אחי, אני לא מפסיקה לייחל שתסכים לעשות צעדים משמעותיים להיגמל

אח יקר, עד לפני שנים מעטות לא היה כל סיכוי שאכתוב לך, פשוט כי אתה היית בשבילי האח האבוד. מאז נפרדו דרכינו לפני שנים רבות, ראיתי אותך רק מרחוק. אתה עזבת, היית גדול, ואני קטנה יחסית. ידעתי שאתה מסתובב בעולם, שיצאת למזרח הרחוק וחזרת... בן אדם אחר. אני בגרתי, הקמתי בית, בקושי נפגשנו שנים. מאוחר יותר הבנתי שמהמקום ההוא שאליו נסעת, כמו הרבה צעירים ישראליים, באה רעה גדולה. ניסית דברים שפגעו בך לנצח, הפכת להיות חולה בנפשך, אכול חרדות קיומיות ושומע קולות, וזה הדבר שהכי הפחיד אותי.

תמיד חייתי בתחושה שתהום פעורה בינינו. אתה חילוני, אתה מכור ופגוע נפש. אני חרדית, חיה בעולם אחר, שפתנו שונה. עצוב, אבל... מה לי ולך, בעצם? וכך הסתפקתי בקשר מינורי בלבד.

משמים זימנו אותנו נסיבות החיים למפגש קרוב, פעמים רבות. הייתי לידך, ולראשונה מזה עשרות שנים חוויתי אותך כאדם, ולאט לאט גם כאח. הרשיתי לעצמי להתבונן בך, ולהבין מי אתה בעצם. מי נהיית מאז נפרדו דרכינו בגיל הנעורים. ולשוחח אתך... להקשיב לך, לשמוע עם מה אתה מתמודד. לראות מקרוב באיזו מלחמת קיום אתה חי. לקום בכלל בבקר, לקחת את התרופות, לקבל את היום החדש בסבר פנים יפות. לא פעם אתה מדמיין לעצמך שההתמכרות היא פתרון טוב לברוח מהכאבים ומהחרדות. מי כמוך יודע איזה תעתוע שקר הוא זה.

שמעתי אותך מדבר, וגיליתי שאתה חזק באמונה ברמות שלא דמיינתי לעצמי. יש בך כבוד עמוק מאד לתורה וללומדיה, ויש לך קשר אמיתי לבורא. אתה חושב, אתה אינטליגנט ברמות על, יש לך יכולת מדהימה לזהות מתי אתה זקוק לעזרה ופשוט ללכת לקבל טיפול נפשי. ויש לך כיבוד הורים – הלוואי עלי... הם זועקים את כאבם, הם לא מוותרים עליך, על הנסיך שלהם שנופל למצולות, ואתה – לעולם לא תגיב בקול רם, לעולם לא תענה בעזות. יש בך ענווה והכנעה טבעית, שמוסיפות חן לדמותך האצילית.

כן... כואב לראותך בנפילות. אני חווה אותך היום ממקום הרבה יותר קרוב ומבין, אם כי אינני מפסיקה לקוות ולייחל שתסכים לעשות צעדים משמעותיים להיגמל, כי אתה אדם מיוחד, והראית לא פעם שאתה מסוגל. אז כן, אתה מסוגל, אבל אתה זקוק לתמיכה. ודווקא בנושא הזה אתה מתעקש להישאר לבד. זה בשבילך! ובשביל שיבתם השקטה של הורינו.

אני רוצה להודות לך ובפניך, שבזכותך למדתי לא להדביק תווית על אף אדם. אין יהודי חילוני, נקודה. יש יהודי, שמכל סיבה שהיא איננו שומר מצוות באופן מלא. התחיל להיות לי אכפת ממך. התחלתי להאמין בך, להתפלל עליך. לא פעם אני מוצאת את עצמי משתפכת בדמעות שליש לפני אבינו שבשמים, שירחם עליך ויציל אותך מהרעה החולה הזאת. הלב... הלב שלי התחיל להרגיש אותך ולהכיל את קיומך!

הבנתי שגם פגוע נפש, הוא עולם מלא. יש כל כך הרבה על מה לדבר, כל כך הרבה ממה ליהנות ביחד. גיליתי, שאני מסוגלת לתקשר אתך גם כשמחשבות לא רציונליות עולות אצלך, ועדיין לראות את האדם שבך ולא להיבהל מזה. דרכך זכיתי להרגיש אחוות אחים מהי, ולהבין שאני לא "טובה יותר" ממך. פשוט, משמים זיכו אותי לגדול בסביבה שמורה יותר, תודה לה' יתברך. אבל דווקא אתה – שנפלת לעמקי השאול של הניסיונות הקשים ביותר, הנך בעל נשמה גבוהה מאד, מן הסתם, כי גם כשאתה במצב לא ממש טוב, ניכרים בך כוחות עצומים ותכונות נפש מיוחדות.

ההגדרות אצלי השתנו: אתה יהודי, ואתה אחי, ואתה בהתמודדות קשה מנשוא. ה' אוהב אותך!

הוי, איזו כברת דרך חשובה ומשמעותית זו בשבילי.

כשיכולתי לדבר עליך בחופשיות, הבנתי שמשהו בי הבריא. משהו בי הפסיק לברוח מהאמת. 

קיבלתי אותך, וקיבלתי חלק אבוד בתוכי.

אחי היקר, שוב לעצמך.

אוהבת אותך,

אחותך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.