כשמגיעים החגים, במקום לשמוח בא לי לצרוח. הטור של הרבנית חגית אמאייב

שלום הרבנית. רציתי לשאול איך אפשר ליהנות באמת מהחגים ולשמוח בהם, כשמנגד מה שמורגש זה בעיקר לחץ, עומס ואינטנסיביות בלתי פוסקת מכל מובן אפשרי? וזה בכלל לא משנה אם עושים את החג בבית או מחוצה לו. אם מחליטים להישאר בבית אז זה כרוך בהכנות אינסופיות, ואם מתארחים אז יש גם הכנות ליציאה וגם לחץ מעצם האינטראקציה עם המשפחה המורחבת. אני מרגישה שזה סוחט אותי, ובגלל זה גם קשה לי באמת להרגיש את שמחת החגים. את חושבת שיש דרך ריאלית להגיע לשמחת חג אמיתית?

* * *

שלום לך יקרה,

אני קוראת את שאלתך ומסכימה בהחלט עם העובדה שלעיתים נדמה לנו שהציווי: "ושמחת בחגך והיית אך שמח", הינו בגדר ניסיון שקשה לעמוד בו. אולם דווקא משום כך, מבקש מאיתנו הקב"ה לשים לב לנקודת השמחה, ולהתאמץ לזכות בה.

במקרים רבים יוצא שהמציאות עולה על כל דמיון או רצון, ובמקום שנשמח, נחייך ונעפעף, כפי שתכננו מבעוד מועד, אנחנו מוצאות עצמנו עם מטאטא ביד (רגע לפני שאנחנו מתיישבות עליו וגורמות לו לעוף גבוה ורחוק), עצבים בגוף, לחץ בראש, ושיניים חשופות (ולא לצורך חיוך מלבב). בשלב זה אנחנו הופכות למארחות למופת של היצר הרע, שמתמקם ולא טומן ידו בצלחת.

או אז הפער בין הרצוי למצוי מתפוצץ לנגד עינינו, מה שיוצר גל ומעגל הכוללים (רשימה חלקית בלבד): עצבים – צעקות – מריבות – ייסורי מצפון – הלקאה עצמית – הלקאת אחרים... וכן על זו הדרך.

ואף שלעיתים אנחנו קוראות מאמר מחזק וגדוש בעצות ודרכי יישום, או שומעות שיעור מעצים שמעורר בנו רצון עז לפעול אחרת, לפחות הפעם הזאת, פעמים רבות מספור נגלה שזה כביכול פשוט חזק מאיתנו, ו... עד מהרה נמצא עצמנו שוב נגררות למקומות, שבפעם המיליון הבטחנו לעצמנו לא להגיע אליהם.

ובכל אופן, מה אם אגיד לך שאנחנו כמו מזמינות את האתגר על עצמנו?

אסביר את דברי דרך שיתוף אישי. בעבר, עצם המחשבה על החגים, כמו גם על כל המערך הלוגיסטי הכרוך בהם, גרמו לי להדיר שינה מעיני זמן רב טרם הגעתם. הסיבה לכך הייתה שבראשי הייתי מציירת מבעוד מועד את גודל הקושי, ההיערכות הדקדקנית והיצירתיות הגרנדיוזית המתבקשת, לנוכח הבישולים האינסופיים המיועדים לארוחות על גבי ארוחות. וזהו רק החלק הטכני, ולעיתים הקל יותר של העניין.

בחלק השני הייתי מפליגה במחשבותי אל מחוזות רחוקים, בהם עלי להראות ולהוכיח לכל המסובים את גודל הצלחתי, אושרי ועבודתי על אותן מידות שעוד לא עלה בידי לתקן, על מנת שחלילה וחס לא אתקל בטעם החמצמץ, המורגש ברגעי אי שביעות רצונו של מאן דהוא. ובשורה התחתונה – הצגה מעייפת שמטרתה לגרום לי להתחמק מחיצי הביקורת המחודדים של המשפחה שנבחרה מלמעלה, במיוחד בעבורי.

אט אט הבנתי שעצם ההתעסקות הבלתי פוסקת סביב הימנעות מתרחישי מלחמה, סבל וקושי, יוצרת, הפלא ופלא - מלחה, סבל וקושי. על כך בדיוק נאמר במסכת בבלי: "דיה לצרה בשעתה". וכדברי איוב: "אשר יגורתי – יבוא לי".

פעמים רבות מספור גיליתי בדיעבד שהציורים היצירתיים שהגדיל ליצור דמיוני הפורה, היו רחוקים שנות אור מהמציאות המתהווה, שהתגלתה לבסוף כנעימה וחיובית, או שלחילופין הפחד והדריכות מפני הבאות זימנו בדיוק את הבעיות מהן ביקשתי לברוח.

המסקנה אליה הגעתי אנוכי (הקטנה), היא שאני לא רוצה להישאר תקועה במקום מאיים ומלחיץ שכזה, ושהגיע הזמן לשחרר אחיזה בשליטה על המציאות (מה יהיה, איך יהיה, כמה יהיה...), ובמקום זה לתת לזרימה הטבעית כל כך של החיים לזרום דרכי וסביבי, ובלשון העם: "מה שיהיה – יהיה!".

ואם נחזור לנקודה בה פתחתי את דברי, הקב"ה מבקש מאיתנו למצות את הפוטנציאל הרוחני והמשפחתי הטמון ברגעי החג, המאירים סביבנו ובתוכנו. רגעים בהם ניתן לזכות בהתרוממות הלב והנשמה, ולספוג הארות ואורות עליונים, שימשיכו להשפיע עלינו זמן רב לאחר חלוף המועד.

אז להלן מספר דרכים שיסייעו לנו לזכות בשמחת החג המיוחלת:

1. שחרור האחיזה מהצורך שדברים יתנהלו כמו שאני רוצה/מבקשת.

2. מודעות לתסריטים שמצייר כל העת דמיוני הפורה – להמיר מחשבות שליליות במחשבות חיובית.

3. להיות קשובה, טובה ומפרגנת לעצמי במקום לצפות ולקוות לחסדי אחרים.

4. להוריד את רף הציפיות הגרנדיוזיות שלי בנוגע להספקים שלי, ופשוט להפסיק להעמיס!

5. לזכור שאי אפשר לרצות את כולם כל הזמן – אפשר לרצות רק חלק מהאנשים, חלק מהזמן.

6. להפסיק עם ההצגות – זה גם בזבוז נוראי של אנרגיות, וגם, בסופו של יום, כולנו מעריכים את אנשי האמת.

7. גם אם כעסתי – מודה ועוזב ירוחם! והעיקר להתחיל בכל פעם מחדש, מהתחלה.

8. לנשום עמוק – כי כמו שאני נושמת כך אני מרגישה.

9. לאפשר לחג להתנהל בצורה לא מושלמת – אני עושה השתדלות, והתוצאה היא מה' יתברך.

10. לחייך, והרבה! גם כשלא בדיוק "בא לי". ומתוך שלא לשמה – יפציע חיוך אמיתי.

חג שמח ושנה מבורכת לכל נשות ובתי ישראל

ממני באהבה,

חגית אמאייב

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל shimonb@htv.co.il

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.