כיצד נזכה בשנה מבורכת? עצה נפלאה ופשוטה לצאת זכאים בדין

אי אפשר שלא להתייחס להחלטה המצערת והמקוממת של בג"צ לפסילת חוק דמוקרטי שהתקבל בכנסת לדחיית גיוסם של בני ישיבות. ולא בגלל שהחוק כביכול מטיל סכנה על הישיבות, לא, הישיבות אינן בסכנה – אולי מעמדן החוקי ואולי לכל היותר תקציביהן, אבל מצער שדבר כזה קורה בערב ראש השנה בו 'על המדינות יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע...' וחבל שמדינת ישראל ניגשת ליום הדין עם השרץ הזה בקופתה.

אבל על במה זו איננו מתייחסים בדרך כלל לנושאים שאין בהם קונצנזוס, לכן נתייחס לשויון בנטל אחר, אותו דווקא הבג"ץ לא כל כך מכיר ולא כל כך מכבד...

כ-ו-ל-ם מתייצבים!

בפרשת השבוע מובא: "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל: טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ: לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית ה' אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם: לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם׀ ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ".

כאן מופיעה דרישה לאחדות לאומית חוצת מגזרים מגדרים ומעמדות, לא משנה אם אתה יהודי אוטנטי ואפילו ראש שבט, או שאתה גר שהתקבל בצורה לא חוקית ונעשה חוטב עצים ושואב מים, לא משנה אם אתה גבר, אישה או קטין - כולם ניצבים לקבל את ברית התורה ואת המחויבות האולטימטיבית לקיומה. אין משתמטים.

בחסידות מופיע רעיון שהפסוק הזה רומז על ראש השנה 'היום' בשנה בה' הידיעה, היום הגורלי והקובע, אז כולם, ניצבים לפני ה', אין פרוטקציה ואין אישורי מחלה, כולם עומדים 'לפני השם' לפני המלך הכל יכול.

הם עומדים באחדות, בפיוס לאומי, ומתחילים לקיים את החזון של 'וייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם' כפי שאנו מייחלים ומתפללים בראש השנה, הווה אומר גם צו פיוס וגם צו גיוס, גם אחדות וגם נכונות לקבל את מלכותו, או אז הם זוכים לקבל יציבות, להיות 'ניצבים' ולקבל חיים על בסיס הנצחיות הלאומית המובטחת.

היום הזה נהיית לעם

"לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם ל֜וֹ לְעָ֗ם", נאמר להם בצו הגיוס, הוה אומר: כבר נהיית לעם בעבר, כאמור בפרשה הקודמת 'היום הזה נהיית לעם', אולם עכשיו אתה מקבל את היציבות, אתם ניצבים – למען הקים אותך היום לו לעם! הבסיס להיותנו לעם כבר הוזכר בפרשת השבוע וכבר נוסח על ידי רבי סעדיה גאון לפני יותר מאלף שנה 'אין אומתנו אומה אלא בתורתה'.

רש"י מציין בפרשה הקודמת כי כאשר התעורר חשש שמא בני שבט לוי יראו את עצמם כיחידת עילית גם לגבי לימוד התורה במסירות, כאשר התעורר חשש כי הם לא יתירו לזולתם להקדיש את חייו לתורה נטו – העם נזעק להגן על זכותו ללימוד התורה, ועל אותה זעקה הוא זוכה לתואר 'היום הזה נהיית לעם'. (על פי רש"י כ"ט ג' ופרשנות נוספת ששמעתי מראש הישיבה הרב ויסבקר שליט"א).

מהמצבה הקדמונית עד ימינו

אם נדרג את המשאלה המבוקשת ביותר של בני אנוש היא תהיה 'שלוה'. השלווה קרובה מאד לאושר והצד השני בסקאלה מולה הוא: ייסורים, חוסר מנוחת הנפש מרדף אחרי האושר והיציבות. כאמור בתפילת 'ונתנה תוקף' המתארת את נושאי הדיון והדין בימים הנוראים: '...מי ישלו ומי יתייסר'. האדם מבקש יציבות שלוה ואושר...

יעקב אבינו בצאתו לגלות רדוף מעשו אחיו, מקים מצבה לפני ה' ומבקש את בקשתו: "וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ... וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹקִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ - וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י". (בראשית פרק כח).

המצבה, אבן גדולה ויציבה מסמלת את השאיפה ליציבות, יעקב מבין שזה הבסיס ליציבות. הוא לא מבקש גדולות, רק קיום בסיסי בשלום, אבל כמובן גם לזאת הוא צריך את האלקים עמו. הוא מבטיח שהיציבות תביא אותו להעצמת עבודת ה': "אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹקִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ - וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה ה' לִ֖י לֵאלֹקִֽים: וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹקִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ".

לימים נהפכה המצבה לעבודה זרה, עקב כך היא נאסרה 'אף שהיתה חביבה בימי האבות'. כאשר היציבות שהמצבה מסמלת - הופכת להיות ביטוי של עוצמה וכח, כאשר היא מרחיקה את האדם מהבורא ומעבודתו – היא מאבדת את ערכה.

וזו עבודתנו המרכזית בראש השנה: להכיר שכל היציבות שלנו היא מאת ה' ורק ממנו. על כך אומר התלמוד 'כל שנה שהיא רשה בתחילתה מתעשרת בסופה' (מסכת ראש השנה דף ט"ז) - לאמור כאשר אתה מודע לכך שללא מתנת שמים הינך חסר כל, ואף לא זכאי לכלום - זו סיבה שתקבל כל טוב.

בתפילה שנזכה כולנו להיכתב ולהיחתם בספר חיים טובים.

הטור מעובד מדבריו של הרב מנחם יעקבזון ראש ישיבת 'מאור יצחק', ומתפרסם לע"נ ר' מנחם ורחל שרעבי ז"ל.