החולה המיוסר תבע את הרופא: "אתה רצחת אותי. למה עשית זאת?!"

"כששהיתי בבית החולים, הגיע אלי רופא. מוטרד היה בעליל, בקש להיוועץ", מספר הרב יעקב גלינסקי בספרו 'והגדת'. "הרופא סיפר לי שלפני כמה ימים שהה במחלקה חולה אנוש, שהתייסר בייסורים קשים ומרים. גופו היה אכול, המחלה הממאירה עשתה בו שמות. נאנח ונאנק, ולא היתה כל תקוה. המוות היה גואל אותו מיסוריו, אלא שהמכשירים השונים החזיקו אותו בחיים. בביקור הרופאים האחרון הוחלט שאין עוד טעם בהארכת חייו. הרופא הבכיר הורה לו - לרופא שסיפר לי זאת - להוציא את התקע. החולה נותק מהמכשירים והחל לפרכס. וכעבור שלוש שעות בא הקץ לסבלו".

הרופא המשיך לספר לרב גלינסקי: "אמש התגלה אלי החולה בחלום, כשהוא טוען למולי: 'מה עשית לי? מדוע ניתקת אותי מהמכשירים?', 'גאלתי אותך מייסוריך', השבתי. והחולה השיב: "למה?! למה עשית זאת?! נשמתי עלתה למרום, והודיעוני שנקצבו לי עוד 4 ימי התייסרות בעולם הזה כדי למרק את כל עוונותיי. אילו הייתי משלימם, הייתי עולה היישר לגן העדן , זך ונקי. ועכשיו, כשקפדת את חיי בטרם עת, מי יודע כמה אאלץ לסבול בגיהנום! מה עשית? למה עשית?!"

הרופא הנסער בא לרב גלינסקי בשאלה: "זה באמת כך?! מה ההבדל אם הוא סובל כאן או סובל שם?"

אמרתי לו: "ודאי! העולם הזה קרוי בשם 'עולם הצמצום'. כל מצווה קטנה כאן פועלת גדולות ונצורות בעולם העליון. ועבירה קטנה כאן מחשיכה עולמות. כך גם ייסורים קטנים כאן, חוסכים משהו מהגיהנום, שהרמב"ן כותב (בהקדמת פרושו לאיוב) ששעה בו נוראה יותר מחיים של ייסורי איוב. ממש כשם שהסבא מקלם אמר, בשם רבי ישראל מסלאנט, שיכול האדם לאכול עולמו בעולם הזה בכפית לפתן!"

הרב גלינסקי הוסיף והסביר לרופא: "הגאון מוילנא זצ"ל ישב עם תלמידיו ואמר להם: 'דעו, שכל מה שנאמר ב'ראשית חכמה' אודות הייסורים הנוראים של הגיהנום, הכל אמת לאמיתה - לא כדי לירא ולא כדי להפחיד, אדרבה, זה גרוע הרבה יותר, אש וגפרית!'"

הדברים הרעישו כל כך, עד שאחד התלמידים חלה מרב פחד ובעתה. כאשר נודע על כך לגאון מוילנא, הוא קם וניגש לבקר את תלמידו ולקיים בו מצוות ביקור חולים.

התלמידים שהתלוו אליו היו בטוחים שהגאון ירגיע את תלמידו, באמרו שאין צורך לקחת ללב את הדברים ללב, ואין הדברים נוראים עד כדי כך... כאשר הגיעו לבית התלמיד, אמר לו הגאון: "דע, שכל מה שאמרתי לך, אמת לאמיתו. וזה רק אפס קצהו, אין לנו את היכולת להשיג ייסורי הגיהנום לאמיתם! אבל שכחתי להוסיף פרט אחד- שאין לנו מושג כמה חוסכים ייסורים שמתייסרים בעולם הזה!"

פנה הרב גלינסקי לרופא, ואמר לו: "זה מה שאותו נפטר בא להודיע לך, את עוצמת שכרם של ייסורים בעולם הזה!"

נרעש הרופא, ושאל: "אז מה עלי לעשות?!"

