פתאום כבו כל האורות. ואז הם נדלקו בחזרה

חייבת לשתף במשהו שקרה לי.
אחותי ואני יושבות בסלון. שמנו פופקורן במיקרוגל, האור דולק, שירים ברקע. אנחנו מדברות. פתאום, כל האורות כבים! אני מסתכלת ברחוב, ורואה חושך מוחלט. אבל מוחלט! משהו מלחיץ! חלקכן תגידו שטויות, מה הלחץ, כולה כבה החשמל. אני הרגשתי כאילו הולך לקרות משהו... הרגשתי פחד.
אני תמיד אומרת שכל מה שקורה לאדם, הוא צריך ללמוד מכך. אין משהו שקורה סתם, לכל דבר יש מסר מבורא עולם.
אני הרגשתי כאילו שזה סוף העולם! (חיה בסרט, אה?) חושך מוחלט... פתאום הפלאפון לא עבד, אף על פי שהיתה בטריה. לא יודעת להסביר את זה. הרגשתי פתאום פחד שה' הכניס בי, כאילו עכשיו ה' משאיר אותנו בלי כל השטויות שלנו, וזהו (אני יודעת שאולי אני דרמטית, אבל ככה הרגשתי. ה' הכניס בי פחד עצום, וזה הרגשה מלחיצה).
נלחצתי מאוד, ואז פתאום הפלאפון עבד. התקשרתי לאמא שלי, לשאול אותה אם גם איפה שהיא נמצאת יש חושך כזה. היא אמרה לי שלא, אז אמרתי לעצמי שזו הפסקת חשמל. אבל עדיין הפחד לא נעלם. הבנתי שעוד מעט האור ידלק. לא ידעתי מתי, אבל זה ידלק. זה זמני.
הרחוב היה חשוך, גם הבית, לגמרי. ופתאום – הכל נדלק בבת אחת. משהו אדיר! פתאום אני רואה שהרחוב מואר.
תחשבו שאני דרמטית (זה בסדר לחשוב ככה). אני הרגשתי שככה זה יהיה בגאולה. ההרגשה שזהו, זה עוד מעט נגמר, החושך הזה, אבל מצד שני אין לי איך לעזור לעצמי יותר, וכשיהיה אור – אולי אני לא אהיה פה! שאין לי מספיק מצוות, אבל אני רוצה להיות בגאולה. זה פחד שאני לא יכולה לתאר.
אני מדברת לעצמי, אומרת ה', אני רוצה להיות בגאולה! אני יודעת שלא עשיתי מספיק, אבל עשיתי מה שאני יכולה. בבקשה תן לי לזכות להיות בגאולה. ומצד שני, החושך הזה מפחיד! את לא יודעת מתי זה יגמר, אבל את מאמינה שזה יסתיים, ואז... אור גדול פתאום מגיע. ברגע שהכי לא ציפית. וזה נדלק לאט לאט, ואז מרגישים כמה היה עד עכשיו חושך מוחלט.

יהודים יקרים,
ככה בדיוק תהיה הגאולה. אנשים יעשו מה שהם רוצים – חיים איך שבא להם, לא מאמינים בכלום. פתאום – חושך גדול! אבל יש מישהו למעלה שמשגיח ומחליט למי מגיע כל הטוב של העולם הבא, והגאולה. ואז פתאום כל האנשים ירגישו פחד שאי אפשר לתאר במילים. ירגישו פספוס, החמצה, ריקנות, בכי שבכלל אי אפשר להסביר. כל האנשים שראויים ועשו את המקסימום שלהם (וה' יודע מה המקסימום שלנו, אין שקרים אצלו, הכל גלוי וידוע), מי שעשה את הטוב ביותר מבחינתו – ינצל! זה פחד נוראי שאין אפשרות לתאר אותו במילים. הרגע הזה, לחכות מתי האור ידלק, מתי החושך הזה יגמר, מתי נזכה. אחרי כל המתח הזה, פתאום אור גדול! כאילו לא היה חושך בכלל. מתי יהיה האור? בזמן הכי לא צפוי! לא נחשוב על זה בכלל. מי שיתייאש מלחכות – ישבר, אבל מי שעדיין יחכה, יזכה לראות את העוצמות, יזכה לראות כמה היינו בחושך, ואז הוא יבין כמה הוא רוצה גאולה. ומי שלא עשה את המקסימום שלו, ירגיש ריקנות וצער עצום שאי אפשר לתאר במילים. אני יודעת שמה שאני הרגשתי כשנכבה האור, זה אפילו לא חלקיק ממה שנרגיש בעת הגאולה. זה הדבר הכי קשה שיכול להיות, צער עצום. ומצד שני בשעת האור, שמחה עצומה ששום דבר לא משתווה לה.

נקודה למחשבה
זה לא אמור להפחיד, אלא לחזק. אז תחשבי...
האם את באמת עושה את המקסימום שלך? האם את באמת משתדלת לעשות שינוי רוחני בעצמך מידי יום? הגאולה תגיע. השאלה היא האם את תהיי מוכנה. תעשי את המקסימום שלך! אל תתני ליצר להרדים אותך. תעשי שינויים כל הזמן. לא חייבים ברגע אחד לזרוק הכל ולהיות מלאך... אנחנו בני אדם. ה' מבקש ממך לעשות את המקסימום שלך! לכל אחד יש הכוחות שלו! 
אין לך מושג מהי יהדות? למה נבראנו? מהי מטרת העולם? איך אפשר להוכיח שהעולם נברא על ידי בורא אחד ויחיד? לכל השאלות האלה יש תשובות! את רק צריכה לבקש תשובות! אז ההשתדלות שלך היא לברר ולשאול! להיכנס לעומק היהדות. ללכת להרצאות, לשיעורי תורה (רק לשמוע!). אל תלבשי חצאית. אל תעזבי את הגשמיות. אל תעשי כלום. רק תבואי לשמוע!
את כבר דתיה / שומרת מסורת? תחשבי לעצמך, במה אני יכולה להתקדם? מה אני יכולה לעשות? איפה אני מוותרת לעצמי יותר מידי בגלל כל מיני פחדים (מה יגידו, מה יהיה וכו')? אל תוותרי לעצמך, תעשי שינוי! השינוי הקטן ביותר – הוא שינוי. הגאולה תגיע בזמן שלא נצפה לה. אנחנו לא נדע להתכונן, תצאי קצת מהתאוות והגשמיות.
קחי לך שעה בשבוע, דתיה או לא. שעה בשבוע ללכת לשמוע הרצאה (לא במחשב!). זו ההשתדלות של כל אחת, לשמוע. תעשי את זה! אל תפחדי לעשות שינויים... השינויים האלה ישנו לך גם את העולם הזה לטובה!
אל תפחדי לסחוף אחריך אנשים, זה מדבק.
זכרי, כל שינוי – הוא שינוי. ותמיד אפשר לבקש עצה ועזרה. בורא עולם מחכה לך, ישועת ה' כהרף עין.

בהמון אהבה,

פריאל