ערב יום הכיפורים: תפילות ומנהגים

נוהגים להרבות בסליחות ובתחנונים בערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר. ואם אומרים את הסליחות של ערב כיפור לאחר הזריחה, ידלגו את אמירת הוידוי. ונהגו לעשות 'התרת נדרים' בערב יום הכיפורים. (רכט. ת"ה קעז)

תפילת שחרית

אין אומרים בתפילת שחרית וידוי ונפילת אפים. וכן אין אומרים מזמור 'יענך ה' ביום צרה', ומזמור 'תפילה לדוד'. ומנהג בני אשכנז שלא לומר גם 'מזמור לתודה'. מפני שבזמן שבית המקדש היה קיים לא הקריבו קרבן 'תודה' בערב כיפור, מפני שהיה צריך להביא עם הקרבן 40 חלות [10 חמץ ו-30 מצה], וחששו שמא לא יספיקו בערב כיפור לגמור לאכול את כל החלות, ונמצא שהיה מגיע לפסול של 'נותר'. אולם מנהג בני ספרד לאומרו, כיון שאין מזמור זה נתקן לשם קרבן 'תודה' אלא לשם הודאה. (עיין טור ובית יוסף סימן רפא. רכט)

אכילה בערב כיפור

מצוה מן התורה לאכול ולשתות ולהרבות בסעודה בערב יום הכיפורים, ולכתחילה יאכל לחם לפחות בסעודה אחת. ומצוה זו נוהגת גם בנשים. וגם חולה שיש בו סכנה שחייב לאכול ביום כיפור, בכל זאת מצוה שיאכל בערב כיפור. (רל, רלב, רלה)

כרחם אב על בנים

הטעם למצות האכילה בערב כיפור, בארו רבותינו על פי משל לאדם שהיה לו ילד שעשועים שלא התנהג כשורה, כעס עליו וציוהו להתענות יום אחד, אך ברחמיו עליו ציוה להאכילו ולהשקותו יום אחד לפני כן, כדי שיוכל לסבול את התענית. כן ה' יתברך אב רחמן, ציוה עלינו להתענות ביום הכיפורים לכפר על עוונותינו, וציוה עלינו להתחזק באכילה ושתיה קודם התענית, כדי שנוכל להתענות למחר. ועוד טעם אמרו בזה, משום שעל ידי האכילה והשתיה יהיה שמח וטוב לב, ומיושב בדעתו, ובשעה שלבו טוב עליו, יתן אל לבו להתפייס עם חברו בערב כיפור. (רלא. ת"ה קסח)

מלאכה. לימוד

העושה מלאכה בערב כיפור, אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה. ואפילו תלמידי חכמים השוקדים על לימודם, צריכים להרבות באכילה ושתיה, על אף שממעטים בכך מלימודם. (רלה)

מאכלים קלים

אין לאכול בערב כיפור אלא מאכלים קלים שנוחים להתעכל, כדי שלא יהא שבע ביותר ויראה כמתגאה בשעה שמתפלל. ויש נוהגים לאכול דגים לכבוד היום בסעודת הבוקר אבל לא לאחר מכן. ובשאר היום לא יאכל דברים המחממים את הגוף כמו ביצים, חלב, שום מבושל, דגים, בשר שמן וכיוצא. (רלט)

אכילת דגים בערב כיפור

מעשה היה ברומי בערב כיפור, שהלך חייט יהודי ירא שמים לשוק לקנות דג לסעודתו, ונמצא שם רק דג אחד, והזדמן שם עבדו של המושל שעמד לקנותו, והחלו להתמקח היהודי ועבד המושל על המחיר עד שהגיעו לשנים עשר דינרי זהב, וזכה בו אותו יהודי חייט. בעת הסעודה שאל המושל את עבדו מדוע לא הבאת לי דג לסעודתי, אמר לו אדוני לא אכחד ממך, כי לא נמצא בשוק אלא דג אחד, והזדמן שם יהודי אחד שרצה לקנותו, והתמודדתי עמו על מחירו עד שהגיע לי"ב דינרי זהב, וכי היית רוצה שאקנה לך דג בי"ב זהובים? אמר לו המושל ומיהו היהודי הזה שקנאו, א"ל חייט פלוני, קרא לו המושל, אמר לו מה ראית חייט שכמוך לקנות דג בי"ב זהובים. א"ל החייט, אדוני יש לנו יום אחד בשנה והוא יום הכיפורים שמתכפרים בו כל העוונות שעשינו במשך השנה, וכאשר הוא מגיע האם אין אנו חייבים לכבדו כמיטב יכולתנו? א"ל המושל הואיל ונתת טעם יפה לדבריך, זכאי אתה! ופרע לו הקב"ה שכר לאותו חייט, שכיון שבא לביתו וחתך את בטן הדג, זימן לו הקב"ה בתוכו מרגלית טובה והתפרנס ממנה כל ימיו. (בראשית רבה פרשה יא אות ד. רמ)

"קַלִּי צום"

המצטער הרבה בתענית, רשאי לבלוע כדור להקלת הצום, שלא ירגיש בצער. (רנו)

מקוה

מנהג חשוב לטבול במקוה בערב יום הכיפורים, כדי להתפלל בטהרה. וגם לשם תשובה, כגר המתגייר שצריך טבילה. (מהרי"ל) ואולם מי שאינו יכול לטבול, נכון שיעמוד תחת סילון המקלחת כשהברז פתוח עד שישער שנשפכו על גופו כמות של תשעה קבים מים [כ- 12.5 ליטר]. ושליחי ציבור יזהרו ביותר בטבילה זו. [וכתב בשו"ת מן השמים, שאם שליחי הציבור יטהרו במקוה בכל מקום, ימהרו ביאת הגואל]. (רמה, רמו)

במקוואות של היום שהם חמים, אין להזכיר שם שמים או להרהר בכוונות, ולא רק בתוך המים אלא אפילו בחדר, כיון שיש להם דין מרחץ שאסור בהרהור כדין בית הכסא. ורק בנהרות או במקומות שהמים תמיד קרים, מותר להזכיר שם שמים, ויקפיד שראשו יהיה מכוסה. (הרשב"א, המאירי, מהרי"ו, כס"מ, משנ"ב ועוד. רמח)

מלקות

יש נוהגים שכל הקהל לוקים שלושים ותשע מלקות ברצועת עור קלה בערב כיפור, ואומרים וידוי באותה שעה, והמלקה אומר פסוק 'והוא רחום יכפר עוון' שלוש פעמים, ועל כל תיבה נותן מכה אחת. ויזהר המלקה שלא ילקה בחזקה. ונהגו מנהג זה, כדי שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו. (סימן תרז ס"ו. רמט)

תפילת מנחה

מתפללים מנחה קודם סעודה מפסקת, ואומרים וידוי הארוך בסיום העמידה, מחשש שמא יארע קלקול בסעודה, ולא יוכל להתוודות אחר כך. (רמט)

סעודה מפסקת

נהגו לטבל את חתיכת המוציא בסוכר. ונכון להביא גם מלח. (רנב)

קבלת יום כיפור

צריך להפסיק מבעוד יום מאכילה ושתיה ומכל המלאכות האסורות בכיפור, כי מצוה מן התורה להוסיף מחול על הקודש. ויש להזהיר גם את ציבור הנשים בזה. (רנב, רנה)

קבלה בפה

אף אם גמר את סעודה המפסקת וחשב שלא יאכל ולא ישתה עוד, עדין רשאי לאכול ולשתות קודם השקיעה, כל שלא אמר בפיו שמתחיל להתענות. (רנה)

סגולה חשובה

סגולה בדוקה ומנוסה לפני כל צום, לקחת כוס מים ולשתות ממנו שבע לגימות, ובכל לגימה ינשק את המזוזה, ויבקש מהשם יתברך, שלא יהיה רעב ולא צמא בצום, ומובטח לו שכך יהיה.

הדלקת נרות

פשט המנהג כמעט בכל תפוצות ישראל להדליק נרות בערב יום הכיפורים. וקודם ההדלקה תברך: "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו, וציונו להדליק נר של [שבת ו] יום הכיפורים". ומנהג רוב בנות אשכנז להדליק תחילה ואחר כך לברך. (רנו) ועיין בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה" בהרחבה בטוב טעם ודעת.

שהחיינו

גם נשים צריכות לברך 'שהחיינו' ביום הכיפורים כשם שמברכים בכל חג, וכמבואר להלן. ומכל מקום, אין לאשה לברך 'שהחיינו' קודם הדלקת הנרות, כיון שבברכה זו היא מקבלת את קדושת יום הכיפורים, ושוב יהיה אסור לה להדליק את הנרות. ואמנם רשאית לברך 'שהחיינו' אחר גמר ההדלקה מיד, ותשים לב לחלוץ את נעלי העור קודם שתברך. ולא תאכל ולא תשתה לאחר הברכה, כיון שקבלה עליה תוספת יום הכיפורים לכל הדינים. (רנו)

בגד נאה

אמרו חז"ל (מסכת שבת קיט ע"א) על הפסוק (ישעיה נח יג) 'לקדוש ה' מכובד', זהו יום הכיפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אבל כבדהו בכסות נקיה. ולכן ילבש בגדים נאים לכבוד יום הכיפורים. ויש מבני אשכנז הלובשים חלוק לבן הנקרא 'קיטל'. ופורסים מפה נאה על השלחן כמו בשבת, ונותנים עליה ספרי קודש. (רנט)