השיב הרב גלינסקי: "תשמע, הנפטר הזה יש לו דאגות משלו, הוא עומד להישלח אל הגיהנום. כסבור אתה שאין לו מה לעשות אלא לרדת לעולם הזה ולהתאונן בפניך?! ובטח היה צריך לשם כך אישור ממרום, מדוע הרשוהו? יש לכך רק סיבה אחת: הואיל ואתה אשם בכך שלא השלים קצבת ייסוריו ואינו עולה מיד לגן העדן, התגלה אליך כדי שתתקן את המעוות ותכניסו לגן העדן!"

"כיצד?" תמה הרופא, והרב גלינסקי השיב בנחרצות: "בכך שתחזור בתשובה, ומצוותיך יזקפו גם לזכותו!"

המשיך ושאל הרופא: "ומה יקרה עם הנפטר בינתיים, עד שאקיים את המצוות?"

השיב הרב: "לכך אינך צריך לדאוג, זה רש"י מפורש: בראש חודש ניסן הורה משה רבינו לבני ישראל, שבעשור לחודש יקחו את קרבן הפסח וביום י"ד יקריבוהו, "וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את משה" (שמות יב, כח). וכי כבר עשו? אלא כיון שקבלו עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו!"

והרופא שב בתשובה שלימה!

כיצד מקבלים ייסורים באהבה? 

הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל סבל בשנת חייו האחרונה ייסורים קשים, וכל ההתייחסות שלו אליהם היתה שהם מתנה גדולה. באחד הפתקים שכתב באותה תקופה, רשם: "אני נמצא בגן עדן קסום בתל השומר". לשאלתו של תלמידו: "למה הרב כותב שנמצא בגן עדן שיבא, וכי בגן עדן יהיה גם בית חולים?", השיב הרב המיוסר: "בגן עדן לא יהיה בית חולים כמו שיבא, אבל בשיבא יש גן עדן, גן עדן, שבו יש בני אדם, שבמחלתם תיקנו מכשולים בדרך אל גן עדן".

גם הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל הסביר כי דווקא כאשר האדם שרוי בייסורים הוא חביב לפני הבורא יותר מהתקופה שבה היית מצוי בשלווה. להמשך דבריו של הרב אוירבך, לחצו כאן.

הרב עזריאל טאובר בספרו הנפלא "פרקי מחשבה - מהותו של יהודי" מסביר באריכות ובמתיקות מיוחדת את תכלית הייסורים והדרך להתמודד איתם. הוא מסביר כי כאשר נגזרים על האדם ייסורים, הוא אינו יכול לחמוק מהם. גם אם הוא לא מסכים לקבלם הם יגיעו. אמנם בשעה שהייסורים מגיעים העצה הפרקטית ביותר לשלוות נפש היא עצת התורה והשקפתה אודות הייסורים.

"אין בידינו דרך אחרת", כותב הרב טאובר, "אלא להעמיק ולחשוב בעניין עד שנגיע להכרה זו כי הייסורים הם לטובתנו, הם נחשבים מתנה נפלאה, הם מעלים אותנו, מרוממים אותנו ונותנים לנו אפשרות להביע את אהבתנו לה' יתברך. הם מספקים לנו כר נרחב לבנין עצמיותינו, ולכן עלינו לחבב את הייסורים.

"ודאי שאין זו עבודה של יום אחד או יומיים", מציין הרב טאובר. "במשך כל חייו מוטל על היהודי לעמול ולהתייגע בהתבוננות זו, ולחוש כי כל הייסורים שעבר בימי חייו הם מאהבת ה' אותו. גם אם ברגע הראשון או בתקופה הראשונה הלב שותת דם וקשה לקבל את הייסורים באהבה, אל לו ליהודי ליפול ברוחו".

הרב פנגר נותן טיפים איך לעבור את המכשולים המלווים אותנו בחיינו בהבנה ובאהבה, ומסביר את הימצאות הבורא בכל צער אשר שרוי בו האדם: