לי את החיים – אתם טועים. היו שאלות, יש תשובות, אבל החיים לא נעצרים ולא משתנים. הכל יחזור לשגרה", סיים הבחור והתיישב.

המרצה שהציע לו לדבר היה בהלם. הוא חשב שבאוניברסיטה מצויים אנשים חכמים... המרצה השני, שהיה ד"ר, ובעצמו בעל תשובה, סימן לו בשקט שהוא יענה לבחור תשובה הולמת.

הוא פנה לקהל וביקש לשאול את הבחור חמש שאלות: א. האם יש אלוקים? ("כן"). ב. האם הוא שומע אותנו ויודע כל מה שאנחנו עושים? ("נראה לי שכן"). ג. האם הבורא נתן את התורה? ("הוכחתם לי שכן. אני מאמין"). ד. האם נראה לך שהוא רוצה שנקיים את התורה שהוא נתן? ("מן הסתם שכן").

המרצה הודה לו על דבריו ופנה לקהל כדי לשאול למי יש עוד שאלה.

הבחור הזדעק: "רגע, אמרת חמש שאלות, ושאלת רק ארבע". המרצה הנהן לאישור, ואמר: "אני לא בטוח שתרצה לשמוע את השאלה החמישית...".

"למה, כבוד הרב", הזדעקו אנשים בקהל, "תשאל, תשאל אותו".

השאלה הייתה מיועדת לקהל עצמו: "הבחור לא רוצה לשמור מצוות, כי טוב לו. מה לדעתכם צריך הבורא לעשות כדי שהוא ירצה לשמור מצוות?".

וכולם צעקו במקהלה: "לעשות לו רע"...

הייסורים הם כמקל חובלים ביד הבורא להטות את האדם לדרך טוב. הם משמשים כתמרור אזהרה לכך שעליו לקיים את המצוות. אפשר שזהו ביאור המילים: "ושבת עד השם אלוקיך... בכל לבבך ובכל נפשך", שכן לשוב בתשובה רק מחלק מן הדברים, לא יוביל לתכלית הנרצית, שכן עדיין יזדקקו לייסורים על מנת להשיב את האדם אל הבורא בשלמות.

לכן ההדגשה היא שרק לאחר שישוב האדם בכל לבו אל התורה ונותנה, אז יזכו לגאולה מן הייסורים והגלויות.

* * *

ערב הימים הנוראים, כשהכל מבקשים לשוב אל הבורא, כל אחד לפי כוחו, בוודאי שאין מי שרוצה לשוב רק חלקית. בני אברהם יצחק ויעקב רוצים להיות טהורים וקדושים, ככל האפשר.

כאשר האדם יודע שמעשה מסוים הוא לא טוב, והבורא ממתין לו שישוב עליו בתשובה, יש לו תקווה ואחרית, גם אם תשובתו עדיין איננה שלמה, שכן הוא רוצה וחפץ בה.

על דבר אחד יש להקפיד כל הזמן, לא להניח לעצמנו "אחרי שבע שנים" – להתרגל.

יהי רצון שתכלה שנה וקללותיה וייסוריה, תחל שנה וברכותיה. בקיבוץ נדחי ישראל במהרה בימינו.