אח"כ מצאתי את עצמי מחפשת, עד היום

אני לא באה להתלונן. אני פשוט לא מבינה אותך.

כבר תקופה ארוכה שאני לא מוצאת מקום עבודה, הולכת מראיון לראיון. כבר הספקתי להכיר את כל סוגי המראיינים והראיונות שיש. בתחילת הדרך עוד היתה לי אמונה שהכל לטובה, ואותו המקום לא מתאים לי, אבל בחלוף הזמן והחודשים האמונה ירדה, והתחלתי אפילו להתרגז עליך. אני מתביישת לומר זאת, אך זו האמת. הרגשתי שאתה היחיד שיכולתי להאשים אותו, כי הכל ממך יתברך, אבל היה לי קשה להאשים אותך, כי אני הבת שלך, אוהבת אותך. תמיד אני נזכרת איך אתה היחיד שהיית איתי בזמנים הקשים שעברתי, ממש לפני מס' שנים, בתקופת השידוכים המאתגרת. ברוך ה', זיכית אותי להתחתן עם אברך בן תורה אמיתי, ללדת ילדים ואפילו לסיים את התואר, ועל זה אני פשוט אסירת תודה לך. אבל איפשהו שם, בדיוק כשסיימתי את התואר וילדתי, פתאום הרגשתי שהגלגל התחיל להתהפך עלי. פיטרו אותי מעבודתי. בתחילה אמרתי שהכל לטובה על אף שניסיתי לקבל את זכותי כאישה שילדה ולהישאר שם כמה חודשים אחרי הלידה, אך לא הלך... אז אמרתי שזה לטובתי, וחיפשתי מקום עבודה אחר, שיתאים לתואר שלמדתי. ובאמת מצאתי משהו שהתברר כאסון גדול – אחרי חופשת הלידה התחלתי לעבוד שם, ומהיום הראשון היה כאילו סימן משמיים שזה לא המקום הנכסף בשבילי אלא אסון גדול שאין לתאר. לא ייחסתי לכך חשיבות, כי אמרתי שזה ניסיון, והכל יהיה בסדר. אך ככל שהזמן עבר הבנתי שאני חייבת לברוח משם מהר ככל האפשר... אח"כ מצאתי את עצמי מחפשת, עד היום. מקום עבודה שיקבל אותי כאמא, ויתחשב בשעות העבודה – משרת אם. זה לא קל שאת אמורה להיות המפרנסת העיקרית של הבית, שמבחינתי זו זכות גדולה!

אבל מאז, התפילות כבר לא אותן התפילות, ואני מרגישה שכבר לא בא לי להתפלל, שכאילו חס ושלום אתה לא מקשיב לתפילותי, כי יש לך כביכול הרבה דברים חשובים יותר להתעסק בהם. בתוך תוכי אני יודעת שזה לא כך! אתה שומע אותי, וכנראה מתכנן לי משהו טוב יותר, אך כנראה לא הגיע הזמן עדין לקבל את הדבר הטוב הזה.

אני באמת לא יודעת מה קורה, אבל המשפט הזה שהפרנסה קצובה לאדם מראש השנה עד ראש השנה לא יוצא לי מהראש. כנראה שבשנה שעברה לא התפללתי כ"כ טוב על הפרנסה. מקווה שהשנה אשתדל לקרוע שערי שמיים כמה שאוכל!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.